מנחת אלעזר חלק ד ריג

לשם והם לא ידעו מקודם זמן ביאתו. ע"כ יתירו החלב גם באין ישראל רואהו שם בעת החליבה

הנה מה דפשיטא לי' למעל''ה כ"כ דיש להתיר בזה וכתב דהוי ק"ו בנו של ק"ו וכו'. עדיין מיבעיא לי טובא גם בעת הדחק כזה כי לא מצינו ולא שמענו זה מאבותינו ורבותינו שיתירו לגמרי איסור זה כשאין למצוא חלב אחר בהעיר. ואין לדמותו לפת עכו"ם שנהגו להתיר בשעהד"ח. ומ"ש מהישועת יעקב (ביו"ד סי' קט"ו) שם שכתב להתיר בזה משום דהחשש הוא רק שעירב בו חלב טמא וכיון דחזינן שהוא חיור בע"כ יש בו רוב מהחלב טהור ואנן פסקינן כר"ת דמב"מ בטיל ברוב מה"ת וא"כ הוי רק ספק אם יש בו ששים והוי ספיקא דרבנן. הנה בישועת יעקב לא כתב זה להלכה למעשה כלל רק נטה בפלפול בסברותיו לכל צד כדרכו הטוב ובאמת נראין דבריו הראשונים שם בישועת יעקב דכיון דחז"ל עשו בזה כנראה גזירה משום לא פלוג אם יש בו רוב או לא ממילא לא חלקו ג"כ אם יש דבר טמא בעדרו או לא ואסור בכל ענין גם אם אין דבר טמא בעדרו וזהו למ"ד מב"מ בטל ברוב מה"ת אבל למ"ד מב"מ אפי' באלף לא בטל מדינא דאו' לא עשו חז"ל שום תקנה בחלב שחלבו עכו"ם אלא שחששו לספיקא דשמא עירב בו חלב דבר טמא והוא ספק איסור תורה וממילא היכא דליכא חשש שמא עירב בו דבר טמא כגון שאין לו דבר טמא בעדרו לא עשו חכז"ל שום תקנה עכ"ד הישועת יעקב, וממילא לדידן דפסקינן כנ"ל דמב"מ בטל מה"ת הרי יש בזה גזירה דרבנן משום לא פלוג גם היכא דליכא רוב וכיון שהוא גזירת חכמים א"כ באין דבר טמא בעדרו ג"כ חל גזירת חכמים כנז' (דלא שייך לומר לדידן דחששו חז"ל שמא אין בו ששים נגד החלב טמא שעירבו דכיון דמב"מ צריכין ששים רק מדרבנן א"כ הוי ספק דרבנן לקולא וגזירה לגזירה א"ו כדאמרן)

וכעין זה ביארתי בארוכה בעה"י בקונטרס מיוחד הלא הוא בחי' שו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' ל"ח) לחלק בין היכא דמצינו בש"ס דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכ"פ מצינו דעשו חיזוק לדבריהם (רק) כעין של תורה וביארתי דהיכא שלא עשו התקנה מטעם דאורייתא אז מצינו הלשון יותר משל תורה כי בזה עשו חיזוק יותר לדבריהם דייקא משא"כ כשיש בזה שורש וחשש דאורייתא אז תיקנו רק כעין של תורה. ועיי' ש"ס עירובין (ע"ז ע"א) ובתוס' שם וכן בזבחים (דף ק"א ע"א) ושם ברש"י (ק' ע"ב) וכן ביבמות (דף ל"ו ע"ב) ובכתובות (דף נ''ו ע"ב) ובב"מ (דף נ''ה ע"ב) וכהנה עוד במקומות רבות בש"ס וביארתי בארוכה ואכמ"ל. ועכ"פ מתאים לעניננו כי אם נאמר שאין חשש דאו' אז י"ל חכז"ל החמירו יותר ותיקנו בלא פלוג בכל אופן שיהי' וי"ל גם באין דבר טמא בעדרו וכנ"ל

ויראה נא כת"ה מ''ש אאמו"ר זי"ע בדרכי תשובה (סי' קט"ו ס"ק ו') בשם כמה גדולי אחרונים דגם לד' הפר"ח הוא רק כמו שהתנה בתנאי כפול שלא יהי' מצוי חלב טמא כלל בכל העיר או הכפר וזהו דבר שאי אפשר וכמ"ש שם בשם ערוך השלחן דבאמת יש בתקנות חכז"ל טעמים כמוסים שלא גילו אותם וכו' עיי''ש וא"כ מי יהין ויזיד לבו להתיר זאת בימינו וגם שמעתי כעין זה מפה קדוש אאזמו''ר זי''ע מפה"ק בשם רבו הקדוש בעל דברי חיים זי"ע מצאנז בענין טעמים נסתרים שהיו לחכז"ל בתקנתם וכגון בחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו וכו' אשר פוגם בנפש ר"ל

הגם כי בש"ך שם (ס"ק י"ד) שכ' דלא דמי לבישולי עכו"ם דשם רק איסור תקנת דבריהם משא"כ הכא גזרו משום חשש איסור דאורייתא שיש בחלב עצמו עכ"ל משמע לפי"ז דלדידן דס"ל כמ"ד מין במינו בטל מה"ת ברוב יש להקל כדברי הישועת יעקב האחרונים כנ"ל דכיון דאינו ספק וגזירה משורש דאורייתא א"כ יש להקל יותר באופני היתר שיבואו אמנם באמת אין לזוז מפסק הש"ע דאפי' אין דבר טמא בעדרו מ"מ צ"ל יושב ישראל מבחוץ שיוכל לראותו כשהוא עומד או עכ"פ יוצא ונכנס כמ"ש הש''ך שם (ס"ק ד') ובודאי נכונים דברי החתם סופר (חיו"ד סי' ק"ז) דהוי לדידן כנדר דאורייתא העובר ע"ז ומעתה שפיר עשו הרב והשו"ב וכיוצא שנזהרי' מלאכול אותו חלב וכיון שלא התירו להם הנדר ואין להם חרטה להיתרא כי גם בלבבם באמת יחישו לאיסור זה וחששו למ"ש שם החת"ס שהפורץ גדר ישכנו נחש בזה ובפרט שבאמת אין היתר לזה לבטל תקנת חכז''ל גם בעת כזאת

ואם בשביל שאין למצוא חלב אחר בהעיר. הנה נודעו דברי הרדב"ז (חלק א' סי' קמ"ה) ומובא שם בדרכי תשובה (בד"ה ועיי' בשו''ת הרדב"ז וכו') דחלב שחלבו עכו"ם דינו כשאר איסורין דרבנן (היינו גם אם נאמר דאינו רק מדרבנן ולא דאו' כלל) דצריך וחייב לתת ולבזבז כל ממונו עד שימצא חלב היתר או שיאכל שאר מאכלים שיוכל להשיג וכמ"ש שם בשם ס' רוח חיים

ומ"ש כת"ה דהוי ישראל יוצא ונכנס מה שמעל' בא לפעמים לתוך הכפר והם א"י מתי יבא, והכפר הוא בריחוק מקום (ממקומו בעיר) מהסתם בערך פרסה או יותר הרבה. הנה פשיטא דזה לא מיקרי לעניננו יוצא ונכנס דיהי' מירתת בכל רגע שיבוא כיון דא"צ הנכרי זמן לזה רק איזו רגעים יוכל לערב המעט חלב טמא וכאשר ישמע פעמי מרכבות סוסי' שבא לתוך החצר יוכלו לעשות הכל במחשך עד שיבא הישראל לתוך הדיר עד שלא יודע לו לעולם מעשיהם אם ירצו לעשות כזה. והגם כי אנחנו לא נדע לאיזו צורך יעשו זה הנכרים בחלב שלו מ"מ כבר כתבנו שאין לחלק בגזירת חכז"ל וצריכין להחמיר דומיא דגזירתם לכשירצה הנכרי לערבו בו וגם באיזה אופן שיהיה עתה כנ"ל. ויוצא ונכנס הוי שיוכל לבא להדיר בכל רגע שלא ידעו מקודם אפי' רגע א' טרם בואו כמובן. והוא משנה מפורשת בע"ז (דף ס"ט ע''א) ועיי' בש"ס חגיגה (דף כ' ע"ב) וכן פסקינן ביו"ד (סימן קכ"ט סעי' א') ביי"נ דאם אמר להנכרי שהוא מפליג למק"א או שאני אבוא אחריך אז אסור היין משום יי"נ (גם לדידן דהוי רק סתם יינם וגזירה דרבנן בזמה"ז שאין הנכרים מנסכים בעט"ז שלהן כיון דלא חילקו בזה בש"ע ופסקי' זה גם ביי"נ בזמנינו) וגם כשלא אמר להנכרי וכו' ויוכל לבא להם דרך עקלתון כשהם ב' נכרים או ג' אז אסור היין כי יוכל א' לשמור הדרך עקלתון והא' יגע עיי"ש (בסעי' ב') וה"נ ומכ"ש בנידון דידן שיודעים כולם שהוא דר בהעיר הרחק משם והם יותר מנכרי א' וכשיבא ידעו ממילא וא"צ לערב כנ"ל רק זמן כל דהו וז"ב. וה' יעזרנו ונזכה לעמוד בגדר ולא לפרוץ פרץ ונשוב אליו ית"ש ויקויים במהרה דידן ושב ה"א את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך וגו' בביאת ג"צ בקרוב ושוכט''ס

ידידושתו"ט וחפץ בהצלחתו בניו: