מנחת אלעזר חלק ד קפה

בין בן בנו לבן בתו והמה היו רק בני בתו של רש''י. אך החילוק שם במהרש"ל רק לענין ללמדו תורה משום ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם אך ממה שהביאו מש"ס סוטה שם נראה קצת דגם בשארי דברים עיי"ש ובשבו"י חולק גם לענין כבוד עי"ש בדברינו במנח"א. ועכ"פ לא אישתמיט שום א' מהפוסקים או המפרשים לעורר על זה מרבותינו בעלי התוס' שחלקו בכל מקום על זקינם רש"י ז"ל, וגם רבינו הטור מצינו כ"פ שחולק ומכריע ע"ד אביו הרא"ש ז''ל

שוב ראיתי ונתעוררתי בלימודי בירשלמי נדה (פ"א הל' ג') ואבא בר בא פליג על שמואל ברי' עיי"ש בפנ"מ דהוא בדרך קושיא דנמצא דשמואל חולק על אביו, משמע לכאו' דאין לבן לחלוק על אביו, אך ז"א ראי' מוכרחת כלל דהא באמת אמרי' שם משמי' דשמואל בעצמו דהוא הכרת העובר הוא לידתו וא"כ בע"כ הי' כן באמת דחלק שמואל על אביו בזה דהא משם ר' בא אמרי' שם שאני הכרת העובר מלידתו עי"ש בירושלמי ובע"כ דפליגי בזה אב ובנו וא"כ אדרבא משם ראי' דיכולין לחלוק אב ובנו אלא שעררו בירושלמי דנמצא אב ובנו פליגי בזה ובאמת טבע האב ובנו להשתוות לדיעה א' וכהאי דאמרי' בסנהדרין (ל"ו ע"א) דכשעמדו למנין מונין אב ובנו רק לא', ע"כ העיר בירושלמי על ככה ועכ"פ אין ראי' מזה כנז'

אלא ודאי בע"כ לומר דגם לענין מצות כיבוד אב הוא כן כמ"ש הרמ"א שם (בסי' רמ"ב) לענין כבוד רבו דהיכא שנוגע לדין של תורה ופסק הלכה אם יש לו ראיות מותר לחלוק להלכה ה"נ לענין כיבוד אביו כן הוא מק"ו דהא חייב בכבוד רבו יותר מבכבוד אביו כדתנינן במתני' דב"מ וכריתות ופסקי' ביו"ד (ריש סי' רמ"ב) וא"כ כ"ש בכבוד אביו דא"צ לחוש במקום שנוגע להלכה כנז'. ומה שאינו רשאי לסתור את דברי אביו זהו רק בדברי חול וסברת מילי דעלמא, וגם אם הוא אביו ורבו הדין כן כמובן ולפי"ז ניחא גם בר"א בר"ש וכן בכל התנאים ואמוראים ומיושב הכל, או שי"ל מ"ש לענין דברי הטור שסותר פסק אביו הרא"ש עפי"ד הט"ז (סי' ר"מ ס"ק ג') הנ"ל דשלא בפניו מותר לסתור פסק אביו וכמו שחלק הטור על הרא"ש אך עדיין קשה לד' הש''ך ובשם הפרישה דגם שלא בפניו אסור, ולפי דרכנו הנ"ל יונח גם מה שחולק הטור או שאר פוסקים נגד אביהם ועי' בש"ך יו"ד (סי' ו' ס"ק ח') ובנקה"כ שם שחולק על דעת אביו הגאון וכהנה עוד בפוסקים, א"ו כדאמרן

והא דפסקינן ביו''ד (סי' ר"מ סעי' י"א) במחבר דאם אביו הי' אומר שמועה בטעות לא יאמר לו לא תתני הכי, והלא במקום שנוגע להלכה צריך לומר לו וא"צ לחוש לכבוד אביו כנז', ל"ק משום דהתם לא מיירי שיהי' עי"ז מכשול בהוראה רק כדאמרינן שם במקורו בקידושין (ל"ב ע"א) ופירש"י שם בד"ה לא תימא לאבוך הכי היינו להודיעו פתאום שהוא טועה כדקאמר לי' לא תתנייא הכי אלא יאמר לו בנחת המקרא וכו' כדי שיבין מעצמו שטעה עכ"ד היינו שלא יבוא למכשול בהלכה וכיון שיוכל להסיר המכשול בדרך כבוד באמירתו לאביו בודאי צ"ל כן וז"פ והנה במה דכתבנו לעיל לגבי אביו או רבו אם סותר את דבריו או מכריעו במקום שנוגע להלכה עיי' בירושלמי שקלים (פ"ג הלכה א') גבי בן עזאי שאמר לרע"ק על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה לרע"ק אין תימר רבי' אית בר נש אמר לרבי' אלא שבאת לחלוק וכו' ולכאו' מזה דגם בהלכה אם אינו תלמיד חבר רק תלמיד בלבד אסור להכריע ולסתור דבריו. אך ז"א ראי' די"ל משום דאמר לו בלשון נוכח ''שבאת'' לחלוק וכו' ולא בלשון ''שבא רבינו'' כמ"ש שם המפרשים אבל בעיקר הדבר לענין הלכה י"ל שמותר לחלוק כנז'

ועיי' בש"ס סוכה (דף י''ד ע"ב) דרבה בר ר' הונא רצה לחלוק על אביו רב הונא עד שאמר לו טעם הגון. הגם שי"ל שרב הונא אחר הי' כמ''ש התוס' בחולין (דף י"ג ע"א) דתרי רב הונא הוי מ"מ עיי' בשו"ת אור הישר (ע"ד הגט מקליווע) בפסק הגאון מהר"י שמיינהארט ז''ל (בע"ס שו''ת זכרון יוסף) בד' הש"ס אלו בסוכה שכ' ראי' שנראה שזהו רב הונא אביו של רבה ב"ר הונא עיי"ש וא"כ ראי' לדברינו כנז'

ונ"ל עוד ראי' ברורה בעה"י מש"ס גיטין (דף נ"ט ע"א) דאמרי' מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' וכו' ופריך בגמ' הא הוי אלעזר (ומשני) הוי פינחס ופירש"י הא הוי אלעזר יחיד לאחר שנפטר יהושע עכל"ה ואח"כ אמרי' שם בגמ' דכן הוא מימות רבי עד רב אשי ופרכי' ולא והא הוי הונא בר נתן שאני הונא בר נתן דמיכף הוי כייף לי' לרב אשי עכ"ל הגמ' וכיון דעיקר מיירי שם מגדולתן בתורה כמו שפירש"י שם בד"ה שאול, וכן בד"ה כולהו שני, משעמד בגדולה תהא תורה וגדולה במקום א' וזהו בתחלת גדולתו לא הי' יחיד בתורה עכל"ה ולפי''ז קשה דאם דחי הש"ס כנ''ל שאני הונא בר נתן דמיכף הוי כייפי לי' לרב אשי ע"כ נחשב עדיין תורה וגדולה במקום א' ברב אשי ע"כ לפי"ז עדיין תקשי למה לא קחשיב אלעזר הכהן כנז' ומה דמשני הגמ' שהי' פינחס (בן אלעזר הכהן) הלא כיון שהי' פינחס בנו של אלעזר א"כ הוי מיכף כייף לי' במצות כיבוד אביו וא"כ למה קחשיב רק מימות משה ועד רבי הא הוי אז מיד (ובנתיים) אלעזר הכהן דבנו (הוא פינחס) בודאי ה' מיכף כייפי לי' לאביו (וכמו שהקשה באמת המהר''ם שיף שם) אלא ודאי ברור כיון דמיירי בזה בגדולתו בתורה (וכנז' מפירש"י) א"כ בד"ת הוא מותר לסתור דברי פסק אבל ע"כ שפיר לא קחשיב אלעזר כיון דהי' פינחס וכיון דמיירי בד"ת והוא לא כייף לי' לאביו ומותר ללחום ולפלפל עמו בד"ת כיון דהך דאינו סותר דבריו לא מיירי בד''ת רק בדברי חול כנ"ל ע"כ שפיר לא קחשיב שהי' יחיד אלעזר הכהן ואתי שפיר כדמשני מפני פינחס (בנו) וז''ב ונכון. ואחרי כתבי זאת העירני ידידי הרב הגאון עו''ה דוד שליעסל נ"י דומ''צ דפה''ק כי בש"ס סנהדרין (ל"ו ע"א) דאמרינן ג"כ מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' וכו' וכל המשך הגמ' כמו בגיטין רק דלא גרסי' שם כלל הך דהא הוי אלעזר דמשני הוי פינחס וי"ל דפליגי הני תרי סוגיין דבגיטין ס"ל דאין הבן מחוייב להיות כייף לבטל דעתו במקום ד"ת והלכה מה שנראה לדעתו נגד אביו וכדברינו הנ"ל והסוגי' בסנהדרין ס"ל דלא רשאי הבן לסתור דברי אביו ע"כ לא משני שם הוי פינחס כיון שהוא בן אלעזר כנז' עכ"ד הנ''ל. אולם באמת ז"א דמלבד דבפי' רבינו חננאל שם (הנדפס בש"ס ווילנא) כ' שם בסנהדרין ג"כ כהך לישנא בגיטין דמקשינן והא הוי אלעזר ומשני הוי פינחס ולפי''ז מוכח דמה דנחסר שם בסנהדרין בגמ' הוא רק ט"ס היינו השמטת הסופר (המעתיק) וע"כ לא נדפס עוד בגמ'