מנחת אלעזר חלק ד קפו

סנהדרין שם והראי' מוכרחת לזה דהא אם נאמר דס"ל להש"ס בסנהדרין דהבן מחוייב להיות כייף לאביו גם בשיטתו בד"ת ולבטל דעת עצמו ולפי"ז נמצא באמת עדיין קשה כקו' הש"ס כנז' (בגיטין) והא הוי אלעזר ולא שייך לתרץ דהא הוי פינחס כיון דבנו הי' ומיכף כייף לי' א''כ שוב קשה באמת למה אמרי' מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' וקשה הא הוי אלעזר ולא שייך לתרץ דהא הוי פינחס (בנו) דהא בנו צ"ל מיכף כייף לי' לגבי אבוה ועדיין קשה כנז' אלא ודאי כדאמרן. (ומה דאישתמיט אלו התיבות בגמ' סנהדרין הוא רק ט"ס כנז' ולא פלוגתא בין הסוגיות וצריכין לגרוס בסנהדרין בלי שינוי כמו בש"ס גיטין. וכגי' רבינו חננאל הנ"ל)

סימן ז' כבוד הה"ג וכו'

ע''ר המקוה של ה' ג''ל במ"ב אשר הוא שבאים המים שאובים בצנורות מהוואססער לייטונג לתוך כלי של פארצעללאן וקבעם בבנין אבל בעצמותה הוא אמבטי נעשית כן בכמה מרחצאות הגדולים רק שהיא מחוברת בהשקה לתוך מקוה מי גשמים אבל בתחתיתם לנקות המים יש נקב ופקק וכן עוד פקקים הכל הוא ע"י שראפען והנקרא כעת ווענטי"ל של ברזל דבר המקבל טומאה, והנה בהלכה זו בטוש"ע יו''ד (סימן ר"א סעי' מ"ח) דאם הסילון של מתכות מחובר לקרקע כשר שהרי אינו מקבל טומאה לפי שהוא בטל אגב קרקע, אמנם עומד לנגדינו כיון שהכלי (ווענטי"ל) של מתכות הוא כלי בפ"ע וגם יש לו למעלה בית קיבול היותו קבוע בקרקע, ונודעו דברי התוי''ט במקוואות (פ"י משנה ו') באביק שבמרחץ וכו' דכיון שהוא עשוי כלי קודם היותו קבוע אעפ"י שנתחבר לא יצא מתורת כלי גם בהיותו קבוע בארץ וזהו עפי"ד התוספתא שם בנוסחת הרמב"ם שהוא בנוסח א"י בזה ועיין בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' קצ"ט אות י"ג) בד"ה והנלענ"ד דכל שנעשה לשמש עם הקרקע וכ' שדעתו להחמיר בזה ועיין עוד בשו''ת חת"ס שם (סי' ר"ה וסי' ר"ו) ובשו"ת רבינו דברי חיים (חיו"ד סי' מ"ה) שדעתו לאסור אז המקוה דק"ק אפען מטעם זה כיון שאלו הפקקים של מתכת נעשים מהאומנים לכל מה שיצטרכו או להקרקע או להאמבטאות כל בר דעת יודע שלפעמים כשמתקלקל א' במק"א מהבורות נותנין במקומו פקק של האמבטאות וא"כ לא נעשה דווקא לשמש בקרקע וא"כ מקבל טומאה והוי הויית המקוה ע"י דבר המקבל טומאה שפסול כמ"ש בסי' ר"א (ברמ"א סעי' נ') גבי מקוה הנוספת שפקקו במטלית עכ"ד הדברי חיים לענינינו ובפרט בזה אשר עינינו רואות ואנחנו יודעים כי אלו הווענטלי"ן והאמבטאות כאלו נעשים לבתי מרחץ למאות ואלפים הרבה מאוד בהפאברי"ק ועינינו רואות כי רובן ככולם המה אינם מחוברים לקרקע בהיותו בהאמבטאות שהם למעלה על הארץ בהבאדע ציממערן, וגם למטה יורד הווענטיל רק לתוך סילון קטן אשר מושך המים עכורים בריחוק מקום, ועיי' ש"ס ב"ק (דף ק"ב ע"א) סתם עצים להיסק הם עומדים והסוגיא דשם וכן החמיר בזה בשו"ת אמרי אש (חיו''ד סימן פ"ד) בד"ה ומעתה בנידון שלנו וכו' עיי"ש, והגם שיש לחלק קצת בין גוף השאלה דידן למ"ש באמרי אש וגם בחתם סופר שם החמיר רק לכתחלה ולא לעכב בדיעבד כמ"ש שם כיון שהוא רק לחד גי' בנוסח א"י והרמב"ם בתו' הנז' מ"מ בדברי חיים שם החמיר לפוסלם מטעם זה מדינא, וגם נודעו דברי הריב"ש הובא בב"י דלכתחלה במקוה שתלוי טהרתן של ישראל צריכין להחמיר לכל הדיעות והגם שי"ל לכאורה מדברי הנו"ב תניינא (חיו"ד סי' קל"ז) דכשנעשה מתחלה לצורך מה שירצה לעשות בו הוי כנעשה לשמש בקרקע מ"מ בדברי חיים (ח"א יו"ד סי' מ"ד) השיג וכ' דאינו ראי' מוכרחת מה שהביא לזה הנוב"י בשם המשנה למלך (פ"ב מהל' כלים הל' א' סוף ד"ה ומ"ש רבינו) ובפרט דהחתם סופר מחמיר כנ"ל עיי"ש, מכ"ש בנידון דידן דהרי עינינו רואות שאין ראי' לזה מהמשנה למלך (למעיין שם) כלל דהתם מיירי כשלא חשב על הבגד שום מחשבה אם לצייר או לשמש בו כל שהוא עיי''ש אבל היכא דרובן ככולם וסתמן נעשים בהפאבריקע"ן אמבטאות ושאינו קבוע בקרקע, והמקוואות כשרים מועטים המה וא"כ הוי סתמן להיפוך שלא לקבוע בקרקע כמובן וידוע שם שזה במ''ב ניקח הכל בהפאבריק בפראג וסתמן כנ"ל

אולם ראיתי עתה להגאון בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' רי"ח) שדעתו להכשיר הברזא העשוי' למטה מנחושת במקוה של מי גשמים והרב המסדר בחת"ס הרגיש שם הסתירה שיש בדבריו ז"ל עם מ"ש בסי' קצ"ח (אות י"ג) כמו שהבאתי לעיל וציין שם בהג"ה בין שני חצאי אריח] אך יש לחלק בין בנין המקוה הנעשה בנידון דידן לשם בעובדא דהחת"ס, אכן כיון דהחת"ס כ' שם דברזא אינו לא כלי תשמיש בפ"ע א"כ מה לי נ"מ אם שמו עלי' עכת"ד הרי כנראה דלא כיון כלל על הווענטילע"ן האלו שנמכרים כעת כנ"ל מהפאבריקע"ן דאלו שמם מוכיח עליהם בפ"ע שהם נעשים לאלו האמבטאות והם קשורים להאמבטי רק בשרשרת א"כ לא על אלו כוונתם. וכן נראה דעת בנו הגאון כתב סופר (בחיו"ד סי' ק"א) שכ' בפירוש בתנאי הווענטיל שיהיה ניכר וגדול שנעשה לשמש עם הקרקע ולא כאותן שקבועים באמבטי של מרחצאות עכ"ל, והרי בנידון דידן הם אותן שנעשים לאמבטי של מרחצאות, וכן ראיתי בס' גדולי טהרה להג"מ מנחם מענדל קרנויא ז"ל (בסוף הסימן תשו' ט"ו) שהוא מן המתירים את הווענטיל אבל בתנאים שא"א לקיימם בניקל ובנידון דידן לא נתקיימו כלל דהיינו שהתנה שיעשה האומן ע"מ לקובעה בקרקע ויקבענה בקביעות גמור ושתהי' מחוברת בחיבור גמור ולא קבועה בשלשלת, וכיוצא תנאים כאלו, וראיתי בשו''ת מהרש"ם (ח''א סי' קל"ד) שכ' דווענטיל צורתו מוכח עלי' שנעשה לכך לשמש בקרקע, וז"א בדידן כנ"ל וגם מה שהביא בהרש"ם בשם תשו' מהר"י אסאד (חיו"ד סי' ר"ז) להתיר הווענטיל הנה במחכת"ה לא דק להעתיק יפה כי שם במהר"י אסאד לא התיר רק במעשה שהיה שם שהברזא נתונה בתוך הסילון בריחוק מקום מהמקוה כדי לסתום הילוך המעיין אל המקוה ולהוליכן אל בית המאלץ ע"י סילון אחר וכו' אבל כשהברזא בתוך המקוה בזה אסור לדעת כמ"ש שם במהרי"א בשם תשו' זכרון יוסף (סי' י"ג) עיי"ש, אך בתשו' רי"ב שם במהר"י אסאד התיר הווענטיל אבל ג"כ בתנאי שיהי' נעשה ע"מ לקובעו בארץ ושלא יהי' בו בית קיבול עי"ש, אך כיון שמרן הדברי חיים אוסר בכל ענין (ועובדא ידענא מת"ח שהיה אצל הגאון כתב סופר זצ"ל בעת שהשיג מכתב מרבינו הגה"ק בעל ד"ח זי"ע אודות המקוה בק'