מנחת אלעזר חלק ד קצג

כאשר עינינו רואות בכל מדינה בהתחלקות הכוללים כי כל אחד וא' יתאמץ ויוסיף אומץ לתמוך ביותר וליתן לתוך הקופה כדי להחזיק בני גלילתו ומדינתו וביודעי ומכירו קאמינא, ומה שהקשה רבינו בדברי חיים לענין מארמאראש דאטו מי שהוא ממחוז גליל מארמאראש ה"ז נחשב כמו שהוא מעיר סיגעט וכן כיוצא, זהו לק"מ לפי מה שכתבנו דלפי מה שכתבנו דתלוי בהיכרות יותר (דגם באותו עיר שייך חילוקים במי שיש לו היכרות יותר בשכנות מבמבוי כנ"ל) ובני הגלילות הקרובים בפרט מהנוסעים לאה"ק ידועים ומכירים אותם משא"כ לאנשי אה"ק ממדינה אחרת כמובן ועי"ז נעשו בטוב הכוללים למיניהם ולמכיריהם יש מכיר לעני רק מגלילתו ומדרכו כמו (דרך משל) כולל חב"ד בפ"ע וכן כולל פינסק חסידים בין כולל הפרושים דליטא ואלו היו יחדיו יודבקו הי' רק צווחות ולא ברכות ולא הגיע לכ"א אפי' מעט מצרכיו המרובים משא"כ כשהם בפ"ע ומתאמץ כ"א למכיריו וידידיו כנז' וכמה גדולים דברי חכמים שתקנו בצדקה להקדים למכירים ועתה ניכר הפעולה זו בהקדמת המכירים בהתרבות הממון צדקה עי"ז בהכוללים

והנה ראיתי בשו"ת בית שלמה (ח"ב מיו"ד סימן צ"ט) אוסר להפרד ולעשות כולל אונגארן בפ"ע מטעם מכירי כהונה ותהמתי על דבריו במחכת"ה כי הנה נודע בירושלמי (פ"ג דגיטין) דבעני ל"ש דין מכיר כמו מכירי כהונה אמנם מש"ס דילן בע"כ נראה דיש מכיר לעני וכן פסק בש"ע יו''ד (סי' רנ"ז ס"ק י"ג) עיי"ש ובשו"ת צבי תפארת לאאמו"ר (סי' א') א"כ הבו דלא לוסיף על ש"ס דילן (בגיטין דף ל') שפירש"י בטעם מכירי כהונה כיון דהכל רואין שהוא מכירו ואוהבו ואינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה וזה שייך רק באותו עיר שמכירו לכהן הלז (וכן מ''ש אאמו"ר בצבי תפארת שם בענין חבורות בעיר שמכירי' בנ"א זא"ז ורגיל להתנדב לחבורא הזאת) משא"כ בנידון דידי' (דהבית שלמה) וכי הכירו מעולם אנשי אונגארן (המתנדבים בחו"ל) את אנשי גאליציען באה"ק אשר רצו ליתן להם אלא לפי שהי' מתחלה אנשי אונגארן מעטים באה"ק ולא הי' כדאי להתנהלות ותוצאות כולל בפ"ע ע"כ שלחו בכולל יחד עם גאליציען אבל כאשר נתרבו אנשיהם באה"ק וכדאים לכולל מיוחד הלא אדרבא לפי"ד רש"י הנ"ל דזהו מטעם מכירו ואוהבו פשיטא דזהו שייך יותר באנשי אונגארן שיש להם אוהבים ומכירים במדינתם באונגארן וז''ב דל"ש בכונה לדמותו למכירי כהונה. וגם מ"ש דפשיטא דלא שייך עניי עירך באה"ק כבר כתבנו דז''א מוכרח. והתשו' ככתבה בשנת תרכ"ב באותו שנה שנתייסד כולל אונגארן עפ''י שרי התורה גאוני ארץ המדינה הכתב סופר ומוהור"ר מנחם א"ש ושארי גאונים וצדיקים ז"ל ומעשה רב ורבים הנ"ל תוכיח שמצוה ומותר כנ"ל מטעמי' אשר המתנדבים צווחים בפירוש בהכירם באה"ק את קרוביהם ומיודעיהם ולהם ירצו יותר ליתן כנ"ל. וה' יעזרנו בזכות רמבה"נ ואה"ק לשוב לציון ברינה במהרה דידן ושוכט''ס. סימן ט'

ראיתי ונתתי אל לבי בלמדי בש"ס ב"מ (דף כ"ט ע"ב) אמר שמואל המוציא תפילין בשוק שם דמיהן ומניחן לאלתר מתיב רבינא מצא ספרים וכו' אמר אביי תפילין בי בר חבי משכח שכיחי ספרים לא שכיחי פירש"י בי בר חבו בבית פלוני העושה תפילין מצויין למכור ויחזור ויקנה מן הדמים עכ"ל וכן פסקינן בטוש''ע חו"מ (סי' רס"ז סעי' כ"א). אמנם הדבר יפלא וקשה להולמו לפסוק כן בימינו ובפרט לפי הטעם שכ' שם בסמ"ע (ס"ק ל') בשם הרמב"ם שכ' ואינן עשויין אלא למצוותן בלבד עכ"ל והיינו דבתפילין אין אדם רגיל להקפיד אם יוצא באלו או באלו אם גם המה בחזקת כשרות עכ"ל והרי עינינו רואות להיפך דבכל א' (זולת אצל קלי הדעת) בעה"י אכשיר דרא בזה וידקדק כ"א לבל ימכרו תפיליו ובפרט אם הם מסופר מכירו ומומחה ידקדק ולא ימכרם אפי' בעד כמה מאות זהובים ול"ש בזה לומר שימצא כאלו אצל סופר אחר וכבר ידוע מה שהרעיש הפמ"ג בפתיחה לאו"ח הל' תפילין ושארי גדולי אחרונים ז"ל לדקדק על הסופרים ותפילין שלהם יותר מעל השו''ב ואם ידקדקו בזה להיות לו תפילין מסופר מומחה ויר"א ואח"כ יאבדם וימכרום בעד איזה זהו' במחיר סתם תפילין (הנמכרי' בחנות של סופרים ומו"ס) היעלה על הדעת שלא יקפיד אדם על זה הלא מחיר שויין עובר לסוחר כפלי כפליים מאותן שנמכרים אצל המו"ס וסופרים כנ"ל וכן יש תפילין מכתי"ק סופרים צדיקים בעלי מדרגה ורוה"ק ז"ל שנמכרים בעד סך רב מאוד למי שמדקדק עליהם וכי גם באלו נאמר כשימכרום המוצא לא יקפידו בעליהם כלל על זה. וגם אם נאמר בזה מילתא דלא שכיחא ולא תיקנו רבנן ורק על הרוב דיברו. הנה כבר כתבנו בזה שגם. על הרוב ידקדקו ויש נ"מ גדולה במחירן וחשיבתן מאיזו סופר המה. ע"כ כנראה זה הדין הי' רק בימיהם שהיו ההמון רובם ככולם אינם מדקדקי' בזה ולא הקפידו כלל. כיון שסתם ישראל בחזקת כשרות וכנז' בשם הרמב''ם כיון שאינן אלא למצוותן. ולכאו' יפלא לשונו של רבינו הרמב''ם דאטו מצוה גדולה כזו מילתא זוטרתא הוא ובפרט שיש בה כמה מ"ע ואם המה פסולין אז הוא קרקפתא דלא מנח תפילין ופושעי ישראל בגופו א"ו בע"כ כונתו כיון דאינן אלא למצותן מצות התורה וע"פ התורה יש חזקות כשרות להסופרים ע"כ אין מדקדקי' יותר. או אולי היו אז הסופרים בימיהם כולם צדיקים וטהורים וברורים וראויים למצותן. ועכ"פ בימינו בודאי ל"ש דין זה ואם בא מי שנאבדו לו ומקפיד עליהן בודאי צריך להחזירן. אלא שבנתיים מה שהניחן י''ל דלא הוי כמו תפילין גזולים כיון שלא נתקלקלו כ"כ בהנחתן ובפרט הפרשיות אשר המה מבפנים. ועכ"פ צריך ליזהר לשומרן בעת הנחתן. וצ"ע מה שלא העירו האחרונים כלל בדין זה

והנה לכאורה אמרתי לדמות זה למ''ש בתשו' מהר"ם מינץ (הראשון) סי' קי"ג דאם ראובן קנה אתרוג הדר בדמים יקרים ובא שמעון ואיבדו ממנו דא"צ לשלם לו כי אם דמי אתרוג שאינו הדר ורק שיוצא בו י"ח אתרוג. אכן שפיר השיג עליו בשו"ת חכם צבי (סי' ק"כ) דאין ראי' לזה מ''ש בש"ס ב"ק (דף ע"ח ע"ב) דהאומר הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו פטר גנב נפשי' בכבש דהתם אין לה דמים דאינה בת מכירה כלל כדאמרי' בפסחים (דף פ"ט ע"ב) המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום וכיון דאינה בת דמים כלל א"א לחייבו מטעם שיווי העולה אלא מטעם שהוא חייב לצאת י"ח שקיבל עליו להקריב עולה וכו' והחיוב פטר נפשי' גנב בכבש משא"כ באתרוג הדר דדמים לו בשויו וכ"כ שם החכ"צ דאלו גנב ס"ת מחברי' והוא שוה אלף זוז מחמת הידורו בקלף יפה ודיו נאה ולבלר אומן היעלה על הדעת שיפטר הגנב א"ע בס"ת שאינו הדר שאינו שוה אלא חמשים זוז