מנחת אלעזר חלק ד רא

סימן י"ד כבוד ידידי הרב המופלג וכו'

אשר עוררני ע"ד הוצאות שבת בעירנו שקנו רשות בהעיר מהבעל מלחמה או מהפאליצייא של העיר דהוי כשכירו ולקיטו שהשכיר ועכשיו אשר מת המלך ע''ה שצריכין לקנות עוד הפעם מחדש מבעל מלחמה וכמ"ש הט"ז (בסי' שפ"ב ס"ק ט') דאם שוכרין מעכו"ם ומת נתבטל כח השכירות, וכבר ראו עיניך מ"ש בזה בחכם צבי (סי' ו') וכן בשו"ת מהר"ם שיק (האו''ח סי' קפ"ב) בארוכה. אמנם כן עשיתי לחומרא וקניתי עוד הפעם הרשות מבעל מלחמה. אך אם לדין יש תשובה דאין צריכין כלל בימינו לקנות ולשכור הרשות מחדש כלל דהמה לא דיברו אלא במלך שיש לו בעצמו השבט ומושל והכל הוא שלו אלא שהם נקראים שכירו ולקיטו ואף שלוקחי' השוטר או כיוצא השכר לעצמם אין זה אלא כגוזל את המלך או שכן הוא הנימוס ששכר כזה לוקחי' הפקידים ועבדי המלך לעצמן כמ"ש הב"י (שם) ע"כ כשמת המלך הוי כמו שכ' הט"ז כשמת העכו"ם שהשכיר לו כנ"ל משא"כ בזמנינו דהכל שייך להמדינה (היינו השטאא"ט) וגם לפי נמוסם לוקח המלך הפרס מכיס המדינה ומה זה נ"מ כשמת המלך הלא אינו שלו ורק הוא המלך ראש הפקידים (שהוא זכותו לו וזרעו) וגם ל"ש מ"ש החכ"צ לענין הבירגער-מייסטער מייסטער של עיר המבורג עיי"ש דהכא בזמנינו במדינות החירות אין נ"מ רק בהתנהגות המדינה ובפרט הרשות הוא של כיס המדינה כנז' והגם שי"ל לפימ"ש מרן הב"י שם בשם תשו' הרשב''א כיון שיש לו רשות להמלך להניח כליו שם בשעת ה המלחמה ויש רשות ביד המלך לעורר מדנים ע"כ הוי רשותו ע"כ שפיר כ' החכ"צ שם כי די לנו אם נתיר לפי''ד הב"י בשר שיש לו רשות להעריך מלחמה עיי"ש אולם י"ל כיון שהממשלה לבדה היינו המיניסטריום בלי המלך אין להם רשות לקרוא למלחמה וזהו זכות המלך נמצא לכאורה דכשמת המלך אז צריכין לשכור זכות מחדש אך ז"א מוכרח. דכיון דכל הרשות היינו כיס המדינה אינו של המלך בעצם לפי חוקי זמנינו רק של המדינה והם מתנהגים עפ"י הממשלה המיניסטעריום א"כ שכירו ולקיטו הוי של הממשלה היינו המדינה (אלא שנקרא על גביהם המלך בכבודו) וזו לא מתה, (וגם שמענו בימינו שקורין בני המדינה וממשלתם למלחמה גם בלי המלך). וגם ההיתר של תשו' הריב"ש (כמובא בב"י שם) משום שדרך הרבים הוא לעולם לאדון לשנותה כמו שירצה ולתת לבעלי בתים דרך מצד אחר והדבר ידוע שזהו רק כח של הממשלה וא"צ למלך בזה כלל עכ"ז אינני אומר למעשה להקל בזה ומהיות טוב החמרתי לשכור עוד הפעם ולא מדינא כנ"ל. ומה שסיים הגאון במהר"ם שיק שם להחמיר לשכור עוד הפעם משום שכ' לו הגאון כתב סופר ז''ל שנימוסם דלאחר שהניח המלך כתרו ונתמנה בנו או קרובו כמו שהי' אז אין לו להמלך שנפטר שום זכות עוד בהנהגת המדינה. ואז הי' הממשלה להמלך לבדו קודם שניתן החירות שניתן אח"כ (בזמן המלך אשר מת עתה בזקנותו) ואז שפיר פסק המהר"ם שיק דצריך לשכור מחדש משא"כ בזמנינו לפי חוקי מלכותנו כנ"ל וגם לפי הנהוג כנ"ל שקונים הזכות מהפאליצייא של העיר ולא דוקא מבעל מלחמה וזהו ידוע כי השוטר (פאליצייא) של עיר גדולה כמו עירנו (שיש להם זכות הסדרים בפ"ע) אינו כלל תחת ממשלת המלך במשמרתו רק נבחר מהעיר ופקידי' ואין מהני קניית רשות ממנו ומעולם לא שמענו לדקדק לקנות דוקא מבעל מלחמה (בעיר כזו) אלא ודאי דאין המלך עיקר בזה רק המדינה והעיר אשר להם שייך נתינת הרשות (לפי חוקם) בענין דיורין בהעיר וכיוצא וכמובן ואחתום ברוב שלום ונזכה במהרה דידן והי' ה' למלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה ושבת ומנוחה לחי העולמים ידידושתו''ט

עכשיו נעשה במדינתנו רעפובלי"ק שהעבירו את המלך ונעשית מדינה חפשיות עפ"י בחירת השרים המנהיגים ואמרתי עתה כיון שפנים חדשות באו לכאן בממשלה חדשה מהיות טוב לחומרא ראוי לקנות לכאו' עוד הרשות מבעל מלחמה יהודי שהוא הבעל מלחמה שכירו אבל מעיקר הדין אין צריך לפע"ד כלל כיון שגם בהיות המלך לא הי' תלוי בדידי' רק בשר העיר כנ"ל ועכשיו הוברר הדבר למפרע יותר כי העיקר תלוי בשר העיר ולא בהמלך כנ"ל

סימן ט"ו כבוד ידידי הה"ג וכו'

ע"ד שאלתו שנסתפק בא' שעשה עירובי תבשילין על פת ותבשיל ואח"כ ציוה לשלוחו לעשות עירובי חצרות והלך ועשה על הפת הלז אם מועיל העירובי חצרות. ועיניו שפיר חזו דאין לחוש בזה מטעם אין מצוה חל על מצוה וגם מטעם אין עושין מצות חבילות חבילות כיון דעכ"פ בדיעבד מהני גם כשעשה חבילות חבילות כמו דאסקינן בפסחים גבי כוסות דאין לו שאני וה"נ בדיעבד הוי כאין לו עכ"ד. והנה א"צ לבוא ולעיין בזה משום דהך דעירובין הוי רק מצות דרבנן ואם שייך במצות דרבנן א"ע חבילות חבילות כמו שכ' בזה בשו"ת כתב סופר (חאו"ח סי' כ''ו וסי' קל"ט) ואאמו''ר זי''ע בשו"ת צבי תפארת (סי' פ"ב) באורך גדול. וגם אנן בעניותן בשו''ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' נ"ד) דשאני בזה כשעשה המצוה א' ולאחר זמן עושה המצוה ב' בדבר חפץ הלז ל"ש מצות חבילות חבילות רק אז הוי ודאי היינו דאמרינן בגמ' ברכות (דף ל"ט ע"ב) ובשבת (קי"ז ע"ב) דרב אמי ורב אסי כי הוי מיתרמי להו ריפתא דעירובא מברכין עלי' המוציא בסעודת שבת אמרי הואיל ואיתעביד בה מצוה חדא ליתעביד בה מצוה אחריתי. ועיי' בש"ע או"ח (סי' שצ"ד סעי' ב' בהג"ה) וכן מטעם זה פסקינן בש"ע או"ח (סי' תרס"ד סעי' ט' בהג"ה) שיצניעו ההושענות לאפיית המצות שיתעביד בה מצוה אחריתי וכ"כ בתשו' מהרש"ל (סי' פ"ו) והביאו הפר"ח או''ח (סי' תר"א סעי' א') דנכון להסיק התנור בלולב כיון דאיתעביד בה מצוה חדא ליתעביד בה מצוה אחריתי. ועכ"פ לפי''ז בנידון דידן י"ל שפיר הואיל ואיתעביד בה מצוה חדא ליתעביד בה וכו' ונסתר ממילא מה שחשש כת"ה לדמותו להך דגיטין (דף ס"ה ע"ב) האומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות וכו' ורצה לדון מזה כיון שהשליח עירב לו עירובי חצרות על אותו הפת של ע"ת אולי הוא מקפיד על כך ולא הוי עירוב והגם דפסקינן בש"ע או''ח (סי' ת"ט סעי' י') דבאומר סתם אז בין אם עירב בתמרים או בגרוגרות מהני והוי עירוב מ"מ הרי אולי מקפיד. וז"א דלמה נאמר שיקפיד על השליח בזה דמצוה קעביד הואיל ואיתעביד מצוה חדא וכו' כנז'. וגם אין לחוש למ"ש כת"ה דהוי כמו מקפיד על עירובו שלא יאכלוהו דלא הוי עירוב כמו דפסקינן (בסי' שס"ו סעי' ה') דה"נ י''ל דמקפיד שלא יאכלוהו כיון שרוצה לצאת דעת ר"ת לערב ע"ת