מנחת אלעזר חלק ד קפז

אפטן כנז' בסי' מ"ה והסכים ג"כ בכתבו לאסרה כאשר הורה זקן בעל ד"ח זי"ע) ועכ"פ כיון דמקום מ"ב אינו מקום של רב מרא דאתרא א' רק מה שבאים מארבע כנפות הארץ אנשים הרבה לתרופת גופם ובתוכם חסידים ויראי ה' אשר בודאי לא יקילו במקום איסור כרת נגד הדברי חיים, ע"כ בודאי אין להכשיר מקוה האסורה עפ"י הד"ח כהאי דאמרו בפסחים (דף י"ד ע"א) בתוס' בשם הירושלמי דירושלים מקום שמקובצים מכל העיירות ע"כ צריכין לנהוג איסור כחומרי שניהם, ובפרט עתה ביותר שנתקבצו ודרים שם בגלילות בעהמען ממדינת גאליציען בעת גלות המלחמה ואין להם מקוה רק מה שבאים לשם ויש בתוכם הרבה ולמאות אנשים כי אם ידעו שהמקוה הזאת אסורה לדעת כמה דיעות ובפרט לדעת הדברי חיים זצ"ל לא יניחו לטבול נשותיהן לטהרה שם ובפרט שיש שם מקוה אחרת של ה' ד' שאין עלי' החשש כנז' להלן וא"כ הוי איסור גמור להכשילם בזה ונודעו דברי הש"ס ביבמות (דף י"ד ע"א) לענין פלוגתת ב''ש וב"ה דהיכא דאירע צרת האחיות אודעי להו ופירשו מהמשפחה הזאת מלישא זל"ז עיי"ש, ונמצא דהיו מחוייבים להודיע על המקוה הזאת ולכתוב עלי' שזהו מקוה שנאסרה עפ"י הדברי חיים ושארי דעת האחרונים והתירה הרב וכו' כדי שיפרשו הנוהגים איסור ויחתו לקול רבינו רבשכבה"ג הד"ח ופשיטא דלא יעשו כזה משום דמיחזי דברי חכמים כחוכא ואטלילא וכשתי תורות, וא"כ צריכה לתקנה שתהי' כשירה לכ"ע ואם לא אז עוברים בלאו דלפ"ע דאורייתא כיון דמכשול הוא עכ"פ וכנראה מד' התוס' ע"ז (דף כ"ב ע"ב) וכמ"ש במנחת חינוך ובשארי אחרונים וכנודע, ואין לומר לחוש עי''ז למכשול שלא יטבלו ח"ו כלל דהא יש שם מקוה אחרת שנתקנה עפי"ד אאמו''ר זי"ע אז שאין שם ווענטיל של ברזל

ועוד יש בזה הך דפסקינן (בסי' ר"א סעי' ד') במקוה שהוא ביד נכרי דאין להאמין עלי' ומובן ממילא כיון דקיי"ל ופסקינן (בריש סימן קי"ט) דהחשוד על הדבר אין להאמינו בזה, והנה פסק בש''ך (סי' ר"א ס''ק ט"ז) דחשוד שהחליף המים כגון שהמים במקוה הם סרוחים ויחליפם במים נקיים לרחוץ גופם של הבאים לרחוץ ולטבול עיי"ש וזהו הך דינא דידן כיון שהמי גשמים הסמוכים שם כאשר ראו עינינו הם בניקל יכולין להחליפם במים שאובין הסמוכין מהוואססערליימונג שהם נקיים והמי גשמים הם סרוחים קצת כמובן והם אנקיותא קפדי גם לאחרים כנודע והמי גשמים לא היו ואינם חתומים כלל, ונקל להחליפן ומי יודע אם לא הוחלפו כבר כמה פעמים ע"י המשרתות הנכריות המנקות המקוה בכל עת ואין איש אתם כלל אז שם גם בימות הקיץ כאשר הרגשנו כבר עוד בהיותי שם עם אאמו"ר הגה"ק זי"ע וגם אם נאמר דהוי כמירתת בישראל יוצא ונכנס במה שמ' וכו' הוא שם המשגיח. מ"מ שנים רבות (עד זמן המלחמה) הי' הוא נוסע לביתו לרו''פ כל ימות החורף והיתה המקוה דינה כמקוה ביד נכריות המתעסקות כנ"ל ומי הכשירה מחדש בכל שנה וכו'

ע"כ שפיר סברו הגאונים הגדולים מק' סטריא וסטאניסלאב ודק' גראסווארדיין זצ"ל ועוד גדולים עמהם אשר אסרו ולא הסכימו לעשות מקוה של מי גשמים באופן כזה במקום הלז במ"ב שתהי' במקום. התורפה ביד שאינו נאמן בימות החורף ובפרט בקולות כאלו (כאשר העיד לפנינו אז הגה"צ מק' ראדזין שליט''א) ש כש ואחריהם החזיק אאמו"ר הגה"ק עמוד ההוראה זצללה"ה בהיותינו שמה לפני שבע שנים ועפ"י הוראתו אז תיקנו המקוה השנית והכשירוהו של ה' וכו' ושמו בה הברזא מדבר שאינו מקבל טומאה וכן ציויתי עתה לעשות מקארץ האלץ ומחופה עלי' בגומ"י, ואז אין שום חשש זחילה ויכשירו מחדש המקוה של ה' ג"ל אשר אנן דנין עלי', כי כבר בטל ההכשר של הה"ג וכו' לפני עשר שנים בכיותה אח"כ ביד נכרי (היינו שאינו נאמן) בלי השגחה כמה שנים בימות החורף ואולי זהו כוונתו של הה"ג הנ"ל שהשיב בע"פ לת"ח ציר נאמן כי לא הכשירה גם אז רק על שנה א' וכו', ועכ"פ כיון שצריכין עתה לתקנה אודות הברזא כיון שיש אלו הגולים ובורחים החונים שם מגאליציען ואין להכשילם בדבר האסור להם כנ"ל ע"כ החיוב להכשירה מחדש ולתקנה בברזא של עץ או יותר טוב של גומ"י מדוייק שאינו מקבל טומאה שתהי' בהכשר לכ"ע כנז'

ומה שענו ולחשו המהנדזים ומסרבים שלא לתקנה מטעם כי יהי' חשש מוציא לעז על ראשונים אם כי כ' כעין זה בתשו' מהרש"ם (ח"ב סי' ק"ב) דשייך במקוה ג"כ כעין זה וכן מצאתי עוד בשו"ת שירי טהרה להג' מוהרש"ק ז''ל (סוף סי' ט') דהיכא שכשירה המקוה רק שרוצים לתקנה לרווחא דמילתא יש חשש לעז מ"מ אין לזה שום מקור ושום ממש מדינא כלל מפני י"ד טעמים שאציע בזה בעה"י א) כי הך חשש דמוציא לעז על הראשונים מצינו בש"ס רק בגיטין (דף ה' ע"א) דאמרינן נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים וכן בש"ס נדה (דף י''ג ע''א) שחששו דמוציא לעז על בניו ממזרים עיי"ש וכן בש"ס ב"מ (פ"ד ע"א) דהשיב לו משום שלא להוציא לעז על בניו עי"ש היינו חד טעמא כמו הך דחוששין רק בגיטין משום א"א ויהי' בזה לעז על משפחות שיש בהן ממזרים חלילה ואין ממזר אלא מא"א ומקרובי עריות שישנו בכרת ואין קדושין תופסין חוץ מהנדה כמו שאמר אביי קידושין מ"ח ויבמות מ"ה אבל באיסור נדה הולד כשר, וממילא בעיקר הדבר בכה"ג לא אחז"ל כלל חשש מוציא לעז על הראשונים, ב) בפרט במקוה לא שייך כלל מוציא לעז דמקוה בפרט ממים שאובים ע"י השקת גשמים וגם בכל מקוה מים פעמים פסולה ופעמים כשירה ואין לדמות בה מזמן לזמן וכהאי דאמרו במדרש רבה (פרשה ואתחנן פרשה ב' אות י"ב) מה המקוה הזה פעמים פתוח ופעמים נעול וכו' ופי' שם במפרשים כפשוטו דהיינו כשלפעמים יחסרו מימו' ממ' סאה ואז הוא נעול ופסולה מלטבול ופעמים פתוח כשיש בה מ' סאה, ג) וגם כיון שבלא"ה צריכין להכשירה מפני שהיתה ביד נכרים ונמצא בכל קיץ כשיבא המשגיח בחזרה צריכין להכשירה כנז' וממילא יתקנו עתה בהברזא ג"כ שתהי' כשירה לכ"ע ול"ש בזה מוציא לעז כלל, ד) וגם במקוה זו ל"ש כלל מוציא לעז כיון שהראשונים שטבלו יכולין לסמוך על דעת גדולי אחרונים כנ"ל שהתירו ברזא כזו והגע בעצמך ד"מ כשהי' מקוה בתחלה כמו בשנים הקדמונים שכשירה רק בדיעבד ועתה רוצים לעשות מקוה של מעיין נובע ובכל זהירות החומרות האם שייך בזה מוציא לעז על הקדמונים, ועיי' בשו"ת רבינו דברי חיים ח"א (או''ח סי' כ"ד) לענין המאשי"ן מצות דל"ש בכזה מוציא לעז על המקילין עיי"ש. ה) וגם בגיטין דאמרינן הך דמוציא לעז וכו' כתב המהר"ם בן חביב ז"ל בס' גט פשוט על ה' גיטין (סי' קכ"ה סק"א) בד"ה ומה שנלע''ד מתמצית דבריו של תה''ד