מנחת אלעזר חלק ד ר

אשר יפלו ויקברו כדומן ע"פ השדה ויש מהם עושים קברות משפחתם בשדיהם וכרמיהם לא כן חלק יעקב עם בנ"י בדורותינו, ובפרט שהוחזקנו אנן מתלמידי תלמידי רבינו הבעש"ט הקדוש זי"ע כמבואר בספר נר ישראל להמגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע וכן בס' קודש הלולים ובשו"ת דברי חיים (ח"ב יו''ד סי' קל"ה) ובשו"ת צבי תפארת לאאמו"ר (סי' כ"ד) לקדש חת בית החיים ולהקיפו במזמורים כמבואר שם ובלתי זה לא יקברו שם מת ישראל וזה לא יעשו עתה. בני הכפר שם לקדש את הגן הלז ולהקיפו בתורת בית החיים מפני כמה טעמים, והמה בעצמם לא ירצו לקבור שם ולעשותו ביה"ח רק (אחרי אריכות ימיהם ושנותיהם) רצונם ליקבר בביה"ח בהעיר ומקום משפחתם כנ"ל ע"כ בודאי מצוה לפנותו בארונו כנ"ל. וכן שמעתי שעשו לאדם חשוב ות"ח גביר א' בגאליציען (עפ"י תשו' גדולי הדור) שנפטר בגאליציען במגפה ר"ל בכפר אשר הוא שלו וקברוהו שם בשדהו ואחוזתו (עפ"י השוטרים בפקודת הממשלה) ואעפי"כ השתדלו בניו למצוא רשיון מהממשלה להביאו העירה ופנוהו לאחר יב"ח והי' שלם בגופו והלבישוהו תכריכין מכ"ש בנידון דידן (שממילא לא מצאו רשיון באופן אחר רק בארונות הי' שם רופא המחוז בעת) שפינוהו בארונו כנ"ל בודאי יש להתיר ומצוה לפנותו כנז'. והנה באיש הנז' שאל מבניו וגם התערב בזה רב מפורסם א' בגליל שאינו תחת דגלו (רק שייך לרב אחר) והורה לאסור לפנותו גם בארונו ועי"ז נתרשלו ידי קרוביו מלהשתדל לפנותו בארונו והרב הנז' שהורה. נגד פסק הרב מרא דאתרא. ושלא כדת של תורה. (כמו שביארנו בזה בעה"י) עליו הוטל האחריות הנורא. ועלינו יערה רוח הבורא. בקדושה וטהרה. ונזכה למ"ש וטהרו הארץ בביאגצב''ב

סימן י"ג כבוד ידידי הרב החו"ב וכו'. מכתבו הגיעני וכו' ואשר נדברנו ממי ששמע מאביו ת''ח גדול שפלוני חכם גורם לו חליו וקיצר ימיו ר"ל וגם הוא יודע מתחבולות אותו. חכם שציער את אביו וגרם לו צער גדול ובושה גדולה והירוס בהנהגת קהלתו וכו' וגם אותו חכם לא קיים אפי' משאחז"ל ביומא (דף פ"ז) ובטוש"ע או''ח (סי' תר"ו סעי' ב') דאם מת אשר חטא לו מביא י' בנ"א ומעמידם על קברו ואומר חטאתי וכו' וגם יש להסתפק בעובדא כזו שאביו הקפיד בפירוש והגיד שזהו מיתתו. ולב יודע מרת נפשו. וגם הכל יודעים קרוביו ואוהביו. וא"כ י"ל דלא מהני גם אם הי' מבקש מחילה על קברו כי מי עלה שמים וירד לאמר אשר מחל לו ועכ"פ בנו נראה דאסור להתפייס עמו. ולכאורה יש מזה סתירה מש"ע יו"ד הל' כבוד אב ואם (סי' ר"מ סעי' ט''ז) בא' שציוה את בנו שלא ידבר עם פלוני ושלא ימחול לו עד זמן קצוב והבן הי' רוצה להתפייס מיד לולא צוואת אביו אין לו לחוש לצוואתו ומקורו משו''ת הרא"ש ועיי"ש בט"ז ובש"ך הטעם משום דאסור לשנוא שום בר ישראל אם לא שראינוהו עובר עבירה ונמצא שהאב מצוה. אותו לעבור ע"ד עבירה שא"צ לשמוע לו עכ"ד. אמנם ז"א משם ראי' ואדרבא יש ראי' להיפך משום דהתם א"צ לשמוע. לאביו רק משום דאסור לשנוא שום בר ישראל משמע הא אם יש טעם לזה עפ"י התורה בצוואת אביו לשנאותו ולא להתפייס עמו כיון שגרם לו בצערו וקירוב מיתתו ר"ל אז בודאי צריכין ליזהר בכבוד אביו ובפרט שהנ"ל לא קיים כלל אפי' לפייסו על קברו א"כ ל"ש הטעם דאסור לשנאותו כיון דהוא עובר על הש"ע כנז'. ובפרט היכא שגרם לפי דברי אביו (וגם לפי"ד הרופאים) בצערו אותו כנ"ל קירוב פטירתו והרי קיי"ל להלכה במכות (דף י"א ע"ב) דפליגי במתני' ר' יוסי הגלילי דס"ל גואל הדם מצוה לו להרוג את הרוצח (בשגגה) ורע"ק ס"ל רשות והרמב"ם פסק (פ''ה מהל' רוצח הל' י') כרע"ק דהוי רשות ביד גואל הדם ולכאו' תיקשי איך הוי רשות הא האיסור לשנוא שום בר ישראל כנ"ל היכן אזיל וכ"ש להורגו ובפרט שהרוצח לא עשה במזיד רק בשגגה (וגם לא לאביו דוקא שיש בו גם כיבוד אביו רק גם לשאר קרוביו) ואיך יש רשות ביד גואל הדם להרוג א''ו ל"ש דאסור לשנאותו רק אדרבא מצוה לשנאותו. ולר' יוסי הגלילי מצוה ביד גואל הדם להורגו ולרע"ק (כמו דפסקי' אנן כהרמב"ם כנז') אינו מצוה רק רשות ועכ"פ ל"ש האיסור לשנאותו וכנ''ל. והגם שיש לחלק כיון דדין חיוב גלות הוא רק אם מת מיד וכו' אבל כשחי אח"כ אימא בלבלתו הרוח וכדאמרי' בש"ס זולת אם הי' בביתא דשישא כו' מ"מ זהו הילכתא רק לענין גלות לברוח לעיר מקלט אבל לענין לשנאותו בודאי צריך כנ"ל גם כשלא ציוהו לו אביו הוא בעצמו מחוייב בכיבוד ומכ"ש כי בתחבולותיו גרם לו צער עד דכא כנודע והירוס הדת וכו' ולתת כח ויד לפושעים ומורדים וכו' כו' ועיי' ש"ס סוף הוריות (י"ד ע"א) ושמותם אין אנו מזכירים א"ל בנ''א שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך א"ל גם שנאתם גם קנאתם כבר אבד א"ל האויב תמו חרבות לנצח א"ל הנ"מ היכי דאהני מעשיו רבנן לא אהני מעשיי' משמע היכי דאהני מעשיי' (כנ"ל ומעשה בע"ד גרם והצליח ר"ל בשבר הגדול) אז בודאי עכ"פ מצוה לשנאותו וגם הרי פסקינן כהיש"ש עיי' או''ח סי' תר"ו (ובמחצה"ש ס"ק ז') דאסור ואין כח לבן למחול על כבוד אבותיו אחרי פטירתם ומכ"ש בכה"ג. ובדברי היש"ש הנז' יש ליישב מה דאמרי' שם בהוריות אפי' רבי דענוותנא הוא תנא. אמרו משום ר"מ. אמר ר"מ לא אמר עיי"ש ברש"י ועדיין קשה למה באמת רבי שבק לענוותנותי' בזה ח"ו. אולם בד' היש"ש יתיישב כיון שיש בזה ספק מ"ע דחילול כבוד אביו מפני שביקש לעקור כבוד בית אביו ע"כ לא התיר רבי לעצמו ולוותר בזה ע"י ענוותנותו ולאשר המ"ע דכיבוד או''א מכבדו במותו ג"כ. וכעין מ"ש במלכים א' (ב' ה') שציוה דוד לשלמה בנו וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויי' וגו' ועשית כחכמתך וגו' ואם כי התם הי' שייך מצות אביו להרגו שזהו בכח המלך למי שמורד בו חייב מיתה מ"מ עכ"פ לענין לשנאותו כשגרם פטירת אביו בודאי שייך ללמוד מזה בק"ו כי שם לא גרם פטירתו רק בהרבה שנים מקודם קילל את אביו ואביו זכר את זאת עד קודם פטירתו וכו'. ועיי' ש"ס תענית (דף ז' ע"ב) דכל אדם שיש לו עזות פנים מותר לשנאותו. וכן בפסחים (דף קי"ג ע"ב) דהיכא דחזי בי' וכו' מצוה לשנאותו ומכ"ש בהרבה ק"ו בזה וכו' ואין להאריך. והש"י ישפות את סוכות שלומו עלינו ועכ"י ועל ירושלים בביאגצב''ב ידידוש''וט כל הימים.