מנחת אלעזר חלק ד קצו

כת"ה כי לפי דעתו הדברים בלק"ת (בראשית כנז') סובבים על עינים של ז"א, ולא על עינים של רחל נוקבי' דדא, כמ"ש להדיא בשער הקדמות (דרוש כ"ה בעינים של זו"נ) אשר עיני ז"א הבת עין שלו הוא נ"ח שהוא ח"ן והמחשיך הוא ע"ב שהעבים הסוגרים העינים ועיני הנוקבא רחל הם בעין ימין אחוריי' דמ"ה בעין שמאל אחוריים דפו"מ דב"ן והבת עין הפנימי הם השמות י"ה אדנ' וכן מבואר זה בכונת קידוש ליל שבת בפע"ח ובסידורים כנודע עכת"ד

הנה לא על אאמו"ר הק' לבד תלונתו כי גם על הה"ק בס' מאמר מרדכי עה"ת (פ' דברים) שפי' בד' האר"י ז"ל אלו על עיני הנוקבא כמ"ש שם באורך ופי' בזה הכ' ויאהב המלך את אסת"ר וגו' ותשא ח"ן וחס''ד לפניו היינו בהסרת הע"ב המכסה נשאר ח''ן וז"ש ותהי אסת"ר נשאת חן בעיני כל רואי' שנתעלה מנפילתה תשואת חן חן לה וכו' עיי"ש. וידוע כי הה"ג בעל מאמר מרדכי הנז' הי' מגדולי תלמידי הרב הקדוש רבינו מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע ומקובל נאמן בחכמת האמת. אך עליו יש להמליץ כי בימיו לא לא נגה עוד אור הדפוס של שער הקדמות וכל הח' שערים כלל וכאן שזה החילוק בהך כונה מהח''ן של העינים נמצא בהעיני"ם, ע"כ חשב למשפט דקאי העיקר גם על הנוקבא ושפיר קדריש

אולם באמת לחומר הנושא של הקושיא וכדי לקיים מילי דאבות אביהן ורבן של ישראל אאמו''ר זי''ע נ"ל שסמכו שפיר שניהם כא' טובים על דברי לשון רבינו בכהאריז"ל בלק''ת (דניאל) עי"ש דמשמע ברור דאין חילוק וקאי הכונה של עינים על הנוקבא כמו שמסיים בלשונו שם ואלו העינים מאירים בנוקבא כמש"ה עיניך הלא לאמונה והמלכות נקראה אמונה עכל"ה ואין לדחוק כמו שנדחק כת"ה לפרש על אור העין וכו' אבל במה שכ' מאור החן היינו רק בז''א בלבד עכ"ד כת"ה הנה מלבד שהוא דוחק גדול למעיין שם בלשונו. אך הרי משמע בפירוש שם דאין חילוק בין עיני ז''א נוקבא והכונה על שניהם דאל"כ איך יתפרש שם מים וימשוך לו קמ"ג גי' אהיה דאלפין וזהו פק''ח גי' קמ"ג ואהי' ואז יתגלה האור עין וכו' ואלו העינים מאירין בנוקבא עכל"ה כנז' והרי הכונה הזאת מפק"ח כ' שם בשער הקדמות ג"כ וסיים ע"ז הרי נת' העינים של ז''א' עכל"ה ואיך כ' בלק"ת שזהו הכונה שהעינים מאירין ''בנוקבא'' אלא ודאי בע"כ דס''ל בלק"ת שאין חילוק ומאירים לז''א ומשם לנוקבא והכונות נכללו בזה בלי חילוק. ומ"ש בשער הקדמות בלשון חילוק ביניהם היינו בדרך עיקר הכונה יש ביניהם הפרש שזו בז"א וזהו בנוק' אבל באמת נכללו יחדיו. ועכ"פ נתיישבו דברי אאמו"ר ומאמר מרדכי קיים (עפ"י הדברים האלו) מה שנכתב בספר הנז' דשייך דרוש זה גם בעיני נוקבא. או אולי יש פלוגתא בזה בין מסדרי הכתובים של הלקית ושער הקדמות ובדרך דרוש ופי' יכולין לפרש אפי' כחד מני' (היינו הלק''ח) ועיי' מ"ש אאמו"ר בבאר לחי ראי (תיקון ו' דף כ"ג ע"א) ובהקדמתו לבל''ר בשם מהר"ם פאפארש ואור ישראל זי"ע שיש בחכמת האמת מה שלמד האריז''ל פעמים אמר פשט ופעמים כונה ולפעמים דרוש עיי"ש עכ"פ לא יוקשה עוד. והגם דמקובל בידינו כי לשון השמונה שערים עיקר שהוא סולת נקיי' שסידר מהר"ש וויטאל זצ"ל כמש"כ החיד"א זצ"ל כ"פ בחיבורו וכן הבאתי בהקדמתי לסידור חמדת ישראל. מ"מ זהו' הדרוש הנ"ל בשער הקדמות כיון שלא נמצא לו זכר כלל בע"ח שהוא מהדורא בתרא כנודע וגם לפלא כי הועתק כולו וגם עוד דרוש הסמוך לו בלשונו ממש כולו בלי שום תוספות והגהות בס' נהר שלום למהר"ש שרעבי זצ"ל ולא ידעתי אם העתיקו הוא בחיבורו או כן עשו המסדרים לבלי תועלת ותכלית כי א"כ הי' להם להעתיק כל ס' שער הקדמות ומדוע בחרו באלו הדפים דוקא. ע"כ לולא דמסתפינא הוי אמינא וכן נראה בע"כ כי אלו הדברים אולי נכתבו מהאחרונים מגורי האר"י ז"ל ע"כ הועתקו שם בנהר שלום והגם שבדרוש הקדוש מתחיל שם בנהר שלום ג"כ אמר חיים וויטאל וכו' עכ"ז י"ל כי דרוש שלאחריו נוסף אח"כ כנז' וכאשר שכיח כזה בכהאר"י ז''ל וה' יודע האמת. ועכ"פ יהי' איך שיהי' אין קושיא עוד כ"כ על הדרכי אמונה וכנ"ל אם כתב עפי"ד הלק"ת בדניאל כנ"ל. וחפצי הי' עוד להשתעשע עמו באהבתו ובאהבת התורה אך הנני כנ"ל טרוד גדול בעוה"ר מכל צד ואחז"ל במקום שאין אנשים השתדל להיות איש וכו' וכל מי שיש בידו למחות וכו' ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו ותורתו ויושיענו ב"ב

ו) ומ"ש על מה שנהגנו לפעמים להסתפר בלילה היינו לארבעה עשר ע"פ מפני קוצר הפנאי וגודל הטירדות ביום מחר בבוקר ע"פ, וכיוצא. וכת"ה הי' ס"ל דמ"ש האר"י ז"ל בפע"ח וכן בש"ע האריז"ל ובנגיד ומצוה ובסידור הר"ש ז"ל דהאר"י ז"ל לא הי' מספר אחר זמן מנחה גדולה שהוא חצות היום ואפי' בע"ש הי' נזהר וחשב כת"ה דזהו מפני שאז שליטת הדינין ביותר ע"כ אין להסיר אז השערות הרומזים לדינים ולבטלן ולפי"ז מכ"ש דגם בלילה בודאי אין להסתפר כלל לפי טעם זה מפני שאז שליטת הדינים בו תרמוש כל חיתו יער ובפרט בחצי הראשון מהלילה הנה יסלח לי כת"ה לדבר זה כי אינו משום טעם זה כלל רק האר"י ז"ל החמיר מפני מנחה גדולה שהגיע זמנה ולא התפלל עדיין וכמ"ש המג"א (בסי' רנ''א ס"ק ט') בשם הכונות שהאר"י ז"ל הי' נזהר שלא לגלח אחר מנחה אפי' בע"ש ועסי' רל"ב עכ"ל המג"א ועיי"ש בא"ר מובא במחצה"ש ובשע"ת דמיירי שלא התפלל מנחה עדיין דאל"כ מה איסור יש בחול אחר זמן מנחה כשהתפלל כבר עיי"ש ומה שתמה כת"ה על ראי' הא"ר והמחצה"ש שכ' דבע"כ כשלא התפלל עדיין מנחה דאל"כ מה איסור יש בימות החול כנז' והתפלא דאולי הטעם בהעלם וסוד משום תגבורת הדינים. ז"א קושיא דא"כ מה רבותא דאשמעי' דאפי' בע"ש הי' נזהר הלא באמת בע"ש אחרי מנחה הוא יותר התגלות נצוצי אורות שבת כל מה שקרוב יותר לערב כניסת שבת ובעת מנחה בהד' כריעות הוא כבר כונת עליות העולמות לקבלת שבת א"כ לפי טעם זה הו"ל להתיר באמת ע"ש אחר חצות שהוא אז זמן הרחמים (סמוך לשבת) יותר מקודם חצות היום (והגם שיש לדחוק ולומר משום שאמרו באבות דהמזיקין נבראו בע"ש ע"כ יש להם כח אז יותר. ז"א מלבד מ"ש שאז כבר נצוצי התגלות ש"ק כנ"ל. הלא אדרבא אם אז זמן שליטתן ח"ו א"כ לא הול"ל דאפי' בע"ש הי' נזהר אחר חצות היום אדרבא רק בע"ש אז צריכין ליזהר משום שאז נבראו ואינו רבותא כלל והו"ל ראי' להיפך מלשונו) א"ו דרק מטעם מנחה גדולה הוא שהחמיר כשלא התפלל עדיין וע"כ אשמעינן רבותא דגם בע"ש הי' נזהר כששכח להסתפר עד חצות לא הי' מסתפר כלל אחרי חצות היום אם כי הוא כבוד השבת שלא יכנס לשבת בשטרותיו עכ"ז לא התיר לעצמו קודם מנחה גדולה וא"ת כי יתפלל מנחה גדולה ואח"כ יסתפר ז"א דאחר מנחה בע"ש שאז הוא הארת שבת בכונתו כנ"ל לא יאות להסתפר ולמיעבד מלאכה אח"כ א"ו