מנחת אלעזר חלק ד רטו

ברור ולא הביא שום ראי' מוכחת שיש בה ממש. דממ"ש היש"ש בגיטין בקריאת שם ישעי' דלא מסמנא מילתא היינו. משום שהנביא ישעי' הרגו בן בנו עיי"ש בודאי אין ראי'. דז"א רק כעין סימנא מילתא למזל הבן דאם נאמר שנעתק הנפש להנולד ע"י קריאת השם אדרבא מה טוב הי' אם יוכלו להמשיך הנפש הקדוש של הנביא ישעיהו בתוך הבן הנולד וכן מכל הצדיקים אם יקראו מהמון את שמות בניהם בשמם וכי ימשכו ויעתיקו בע"כ את נשמותיהם להנולד שיקראוהו בשמו גם אם יהי' מי שיהי' בין פחותי ערך הגרועים ולכולם יבא מחלק נשמתו שיכריחו ע"י קריאת השם לבניהם בודאי לא ניתנו הדברים להאמר כלל לכל בר דיעה. וכן ממה שהביא שם דאחז''ל רשעים לא אסקי' בשמיי' רקביבות תעלה בשמותן בודאי אין שום סרך ראי' כלל. ממילא ג"כ אין ראי' לזה כלל ממ"ש שם בשם האוה"ח פ' פנחס עיי"ש. ואדרבא הלא מפורש בתורה ביבום והי' הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. ועיי' ברמב"ן פ' וישב (פ' ל"ח סעי' ח') מה שחולק על רש"י בכתוב והקם זרע לאחיך שפירש"י הבן יקרא על שם המת וע"ז פליג הרמב''ן וצווח דהרי במצות התורה נאמר ג"כ יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל ואעפ"כ אין היבם מצווה לקרוא לבנו כשם אחיו עיי"ש. ובאמת הוא ש"ס ערוכה ביבמות (דף כ"ד ע"א) דדרשי' והי' הבכור אשר תלד וכו' יקום על שם אחיו לנחלה אתה אומר לנחלה או אינו אלא לשם יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם יקראו בנחלתם מה להלן נחלה אף שם האמור כאן לנחלה ולא ימחה שמו פרט לסריס ששמו מחוי אמר רבא אע"ג דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי ג"ש אפיקתי' מפשותי' לגמרי פי רש''י שא"צ לקרות לבנו בשם אחיו המת וכו' עכ"ל וא"כ ביבום דאין לך יותר העתקת וטובת הנפש להמת מע''י היבום והבן שיוליד אחיו היבם בחיבור נפשו כמ"ש המפרשים הראשונים והמקובלים ואעפ"כ פסקינן בזה בפירוש דאין שום סמך ופי' לקרוא להבן הנולד על שם המת. ואין לך השגה גדולה מזו. והרי דקריאת השם אינו גורם העתקת הנפש להנולד. אלא הוא ודאי דמה שקורין בשם הצדיקים הוא לזכר וכבוד הצדיקים וכדאמרי' במד''ר פ' וירא (ריש פ' מ"ט) עיי''ש וכהאי דדרז"ל בברכות (דף ז' ע"ב) בקריאת שם ראובן ראובן מה בין בני לבן חמי וכו' וכן כיוצא וכן במד''ר שלח לענין קריאת שמות המרגלים והיינו דהוא סגוליות והשם ג"כ גורם במעשי האדם ועניניהם וע"כ נהגו לקרוא על שם הצדיקים גם מטעם זה כדי להיות מסוגל להזכיר זכות צדקתם שיהי' הבן הנולד מוצלח בתורה ויר"א ובכל עניניו וילך בדרכיהם וגם כשידע שהוא נקרא על שמותם אולי יעורר א"ע פעמים להתבייש מלצאת חוץ לגדר כ"כ ויזכור להתדבק במעשי אבותיו או רבותיו הקודמים אבל לא שיכריחו עי"ז (הקריאת שם) להעתקת הנפש בע''כ להבן הנולד וכיון שהוא רק לזכר הצדיקים או אבותיו לכבודם ולסגולת זכות צדקתם כנז' א"כ אין נ"מ אם נקראוהו לשמו קודם קבורת המת או לאחריו דהרי מ"מ הא נולד הבן בעת שהנפטר הלז הי' עודנו חי ואיך נעתקה נפשו אז להבן הנולד ואין לומר דע"י קריאת השם נעתקה נפשו דז"א כלל כמו שהוכחנו דא"כ לא היה מקום למה שנהגו גם אצל הצדיקים לקרוא בשם צדיק שנפטר (אחרי קבורתו) הגם שהילד נולד בעת שהי' עודנו חי הצדיק הלז כנז'. ואם ע"י עיבור נשמה נאמר שנתוספה עתה בהבן הנולד נשמת הנפטר בשעת קריאת שמו הלא לא מצינו עיבור נשמה רק על ידי זכות מעשה בנ"א שזכה בעצמו כמ"ש בכהאריז''ל וכידוע מהמעשה דהג' בעל מדרש שמואל ז"ל על אבות שעמד פ"א רבינו האריז"ל מפניו אם כי הי' מצעירי תלמידיו ואמר כי אז בא עמו בסוד עיבור נשמה נשמת רפב"י ע"י המצוה גדולה שעשה (שהוא מעין המצות שעשה רפב"י בחייו) עיי"ש (ודוחק לומר דבא עיבור נשמה ע"י מצות המילה וע"כ קורין אז בשמו דזה צריך במעשי פרטית מיוחדת שיעשה בעצמו משא"כ מילה שעושין לכל אדם). אבל לא כמ"ש הרב בעל תשורת ש''י, ולפי"ז שפיר מ"ש בשם ש"ס מ"ק שם דקרי לברי' דר' חנין בשמו אם כי נולד בחייו אבל אין ענין מ"ש לדקדק שיהי' רק אחרי הקבורה כנ"ל. אולם אולי מה שפסק שם שיקברו קודם המת טב הורה ולא מטעמי' דמ"ש דלולא זאת דקריאת השם (לדעתו וסברתו הנז') הי' צריכין למול מקודם כדפסקינן ביו''ד (סי' ש"ס) דמילה וקבורה מילה קודם אך מטעם הנז' הורה לקוברו מקודם ובמחכת"ה גם בזה נעלם ממנו דברי הט"ז מפורשים ביו''ד (בסי' שמ"א סוף סק"ו) שכ' בשם רמ"א כת"י דיש לקבור קודם דאל"כ הוי אונן וא"א לו לברך להכניסו בבריתו וכן הסכים אתו בשו"ת תשובה מאהבה וכן הסכים אתו הגאון אור חדש כמובא בפת"ש שם וכן עוד שם בברכי יוסף. הגם שיש חולקים על הרמ"א ועיי' בס' כורת הברית על הל' מילה סי' ר"ס (בנחל כרית ס"ק ו') באורך עכ"פ יתבאר משם דא"א לו לברך להכניסו (קודם הקבורה) בעת שהוא אונן ובסתם במקום שאין מנהג להיפך בודאי (בני אשכנז תפוצתינו) יוצאין ביד רמ"א אם יש' עוד שהות ביום (גם קודם שקיעה"ח) למול אז קוברין מקודם ומלין אח"כ כדי שיוכל לברך להכניסו כשלא יארע סיבה כזאת ח''ו, וידעתי ושמעתי בבירור ונדפס אז במחזיקי הדת כי אירע כזאת ל"ע להגאון מוהר"ר שמעון סופר זצ"ל אבד"ק קראקא כי נפטרה בתו היולדת (אשת הה"ג מ' עקיבא קארניצער זצ"ל) ואותו היום הי' יום השמיני ללידת בנה ובעת שבאו בחזרה מבית הקברות מלו אח"כ הבן אם כי אביו הגאון התם סופר זצ"ל בתשו' (חיו''ד סי' שכ"ה) כ' שהגאון בעל זכרון יוסף ז"ל עשה מעשה כמהרש''ל זצ"ל למול מקודם וכן הורה הוא ז"ל עיי"ש מ"מ כנראה חש הה"ג מקראקא זצ"ל יען שהוא אתרי' דמרן הרמ"א לא רצה לשנות מד' הרמ"א באתרי' דמר ונכון. וגם יש לחלק היכא דהתחילו מקודם להתעסק בצרכי קבורה או לא כמו שחילקו במגן גבורים (או"ח סי' ע''א) ובס' תשורת ש"י שם לא ביאר באיזו אופן הי' אם התחילו להתעסק בצרכי קבורה וכו' וי"ל כי מחמת ששם הי' נפטר אבי הבן וממילא הסנדק או א' מהב"ד מברך ברכת להכניסו והם אינם אנונים ויכולי' לברך גם קודם הקבורה אך אולי הי' אבי אביו קיים ונכון שיברך הוא הברכה כמ"ש האחרונים (עיי' בס' כורת הברית על הל' מילה) והוא אונן על בנו וכפי הנראה (במחכת"ה) נעלם ממנו כ"ז מהה"ג בטל תשורת ש"י ז"ל עכ"פ לפי"ז טב הורה כנז' ולא מטעמי' דאי משום קריאת השם אין נ"מ כמו שביארנו. ועובדא ידענא הנודע ומקובל בידנו כי רבינו הקדוש הגאון א"א מוהר"ר אלימלך זי"ע מליזענסק בעל נועם אלימלך צוה לבת אחותו שהיתה אמו של זקיני הגה"ק מהרצ"א מדינוב זי"ע בעל בני יששכר לקרוא לבנה הנז' (בעל בני יששכר) [עוד טרם הולדו] בשם ''אלימלך'' כשמו וכשהובא לפניו זקיני הנז' כמו בן ג' שנים