מנחת אלעזר חלק ד קצז

דמיירי כשעומד קודם המנחה כנ"ל והטעם רק משום מנחה החמיר גם בעת מנחה גדולה כנז'. וממילא כשמסתפרין בלילה אחרי תפילת ערבית אין שום חשש וה' את שלומו יענה ברוב עוז ושלום בכ"י בבנין אריאל במהרה דידן

ז) ואעתיק בזה עוד מ''ש ע"ד ששאלוני ונדברנו מזה במ"ש אאמו"ר בשו"ת צבי תפארת (ס' פ"א) ע"ד אמירת פסוק והוא רחום בשבת בפסד"ז ביהי כבוד ומ"ש ברע"מ פ' פנחס (דף רמ"ג ע"ב) דלא צריך למימר בשבת והוא רחום יכפר וגו' ופי' אאמו"ר בתשו' שם דהיינו בליל שבת בהתחלת תפלת ערבית שנוהגים לומר בחול והוא רחום אמנם עתה ראיתי כי אאמו"ר כיון בזה לדברי האור החמה שם מפורש וז"ל וכיון שביום השבת אינם שולטת ''אם יאמר פסוק זה בערבית בתחלת התפלה'' מורה שהמלכות תפלת ערבים מתנהגת ע"י הקליפות וצריך להכניעם שלא יקטרגו וזהו אינו אמת עכ"ל באור החמה הרי מפורש דהקפידא רק בתפלת ערבית דשבת ונמצא דבשחרית יש לאומרו וכד' האריז''ל. וכן ראיתי בשו"ת חיים שאל להג"מ חיד"א זצ''ל (ח"ב סי' י') שהשיג על השאילת יעבץ שכ' להחסיר פסוק זה בפסד"ז בשבת והעלה ג"כ לומר פסוק זה (והוא רחום) גם בשבת ביהי כבוד וכ' ג"כ דהפי' בזוה"ק היינו רק בליל שבת דלא למיפתח וכו' והמערער עיניו חזו בזוה"ק ולא הי' לו כונה. להבחין בין יום ובין לילה עכ"ל החיד"א עיי"ש. ושמעתי בשם גדול וצדיק א' שנהג שלא לומר הפסוק והוא רחום ביהי כבוד בפסד"ז בש"ק וכדי שלא יחסר המזג שם מח"י פסוקים הכפיל את הפסוק שלפניו כי לא יטוש ה' את עמו ואמרו ב"פ. אמנם תמהתי כי מה יעשה עם הכונה בסידור שם ביהי כבוד שיש ח''י פסוקים וכו' ור"ת של הפסוקים בגי' פור"ת (עיי"ש הכונה) וכן כי הר"ת של כל אלו הפסוקים עולה כת"ר (והכונה זו מדברי הפע"ח) ואם יחליפו פסוק והוא רחום שמתחיל באות ו' ומסיים באות ו' בפסוק כי לא יטוש ה' עמו שמתחיל באות כ' ומסיים באות ב' הרי זה היפך הכונה ונסתר המספר בין בר"ת בין בס"ת וגם לא ידעתי מה זה צריכין הלחץ זו הדחק ולהתלבט כ"כ בכמה כרכורים ועקומים ולהתחכם נגד רבינו האריז"ל שאמר שלא לשנות פסוקים אלו בין בחול בין בשבת (ביהי כבוד) ולמה נעבור על דבריו בשביל שנראה לא' מד' הזוה"ק שלא כדבריו ח"ו הלא רק הוא האריז"ל ידע הפי' האמיתי בזוה"ק. וז"ב. (וכתבתי כעין זה במק"א לענין תחנון בפסח שני מה שרצו להעמיס בדברי הזוה"ק שלא לומר ז' ימים דבאמת העיקר כד' האריז"ל שם שכ' בשמו מהר"ש וויטאל ז''ל בסידור חמדת ישראל שרק ביום י''ד אין לומר תחנה ואינו ענין וטעם כלל לפרש בזוה"ק ח"ו נגד האריז"ל) ובפרט שכן נראה גם בפשטות הפי' בזוה"ק דקאי על והוא רחום בתפלת ערבית כנ"ל ובשו''ת צבי תפארת לאאמו"ר ובודאי מיחוור כדבריו בזה, כיון שכל נוסח התפלה שנהגנו שנקרא נוסח ספרד ובאמת הוא רק נוסחא המבוררת משניהם עפ"י האריז"ל ונקרא נוסח שער הכולל כמבואר בשו''ת דברי חיים ובדברינו במנח"א (ח"א סי' י''א) ע"כ צריכין אנו לשמוע בקולו של האר"י החי וכל דבריו דברי אלקים חיים

אמנם באמת מ''ש אאמו''ר שם בצבי תפארת כי בהודו בחרו העולם לדלג פסוק והוא רחום ומתחילין אתה ה' לא תכלא וגו' כיון שהוא ריש פסוק שמתחיל שם הש"ץ ושמסיים רוממו וגו' כי קדוש ה''א. וכן הקהל. ועפי"ד זוה"ק תרומה שם דלא למיפתח פסוקא דדינא והוא רחום ע"כ גם זה בכלל דלא למיפתח. הנה לולא דברי אאמו''ר אין לדייק מד' הזה"ק תרומה שם דקאי על כל למיפתח בכל מקום רק כפשוטו היינו דלא למיפתח בליל שבת בערבית כמו בחול והוא רחום וגו' וכדי להראות שאין אז שליטת הדינים והגיהנם וכד' האור החמה הנ"ל והדיוק והכונה בפירושו רק על תפלת ערבית. ולא על כל פתיחה. וגם הך דפתחין אז אתה ה' לא תכלא אינו התחלת מזמור מיוחד רק פסוקים מלוקטים וא"כ אין שייך כלל לומר דזהו בכלל למיפתח וכו' מ"ש בזוה"ק. אולם כיון שיצאו הדברים מפה קדוש אאמו"ר זי"ע ליישב מנהג העולם עכ"פ בזה שמדלגין אז ומתחילין אתה ה' לא תכלא ע"כ הנני נזהר בהם. וגם תראה החילוק בהכונה בסידור שם כי בסודו בוהוא רחום כ' הכונה בחכמה דקליפה וכן בינה וז''א ונוק' דקליפה (שננצל מהם) וזהו אולי ל"ש לומר בשבת משום כבוד השבת וטהרת קדושתו. משא"כ ביהי כבוד שם הכונה בפסוק והוא רחום יכפר עון חכמה דבינה וכו' ולא יעיר כל חמתו נוקבא דנוגה ולא כינה אותם בשם קליפה (הגם כי כונתו לקליפת נוגה) משום שאין לדלג פסוק זה בשבת כנ"ל מהסידור כן י''ל בדרך אפשר. וא"כ שפיר יש טעם וריח לדברי אאמו"ר שבהודו יש לדלגו משא"כ ביהי כבוד אין לדלגו כנ"ל. ושוכט"ס

סימן י"א

כבוד ידידי הה"ג וכו'. יקרתך הגיעני וכו' ואשר פלפלת בחכמה בד' הרמ"א אהע"ז (סי' א' סעי' י') בשם התה"ד דמי שהמירה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת ובתשו' צ"צ (סי' ע') ומובא שם בב''ש (ס"ק כ"ה) שכ' שגם אם המירה באונס יש לה דין זה וכו'. והנה בישועות יעקב שם (בפי' הארוך ס''ק ט' י') כ' בד' הט"ז דאם נשתמדה באונס א"צ להשליש גט עיי''ש ובאמת דברי הישועות יעקב אלו תמוהין לכאו' וצריכין הדבר ליישבן דמ"ש דבנשתמדה באונס בודאי אינה חשודה לזנות תחת העכו"ם ברצון ואפי' תזנה שם הוי באונס ולא ברצון ומהיכי תיתי נאמר דזכות הוא לה כיון דנוכל לומר שלא תזנה כל עיקר וגם שתזנה באונס א"כ ליכא איסורא גבי אשה משום דהיא קרקע עולם עיי"ש. ובאמת זהו קשה להבחין ולידע באם נשתמדה ר"ל האיך הי' אם באונס או ברצון. וה' יודע תעלומות לב ולא אנחנו. אמנם נלע"ד בזה לומר דיעשו כד' רבינו הרמ"א בכל אשה שנשתמדה לזכות לה גט וכמו שלא חילק בין נשתמדה באונס או ברצון וממ"נ י''ל לזכות לה גט דאם נשתמדה ברצון הרי כתבו בזה דבודאי יזכה לה גט משום דזכות הוא לה שתהי' פנויי' ולא תהי' אשת איש מש"ה מזכה לה ע''י אחר, והגם שי''ל כיון דחצופה כ"כ נגד דת ישראל ותורת ה' להשתמד במזיד ר"ל א"כ לאו זכות הוא לה כלל בלי ידיעתה (ועיי' מ"ש במנח"א (ח"א) סי' כ"א בד"ה ויש ליישב ולחלק וכו' ובסי' כ"ב בד"ה והנה במאירי וכו'] וא"כ לא מהני השלשת הגט לזכות לה ע"י אחר אך לעומת זה י"ל כיון דהוא רק לענין חדרגמ"ה לגבי בעל והיכא שהמירה במזיד דודאי לא עשה לה תקנה רגמ"ה ובכה"ג לא תיקנו וא"כ אינה צריכה גט כלל לגבי חרגמ"ה. ואם המירה באונס ואז