מנחת אלעזר חלק ד רי

ע"כ שפיר פסק שידלג כנז'. אך לכאורה קשה ממקורו שהוא בתשו' הרשב"א כמובא שם בב"י ושם ברשב"א כ' הטעם דכקורא בתורה מותר כדרך שאומרים האופנים וקראי דקדושה דרך קריאה. עכ"ל. והיינו אף שאומרים מקודם שהאופנים וכו' יאמרו קדושה זו מ"מ מותר וא"כ ה"נ אף שאומרים מקודם שיגן זכות י"ג מדות מ"מ יהי' מותר אם יאמרם אח"כ כקורא בתורה. אך זה לא דמיא להתם דשם הוא בנוסח יוצר אור וכן בואתה קדוש רק דרך שבח ותהלה מספרים אשר המלאכים והחיות ואופנים אמרו קדושות אלו משא"כ כשנאמר אנחנו בדרך תפלה ובקשה לרחמנו בזכות י"ג מדות גם כשיאמרם אח"כ בנגון וטעמים אסור ביחיד כיון שאמרנו בפירוש מקודם וגילינו דעתנו שנאמרום עתה בדרך תפלה ובקשה לעורר רחמים ע"כ שפיר כ' במטה אפרים לדלג גם נוסח זה דוזכור לנו היום וכו' וכיוצא בסליחות כשאומר היחיד. וא"כ בשערי ציון כנ''ל הדין כן לדלג כיון שהנוסח שם ובזכות שלש עשרה מדות וכו' וכמו ביה"ר בתהלים כשאומרים ביחיד שהמנהג פשוט שמדלגים ג"כ וז"פ. ואל תשיבני דהא התפלות בשערי ציון נתקנו ליחיד ולמה כ' שם י"ג מדות. י''ל דילמא נתקנו כשאומרים אותו בצבור אז יאמרו י"ג מדות. יהי' איך שיהי' בודאי עפ"י ש"ע אסור לאומרן ביחיד. וכמעט בכל שנה עלה בדעתי בפיוט למנחה יוה"כ שאומרים אחרי הוידוי (בד"ה יום קוראי בשמך ימלטו) ששם נמצאו כל הי"ג מדות עם ויעבור וג"כ בדרך תפלה ואומרים זה כמעט בחשאי ולא יכוונו כלל לאומרם יחד עם הש"ץ כי הוא באמצע הפיוט בפרט לעת מנחה אז זה מאריך. זה מקצר, וזה מחסר בפיוט. וכיון דדינו כדברים שבקדושה כמ"ש בתשו' הרשב"א א"כ צריכין לאומרן הצבור בפעם א'. אך כנראה שלא דקדקו כ"כ רק שלא לאומרן ביחיד אבל כשאומרים הפיוט בצבור גם כשאין אומרים בפעם א' בקול יחד אין קפידא ע"כ לא נשנה ממנהג אבותינו וא"צ לדלג שם בפיוט כלל וגם לא לדקדק לאומרו שם בקול עם החזן כיון שלא נרשם שם במחזור חו"ק וק"ל וכוח"ט וכו' ידידוש"ת

סימן כ"ג

מדי עברי ביו"ד (סי' קפ"ב סעי' ו') במחבר וכן אסור לאיש לצבוע שערות לבנות שיהיו שחורות אפי' שערה אחת, ונזכרתי הלכה שניתן הענין להענות בו ברוב גדולי האחרונים ז"ל הסמוכים לזמנינו במעשה שהי' בא' לפני כמה שנים שנתלבן חצי זקנו ופאה א' וחצי הראש וחציו השני של ראשו וזקנו וגם פאה הב' נשארו שחורים אם יש לו היתר לצבוע השערות לבנות לשחור מפני שהי' לבוז בעיני רבים ובוש מאוד מפני שהכל מסתכלים בו עי"ז ועיי"ש בדרכי תשובה ס"ק י''ז) מה שציין עליהם בזה. ואציין בזה מה שיש להעיר ולהשיג בדבריהם. להלכה ולא למעשה. והנה בשואל ומשיב (קמא ח"א סי' ר"י) הביא ראי' לד' הרמב''ם שכ' (בהל' ע"ז פי"ב הל' י') המלקט שערות לבנות מתוך השחורות מראשו או מזקנו משילקט שערה א' לוקה ונודע השגת הראב"ד שם עליו על מ"ש דלוקה וכ' בשו"מ שם ע"ד הש"ס בבא מציעא (דף ס' ע"ב) פרכוס דאדם מה הוא כי האי דעבדא סבא דאזיל צבעי' לרישי' ודיקני' וא"כ מתני' מיירי דאין מפרכסין את האדם בסתם אדם והלא אין מפרכסין היינו צובעין משום איסור דלא ילבש גבר ודייק מד' רש"י שכ' במתני' אין מפרכסין את האדם עבד כנעני העומד. לימכר עכ"ל והיינו דאדם מישראל אסור משום לא ילבש גבר ע"כ פי' דמיירי בעבד כנעני. מכאן נראה לי ראי' גמורה לדברי הרמב"ם דלא נמצא לו מקור דעכ"פ אסור לצבוע ולוקה מה"ת עכ"ל השואל ומשיב ותמהני דמה זהו ראי' גמורה שכ' השו"מ. א) דאיזו ראי' הוא דלוקה מה"ת והא י''ל דבאדם מישראל ס"ל לרש"י דאסור (וע"כ כתב דמיירי בעבד כנעני) אבל איסורא בלא מלקות וכמו שפסק המחבר באמת בזה וכמ"ש הראב"ד לענין המלקט שערות דאסור ואינו לוקה ואינו שום ראי' להרמב"ם דס"ל לוקה מה"ת. ב) דגם עבד כנעני אסור בכל לאוין שהאשה מצווה גם הוא מוזהר ועוד יותר דבנשים ל"ש בבל תקיף לפי שאין להן זקן משא"כ עבדים הואיל ויש להם זקן אסורים בהקפה כמ"ש הרמב"ם (בהל' ע"ז פי"ב הל' ב') וא"כ בלאו דלא ילבש גבר בודאי העבדים מוזהרים ועיי' מנחת חינוך בפ' תצא (שם) שבודאי העבד מצווה על לא ילבש גבר וע"כ תמהני מאוד מה זה שכ' בשו"מ מהאי דלא יפרכס משום דמיירי בעבד הלא מה נ"מ הא גם עבד מוזהר בלאו זה כנז'. ג) ואם נאמר דבאיסור לא ילבש גבר לא מיירי שם רק מענין איסור אונאה דמזה מיירי בסוגי' דב"מ א"כ ממילא אין שוב ראי' מזה לד' הרמב''ם כלל. ד) א''ו וכנראה מלשון רש"י שם בגמ' שכ' דעבד כנעני הי' משום דעבד עברי אסור אחר החורבן שאין היובל נוהג עכ"ל וע"כ במתני' פי' ג"כ בדרך זה ודיבר בהווה שלכן מפרכסין את העבד כדי למוכרו בטוב (לישראל אחר) וכעובדא דמייתי שם בגמ' וע"כ כ' גם במתני' דמיירי בע"כ רק בעבד כנעני ולא בעבד עברי כנז' ונמצא מכל הלין דאין שום ראי' מזה מ''ש בשו"מ. במחכת''ה

וגם מ''ש בשו"ת מהר"י אשכנזי (להג' מזלאטשוב ז''ל חיו"ד סי' י''ט לחלק בין הך דמס' שבת (דף נ' ע"ב) דמגרד אדם גלדי צואה בשביל צערו מותר ול"ש לא ילבש גבר וגו' וכ' שם התוס' דאם מתבייש עי"ז לילך בפני בנ"א אין לך צער גדול מזה וחילק שם במהר"י אשכנזי בין הביוש לגלדי צואה להך שנתלבן חצי, זקנו ובאמת חילוקו קלוש מאוד ואינו מוסבר עיי''ש ואדרבא יש לומר להיפך דכאן יש להקל יותר משום דבגלדי צואה ומכה אין נתבייש בפני בנ"א רק כשמתקרב אצלם אז ניכר הגלדים הקטנים האלו משא"כ בחצי זקנו שזהו ניכר ונראה מרחוק גם בטרם יקרב אליהם. אך רבינו בדברי חיים (ח"ב חיו''ד תשו' ס"ב) חילק בטוב טעם בין שהוא רק על ידיו או לשות תיקון ליופי ותיקון זקנו על פניו עיי"ש אמנם עכ"ז עיקר יסודם לאיסור בזה משום דס"ל דזה הוי דאו' ובדאורייתא אין חכמה ואין עצה וגו' וכדאמרי' בברכות (י"ט ע"ב)

אולם נראה יותר כמ"ש בס' ערך ש"י על יו''ד שם שכ' ראיות וסמוכין כדברי הראב"ד ומה שאמרו בגמ' (שבת צ"ד ע"ב) משום שנאמר לא ילבש גבר היינו אינו לאו ממש דהל"ל אסור שנאמר וכבר כ' בס' יבין שמועה דעל הרוב היכא דאמרו חז"ל משום שנאמר אסור רק מדרבנן והיינו רק כגזירה או משום חצי שיעור דחזו לאצטרופי גם במלקט שער א' עיי"ש עוד ראיותיו להראב"ד. ובזה מיושב היטב פסק הש"ע שכ' אסור ללקט אפי' שער א' ולא כ' דלוקה היינו דס"ל דאסור רק מדרבנן וכיון שבכסף משנה נדחק ליישב השגת הראב"ד על הרמב"ם חזר בו עתה באמת. וכתב בש"ע להלכה רק בלשון אסור בסתמא כמ''ש בערך ש"י שם. והגם כי מרן בדברי חיים שפיר לכאורה נשען על דברי הראב"ד מ"ש דלא מינכרא מילתא כלל