מנחת אלעזר חלק ד קצא

לא מהני ג"כ מה שנעשה לקרקע דהא לא חשיב כלי זו במתני' שם ועפ"י שיטת הטו''ז הנ"ל לפי מה שפי' הנקוה"כ כונתו מיושב ג"כ קושי' הבית מאיר והאחרונים הנ"ל אהא דדף של נחתומין אמאי מקבל טומאה לרבנן דדף נהי דס"ל דכל המחובר לקרקע אינו כקרקע מ"מ ת"ל דלא מקבל טומאה מטעם דנעשה לשמש את הקרקע ואינו מק"ט ולהנ"ל ניחא דהא דף של נחתומין ג''כ לא תני במשנה דכלים הנ"ל, ואף דלפי הסוגי' דש"ס שם מוכח דגם גבי צינור ס"ל לרבנן דדף דמק"ט אף שקבעו בקרקע וא"כ קשה עכ"פ על צינור אמאי מק"ט הא נעשה לשמש עם הקרקע ובמתני' דכלים הנ"ל פי"א מ"ב חשיב גם צינור גבי הני כלים הא כ' הרא"ש בתשובה כלל ל"א סי' ז' המובא בנוב"י שם מהדו"ת סי' קל"ח דיש לפרש האי צינור צינורא דדשא ואין זה צינור המקלח מים, ועי' בפירש"י סוף פ"ק דמוע"ק דשם נמי נזכר הני תלת הציר והצינור והקורה פירש שם רש"י הצינור חור שבאסקופה כמו צינורא דדשא. וכן הוא בטוש"ע או"ח סי' תק"א

והשתא במקוה הנ"ל במ"ב לא מיבעי' לשיטת רבינו מאור הגולה בעל דברי חיים ז''ל דמבואר בהדי' בדבריו דלא מהני מה שנעשה מתחילה לקרקע בודאי צריכה תיקון וכפי מה שהעלה הדר"ג בתשובתו הרמה, ולפי מה שהבאתי לעיל גם להגאון בית מאיר וכן לטו"ז בסי' שע"א הנ"ל לא מהני מה שנעשה אף מתחילה לשם כך, אלא אף לדעת המכשירין בנעשה מתחילה לכך. הא העיד הדר"ג שליט"א שהשו"ב בעצמו עם הבעה"ב שלו ה' ל' אמרו מקודם שקנו הווענטיל בהפאבריק בפראג סתם ועתה כשנודע להם שיש נפ"מ לדינא חוזרין ומגידין שנעשה לשם כך בהפאבריק כיון שהגידו אינן נאמנין להיות חוזרין ומגידין כמו שהעלה הדר"ג בתשובתו לנכון

אבל חוץ לזה לו יהי כדבריהם שנעשה ביחוד בשביל המקוה פשיטא שהם בעצמם לא הי' שם כשהאומנין עשו את הווענטיל אלא שעשו בטשטעללנג בהפאבריק לצורך המקוה, וכי סלקא דעתך שהפאבריקאנט אמר להאומנין צאו ועשו ווענטיל לצורך המקוה, ואפי' אם יהי' מציאות לזה מי יימר שעשה כן אטו בעל הפאבריק שהוא נכרי או ישראל מומר הוא נאמן על זה. וזה פשוט וברור שאם האומנין העושין במלאכה בהפאבריק לא עשאו בהדי' בשביל צורך מחובר לקרקע אף שעשו הבעשטעללונג באופן זה לא מהני ומחשבת הפאבריקאנט לא מהני מידי דבעינן מחשבת האומנין כדאיתא בתוספתא פ"ח ומובא ברמב"ם ספ"ח דכלים, דמבואר בהדי' דהכל תלוי במחשבת האומן העושה הכלי ולא עוד אלא אפי' אם הפאבריקאנט הי' מצוה להאומנין בהדי' שיעשו ווענטיל לצורך חיבור לקרקע ג"כ לא מהני דהא ידוע מעשה הפאבריק אשר זה דרכם למו שאין עושין כלי אחד בפני עצמו רק הרבה בפעם אחד ע"י המאשינען שלהם וזה ידוע לכל, ובאופן זה לא מהני אף שחישב שאחת מהן יהי' למחובר כדאיתא בתוספתא הנ"ל וברמב"ם פ"ח דכלים ה' ט"ו אמר לאומן עשה לי שני זוגים אחד לדלת ואחד לבהמה עשה לי שתי מחצלאות אחד לשכיבה ואחת לאוהלים. שניהם מקבלים טומאה עד שיפרש ויאמר זה לכך וזה לכך עיי"ש, ואף אם נימא שהאומנים פירשו כשעשו הרבה כלים ביחד על א' מהם שיהי' לקרקע מה שאי אפשר להעלותו על הדעת, מי יימר שלא נתחלף אותו הווענטיל עם אחר שנעשה בסתם הלא יש כאן פסול דאורייתא וצריך לחוש אף לחששא רחוקא ומכ"ש בדבר הרגיל ושכיח שהפועלים שעושים הפערפאקונג מחליפים במידי דלא רמי' עלייהו ואין שום נפקותא לדעתם בין אחד לחבירו, ע"כ דבר זה הוא פטומי מילי בעלמא שעשה בהפאבריק דפראג ביחוד ווענטיל אחד לצורך מקוה של ה' ג"ל

לזאת חיובא רמי' להודיע ולהזהיר את ההמון ההולכים בתומם ולא ידעו ולא יבינו את אשר לפניהם כי במקוה זו יש חשש פסול דאורייתא וכבר כ' התשב"ץ ח"א סי' י"ז דבמקוה צריכין לחוש אף לדעת יחידאי ומכש"כ בנ"ד שכמה עמודי הוראה מוסדי דור ודור מחמירין בכזה ומי הוא שיהין לצאת כנגדו ולומר שאינו חושש לדבריהם אף לכתחילה בדבר שאפשר לתקן בקל אף אם גובה ארזים גבהו ע"כ יישר כחו וחילו לאורייתא דהדר"ג יהי' ד' עמו ויעל ויזכה לזכות הרבים ולהרים מכשול מקרב העם והוא יקרא גודר פרץ משובב נתיבות. והנה אף שאין אני כדאי לחות דעתי ולעמוד במקום גדולים וגם כל האריכות אך למותר הוא כיהודא ועוד לקרא עכ"ז מאחר שהדר"ג כתב לי מחוייב אני להשיב את הנראה לפענ"ד ולא לענות אמן יתומה

והנני חותם בכל חותמי ברכות יה"ר שנזכה לראות במהרה בישועתן של ישראל ויהי חלקנו עמהם כעתירת לונ"פ ידידו אוה"נ הדושתו"ט ושתה"ק ברגשי כבוד התורה בלונ''ח ע"ע. חוסט ה' במדבר מ''ב לספירה תרע"ח

ה"ק אברהם יוסף גרינוואלד בלאאמ"ו הגה"צ מהר"ם זצללה"ה, (האב"ד ור"מ דק"ק הנ"ל והגליל) סימן ח' כבוד הה"ג וכו'

מכתבו הגיעני וכו' וע"ד מעות אה"ק מכוללנו. הנה אמת כי מרן הגה"ק בשו"ת דברי חיים (ח"ב חו"מ סי' ס"ח) כ' דל"ש בזה עניי עירך קודמים כיון שעקרו כבר ממקומם והמה באה"ק ע"כ שוים המה לפי דבריו כל העמים באה"ק בין אותם שהם מגלילותינו ומדינתינו ובין אותם שהם משאר ארצות. אמנם הגאון מהר"ח מוולאזין (בשו"ת מגיני ארץ ישראל) במכתבו שם כ' בכה"ג יש עדיפות לאנשי המדינה שיושבים שם באה"ק שיש להם (תרתי לטיבותא) דין עניי עירך וגם עניי אה"ק. ויש לומר בזה לקרב הדברים דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי הגאון מהר"ח מוולאזין כ' בעובדא שהי' שם וז''ל כי אחרי שמודעת זאת ומפורסם שהספרדים מושכים ידיהם מכל וכל ודוחים אותם על אנשי מדינתנו כ"ע מודים שהם נקראים עניי עירנו אף אם היו יושבים במדבר והואיל שבחרו להם עוד באדמת הקודש ויושבים על התורה בלחם צר ומים לחץ יש בהם תרתי לטיבותא נקראים עניי אה"ק וגם עניי עירנו ואם ח"ו יהיו מודחים גם מאנשי מדינתינו הרי הם מתים ח"ו ברעב ממש עכ"ל הרי כ' בפירוש דרק בכה"ג פשיטא לי' דיש להם גם באה"ק דין עניי עירנו משום דהכוללים אחרים (כגון הספרדיים אז) לא יתנו להם מאומה אבל בעובדא דמרן הגאון הק' בדברי חיים כתב שם וז''ל דאזלינן בתר המנהג והמנהג ידוע למעכ"ת ולפי"ד אין שום מנהג כלל ליתן הקדימה למי שהוא מעיר שמתנדבים הרבה וכו' עכ"ל הד"ח אבל עכ"פ פשיטא בעובדא דשאלת הד"ח שגם אם לא יתנו להם