מנחת אלעזר חלק ד קפח

וכו' דהיכא שיש חשש שילעיזו עלינו באמת אז ל"ש מה שנחוש שנוציא לעז על הראשונים כי מקודם העיקר צריכין לראות לתקן מה דקמן שלא יוציאו לעז עלינו כשנעשה עתה שלא כדת, ו) וגם שם בגיטין כשנחוש להוצאות לעז על הראשונים היינו לתקן ד"מ לכתוב שם העיר מקום הגט בשם שקורין אותו מקודם אף שנשתנה עתה לגמרי וכתבו גם שם הישן דמתקרי וכו' כדי שלא להוציא לעז על הראשונים שכתבו רק שם הישן בגט וממילא כשכותבים גם שם החדש יוצאים י''ח שניהם כמו שביארתי בתשו' זה מקרוב בעזה"י ואכמ"ל ע"כ גם במקומות שלא שינו שם היינו שאין כותבים עדיין שם החדש של המקום יש להמליץ בעד שיטתם דלא הוי סתירה למ"ש מהר''ם בן חביב בג"פ כנ"ל דצריכין לחוש יותר שלא ילעיזו עלינו על של עכשיו כיון דשם שהוחזק הוי ממש לדינא לענין גיטין כמ''ש הפוסקים להכריז ולהחזיק בב"ד שם המגרש כזה או המגרשת במקום שיש ספיקות וה"נ כיון דלענין גיטין הוי הוחזק בב"ד רק שם הישן שאין כותבים רק זה וא"כ הוי זהו הוחזק ולא הוי שינוי בכתיבת המקום דכיון דהוחזקנו שם זה לענין גיטין ע"כ יכולין לעשות לחוש שלא להוציא לעז על הראשונים, ועל של עתה ג"כ אין חשש כ"כ אף שאין קורין את השם הזה עתה בערכאותיהם וגם לא הנכרים כלל וכיוצא כיון שעכ"פ הוחזק השם הזה הישן בב"ד לגבי גיטין גם עתה, משא"כ במקוה אם חוששין עתה (האנשים הטובלות נשותיהם בהמקוה הזאת) לדעת המחמירין פשיטא דל"ש בזה כלל החזקת דיעות המקילין ואז עדיף יותר לכ"ע לחוש על של עתה ובמקום שצריכין לחוש למה שלפנינו אין חוששין כלל על הקודמים כמובן ז) הנה כתב בתה"ד (בפסקים וכתבים סי' כ"א) והביאו בכנה"ג בכללים נפרדים באו"ח דלא שייך חשש לעז גם בגיטין אלא במקום שאומרים תצא אבל במקום שצריכין גט אחר לכתחלה ל"ש חשש זה וה"נ כשמתקנין במקוה מעתה והלאה שתהי' כשירה לכתחלה ל''ש חשש לעז. ח) הנה ראיתי עתה בשו"ת מטה יוסף להג"מ הר"י הלוי נזיר ז"ל ח"ב (ביו"ד סי' ב' ובאהע"ז סי' ג') שהאריך בענין חשש להוציא לעז על הראשונים ולכל הדיעות ל''ש במקוה הזה ענין הוצאת לעז כלל ט) שוב ראיתי בשו"ת שירי טהרה להגאון מהרש"ק זצ"ל (סי' כ''ב בד"ה והנה במה שנזכר וכו') שכ' דבמקוה ל"ש חשש לעז על הראשונים כיון דחשש שאובין אינו רק דרבנן ועפ"י דברי הג"פ דחשש לעז ל"ש רק באיסור תורה ולא בדרבנן וגם כיון שמתקנין זה בהסתר הוי כמו בחדרי חדרים ועפי"ד המג"א (בסי' ש"א) דכ"מ שאסרו חכז"ל מפני מראית העין דאסור אפי' בחדרי חדרים ל"ש באיסור דרבנן מכ"ש בחשש לעז דלא שייך בחדרי חדרים עיי"ש והיינו כדברינו הנ"ל. י) וגם כנ"ל שהגיד הה"ג המכשירה בתחלה שלא הכשירה באחריותו רק על שנה א' הגם כי דבריו יש לתרץ רק בדוחק מפני שהיתה בנתיים כמקוה ביד נכרי מ"מ כיון שבעיקר הדבר היו צריכין (לפי דבריו) כבר ממילא להכשירה לא אלים. כ"כ חזקתה שיאמרו עוד שלא לתקנה מפני חשש לעז וכמובן יא) וגם יש ראי' ממה דפסק המחבר ביו"ד (סימן ק"ח סעיף ל"א) דאין לטבול על שליבות של עץ אפי' הם מחוברים לכותלי המקוה ואפי' בדיעבד לא עלתה הטבילה לה רק צ"ל של אבנים, והש"ך שם ס"ק מ"ה האריך בזה והעלה להיתירא והביא בשם תשו' מהר"ם מלובלין דאין לשנות המנהג שלא להוציא לעז על הראשונים ואעפי"כ בכל זמן שמזדמן לידי שמתקנים איזה מקוה או בונים חדשה אני מצוה תמיד לתקנה בדברים שאינם ראויים למדרס כדי שתהא כשירה לכ"ע עכ"ל ועיי"ש בסד"ט ופת"ש וגם אאמו"ר זי"ע בדרכי תשובה (על הל' נדה) שם כ' דאכשיר דרא בימינו ועושים השליבות של רצפת אבנים היכא דאפשר וגם יותר מכפי כחם ולא שמענו מעולם שיהי' נסוגים אחור מחמת שהוא כמוציא לעז על הראשונים שעשו בקהלות האלו שליבות של עץ בהמקוה וכמ"ש הש''ך בשם תשו' מהר"ם מלובלין דלאו דוקא כשעושים חדשה רק כשמתקנים איזה מקוה צריכין לתקנה בדבר שאינו מדרס ול"ש מוציא לעז בכה"ג וה"נ שתקנוהו המקוה הזאת בפרט מקוה כזו שמחובר' למי גשמים שצריכה השגחה ותיקון בכ"ע בודאי צריכין לתקנה שתהי' כשירה לכ"ע ול"ש מוציא לעז וכו' כנז'. יב) שוב ראיתי בבית הילל על היו"ד (סי' ר"א אות א') ע''ד עשיית המקואות ע"י מרזבות המקלחות מים מן הגגות וכו' מש"כ מאחר שנהגו כן לא אבטל מנהג כדי שלא להוציא לעז על בנים ובנות שנולדו עד הנה וכו' עכ"ל אמנם כל הפוסקים הראשונים והאחרונים לא ס"ל כן כמו שביארתי וכן בשדה חמד (אית ל' ערך לעז על הראשונים) האריך והביא בזה הרבה דל"ש מוציא לעז רק בממזרות אבל לא במקוה וכמו שביארנו לעיל. יג) והנה במג"א (סי' ל"ב סוף ס"ק י"ח) לענין פתוחות וסתומות וכו' ואין לשנות שלא להוציא לעז על הראשונים עכ"ל המג"א בשם לחם חמודות ועיי"ש בשע"ת אבל אין זה ענין לדמותו למקוה שדרכה להשתנות ובונין אותה ומתקנין אותה מחדש ובכל פעם ישאלו עלי' וכשיעשו אותה שתהי' כשירה לכ"ע בודאי אין חשש מוציא לעז על הראשונים. יד) וכן מ"ש בשו"ת תפארת צבי (או"ח סי' ז') ומובא בפת"ש יו''ד (סי' רס"ו ס"ק י"ג) למול ע"י ב' מוהלים בשבת שלא להוציא לעז על הראשונים עיי"ש אינו ג"כ דמיון להמקוה כנז'

אחר כן שלחתי התשו' הזאת להרב הגאון וכו' והשיב על דברינו וזהו שהשבתי לו בקצרה, כי ל''ש בזה הוצאת לעז על ראשונים, גם אם כגובה ארזים גובהם, גם מה שכ' הדר"ג נ"י ראי' מחלקת מחוקק אה"ע (סי' קכ"ו ס"ק כ"ד) בגט שכ' אייר בחד יו"ד שאם יהי' זילותא דב"ד לכתוב גט אחר וכו' הנה כבר ביארתי בתשו' שאין להביא ראי' מגט בזה דהיכא דאיכא חשש ממזרות והיינו ענין גט אז שייך חשש להוציא לעז משא"כ במקוה והגם שנראה מלשון זקני הלבוש זצ"ל (יו''ד סי' קצ"ח) ששייך חשש מוציא לעז על הקודמים בנדה גם באיסור דרבנן עכ"פ יחיד הוא בזה וגם נראה מלשונו אח"כ דל"ש בזה הוצאת לעז כמו שעמד כבר בסתירת הלשון בשו''ת בית שלמה (ח''ב מיו"ד סי' ע"ב) בהגה' מבן המחבר עיי''ש שיישב דבריו ועכ"פ מדינא דגמ' והפוסקים בודאי ל''ש במקוה ענין הוצאת לעז וכנ"ל

ומ"ש כהד"ג שאין להרעיש ע"ז כ"כ, אמת שלא היו צריכין להרעיש אם היו עושין כמו שצריכין ומחוייבין לתקנה במוקדם לאפרושי מאיסורא ולאפרושי מקטטא וקטגוריא דת"ח וכ"ז גרם השוחט אמאי מחייב משום צובע וכו' ונצחונו וכזביו מאז ועד עתה וכו' ואני שמעתי אז לפני שבע שנים בהיותינו שמה בהלו נר אאמו"ר הגה"ק זי"ע על ראשנו אתו יחד ושאלנו את השו"ב הנ"ל ולא הגיד ולא ידע אז כלל שהעמיד בפירוש את הווענטיל לעשותו ע"מ לקובעו בקרקע ואדרבא נודע שנעשה סתם וקנוהו בהפאבריק כנ"ל ועתה חוזר ומגיד (מפני ששמע ממני בשנה העברה