מנחת אלעזר חלק ד קצ

אחדשה"ט ושתה"ק באהבה וברגשי כבוד התורה מכתב קדשו הגיעני, וגם ראיתי את הלחץ (דרוקקסארטע) אשר ה' נ''ל לחץ

והנה בענין המקוה במ"ב העומדת בבית ה' ג"ל אשר יש נקב בשולי' להוציא מימיה לנקותה וכל מעמד המים הוא ע''י ווענטיל של מתכות הסותם הנקב ההוא ובלעדי ווענטיל הזה לא הי' המקום מחזיק מים אפי' כ"ש, הנה כבר הורה זקן רבינו הקדוש מאורן של ישראל הגה"ק מסאנץ בספרו שו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סי' מ"ה במקוה כזו ממש לפסלה משום שהוייתה הוא ע"י דבר המקבל טומאה ומבואר בדבריו בהדי' שדעתו לפסול אף אם הברזא של מתכות נעשה מתחילה לשמש את הקרקע והוא עפ"י התוס' פיו דמקואות גבי אביק שבמרחץ ועפ"י נוסחא דארצ"י המובא ברמב"ם שם ובתוי"ט שם, ומי יבוא אחרי המלך מאן מלכא רבנן אשר כל הארץ האירה מכבודו ומפיהו אנו חיין, ומכש"כ להקל נגדו ולא לחוש לדבריו כלל אפי' לכתחילה במקום שאפשר לתקן בנקל בלי שום הוצאה וטורח כי דבר קל הוא לעשות ברזא של עץ

ואף להמקילין בנעשה לשמש עם הקרקע הא מבואר בנוב''י מהד"ת סי' קל"ז קל"ח דצריך שיהי' נעשה מתחילה לשם חיבורו בקרקע וכ"כ רבינו עקיבא איגר בהגהותיו ליו"ד סי' ר"א סעי' מ"ח, ואלה הווענטילין רובן ככולן נעשו לצורך האמבטאות המיטלטלים בבתי המרחצאות כמו שהעלה הדר"ג והוא דבר ידוע לכל שסתמן לתלוש נעשו בהפאבריקען

והנה ראיתי בשו''ת שבסוף ספר גידולי טהרה סי' ח' שהביא דברי הנוב"י הנ"ל והקשה עליו מתוספתא שהביא הר''ש פ''ח דפרה וז''ל תיבה שהיא טמאה והביא מסמר טמא וקבע בה התיבה והמסמר טהורין הרי זה אומר טיהרתי וטיהרתיו, הרי בהדיא שאפי' מסמר שהוא כבר טמא יצא מטומאתו ע"י חיבורו בקרקע אף שהאי מסמר בודאי לא נעשה לשמש את הקרקע דא"כ לא הי' מקבל טומאה אף בתלוש, ומכש"כ שמותר להביא מים עם סילונות שחיברן בקרקע שלא נעשו מתחילה לשם כך עיי''ש ואחרי העיון נלפענ''ד דאין ראי' נגד הנוב"י ולא נעלמה מהנוב"י התוספתא הנ"ל דעד כאן לא קאמר הנוב"י דצריך שיהי' נעשה מתחילה לשם קרקע אלא במידי דלא נפיק מידי קבלת טומאה אלא משום שנעשה לשמש את הקרקע בכה"ג ס"ל דלא מיקרי עשוי לשמש את הקרקע אלא כשנעשה מתחילה לשם כך כדמשמע לשון הרא''ש ודקדוק לשון המשנה דכלים שהביא הנוב"י בתשובה שם משא"כ היכא דנטהר מטעם מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע דהיינו אליבא דמ"ד מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע לענין טומאה, בודאי אין סברא לחלק בין חישב עליו מתחילה לשם כך או לא סוף כל סוף מחובר הוא, ואפי' אם כבר נטמא יצא מידי טומאתו כשחיברו מעתה לק"מ מהך תוספתא על הנוב"י די"ל הך תוספתא אתי' כר' אלעזר דדף של נחתומין בב"ב דף ס''ו דס"ל כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע מש"ה אף שלא נעשה מעיקרא לשמש את הקרקע מ"מ כשחיברו בקרקע הרי הוא כקרקע ונטהר משא"כ לדידן דקיי"ל כרבנן דדף דתלוש ולבסוף חיברו הרי הוא כתלוש אף בקבעו ולבסוף חקקו (ורק בשאיבה דרבנן קיי"ל להקל בקבעו ולבסוף חקקו כמבואר למעיין שם בסוגי' דב"ב הנ"ל דמסיק שאני שאובה דרבנן כמבואר ברמב"ם ובפוסקים ובכל מידי דדאורייתא קיי"ל כרבנן דדף דתלוש ולבסוף חיברו ה"ה כתלושה) ומ"מ אתה בא להכשירו מטעם דנעשה לשמש את הקרקע ואינו מקבל טומאה אף בתלוש בכה"ג ס"ל להנוב"י שפיר דצריך שיהי' נעשה מתחילה לשם כך דאז לא נחתם עליו תורת קבלת טומאה כלל ואז מהני אף לדידן דקיי"ל כרבנן דמחובר לקרקע אינו כקרקע לענין טומאה וראיתי בס' בית מאיר יו"ד סי' ר"א סעי' מ"ח שהעלה דהא דמבואר במשנה דכלים פי"א מ"ב דכל הנעשה לשמש את הקרקע אינו מקבל טומאה היינו דוקא אם אותו כלי אינו לשום תשמיש תלוש כלל רק למחובר כמו דלת ונגר וכל אותן השנויין במשנה שם משא"כ כלי שראוי להשתמש בו גם בתלוש אף שנעשה מעיקרא להשתמש בו במחובר וגם חיברו בקרקע לא נפיק מידי קבלת טומאה עיי"ש שהביא ראי' מוכרחת מסוגי' דב"ב הנ"ל דהמעיין שם בסוגי' יראה דלרבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו ג"כ מקבל טומאה ואמאי נהי דס"ל מחובר לקרקע אינו כקרקע ולא נפיק מתורת קבלת טומאה במה שחיברו בקרקע מ"מ יטהר מטעם שנעשה לשמש עם הקרקע דהא כיון שקבעו קודם שתיקנו הרי לשם כך תיקנו שיהי' משתמש בו כך בקביעתו לקרקע ואף שדינו כתלוש מ"מ לא יקבל טומאה דהא נעשה לשמש עם הקרקע וכבר הרגישו בקושי' זו הנוב"י מהדו"ת יו"ד סי' ק"ט. ובסדרי טהרה סי' קצ"ח, אלא ודאי כיון שדף של נחתומין ראוי להשתמש בו גם בתלוש לא נפיק מידי קבלת טומאה אף שנעשה לשם קרקע עיי"ש ולפי דברי הגאון בית מאיר לא מהני בהאי ווענטיל אף שנעשה מתחילה לשם לקובעו בקרקע דהא ראוי אף לתשמיש תלוש דהיינו לקובעו באמבטי המטלטל כמו שרובן ככולן נעשו לשם כך

ועפ"י דברי הגאון בית מאיר הנ"ל נלפענ"ד לנכון לפרש דברי התוספתא המובא בתיו"ט פ"ו דמקואות במתני' דאביק שבמרחץ וכו' וכ' בתויו"ט וז"ל לפי שהאביק הוא כלי קודם היותו קבוע בארץ ואעפ"י שנתחבר לא יצא מתורת כלי וזה שאמרו עליו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע הרמב''ם בנוסחות א"י וכבר תמה שם התיו"ט וכ' דצריך עיון ממשנה ט' פ"ח דכלים ועוד שם פ"כ מ''ד שם פי' הרע''ב והרמב''ם דמשמש עם הקרקע טהור עכ"ל והוא תמיה גדולה על הרמב"ם וכבר הלכו בה נימושות, ועיי"ש בתוס' חדשים ובח"ס יו''ד סי' קצ"ח אות י"ג ולשיטת הגאון בית מאיר הנ"ל יתפרש שפיר התוספתא הנ"ל דהאי אביק מבואר בפי' הרע"ב דנעשה לצורך האמבטאות לנקיון המים עיי"ש והנה אין כל האמבטאות מקואות כשרים אדרבה אמבטאות אינן מחוברין בקרקע והם כלים תלושים ורוחצין בהם לשם מרחץ בעלמא כעין שלג וא"כ האי אביק ראוי לתשמיש תלוש ג"כ מש''ה לא מהני חיבור בקרקע אף אם נעשה מתחילה לשם כך כשיטת בית מאיר הנ"ל דאנן לא מטהרינן בנעשה לשמש את הקרקע אלא כשאינו ראוי לתשמיש תלוש והיינו דקאמר בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש את הקרקע והכי קאמר שלא נעשה אלא לשמש הקרקע כלומר לשמש הקרקע בלבד אלא שנעשה לשמש גם אמבטאות תלושות כלומר שראוי גם לתשמיש תלוש ובכה"ג לא נפיק מתורת קב"ט, וא"ש בס"ד

והנה הט"ז ביו"ד סי' שע"א ס"ק ג' כ' דגאטטער של ברזל אינן חוצצין בפני הטומאה שמקבל טומאה אף שאותן הגאטטער סתמן עשויין לסתום בהן החלונות והוי נעשים לשמש עם הקרקע מ"מ מקבלים טומאה וכ' שם בנקוה"כ דהטו"ז ס"ל דדוקא הנך דקחשיב במשנה שם אינן מקבלין טומאה כשנעשו לקרקע אבל לא שאר דברים יעיי"ש, ולפי"ז גבי ווענטיל דידן