מנחת אלעזר חלק ד קפג

ופליגי אהדדי, ועיי"ש בתוס' ד"ה והחוט המשולש וכו' וכן בש"ס זבחים (ריש דף ט' ע"א) א''ר אבין דוחין קדשים הנאכלים וכו' ר' יוסי ב"ר אבין אמר וכו' ועיי"ש בתוס' ד''ה דוחי' קדשים קלים וכו' החילוק שם בין ר' יוסי ב"ר אבין ובין ר' אבין, הרי אב ובנו מחולקים. וכן בש"ס שבת (דף קכ"א ע"ב) לענין הריגת צירעה בשבת דפליג רבא עם אביו רב הונא עיי"ש בפירש"י ד"ה שלמתינהו לכולהו ועיי' בסה"ד (ערך רבה בר רב הונא) דצ"ל שם הגי' רבא בר רבה בר"ה. וכן בזבחים (דף ט"ו ע"ב) עיי"ש בפירש"י ד''ה אי תניא דפליג ר"א בר"ש על אבוה ר"ש. וכן שם בזבחים (דף כ''ד ע"ב) הא דר"א בר"ש מפקי מאבוה ר"ש עיי"ש וכן בש"ס עירובין (דף י"ד ע"א) ר' יוסי' ב"ר יהודה סבר כאבוה (ר''י) בחדא ופליג עלי' בחדא וכן שם בעירובין (ט"ז ע"ב) במתני' מקיפין וכו' דפליג ר' יוסי ב"ר יהודא בפירוש על אביו עי"ש ברש''י, וכן בקידושין (ל"ח ע"א) לענין חדש בחו''ל דפליג ר"א בר"ש על אביו ר"ש וכן בשבת (דף מ"ד ע"א) דאמר ר"א בר"ש מסתפק מן הנר הרבה ומן השמן ופליג אדאבוה ר"ש שם וכן בביצה (דף י"ט ע"ב) דאמר ר"ש אין תודה באה בחג הסוכות ר"א בר"ש אומר מביא אדם תודתו בחג הסוכות ועי"ש במה פליגי בדרשא דחג הסוכות וכן בר"ה (דף ד' ע"ב) לענין בל תאחר דר''ש ס"ל ג' רגלים כסדרן ור"א בנו ס"ל חג הסוכות בלבד עיי"ש וכן בביצה (דף ל"ג ע"א) לימא דר"א בר"ש כאבוה ס"ל ומסיק דר''ש ס"ל כת"ק ואסור (עיי' פירש"י) ור"א בנו ס"ל דמותר להנהיג הבהמות ביו"ט וחולק על אביו בזה וכן מפורש בב"ב (דף מ"ב ע"ב) אבוה דשמואל מחולק עם שמואל בנו דאבוה דשמואל ולוי תני שותף אין לו חזקה ושמואל תני שותף יש לו חזקה, וכן עיי' במנחות (דף ס"ג ע"ב) דמסיק הש"ס דפליג ר"י ב"ר יהודה עם אבוה לענין בדיעבד כשהביא מחצה סולת ומחצה רקיקין עיי"ש וכן בר"ן נדרים (דף מ' ע"ב) גבי אבוה דשמואל דעביד מקואות לבנתי' ביומי דניסן ומפצי ביומא דתשרי שהשוה הר"ן קצת דעתי' עם שמואל ברי' מדמייתי בפ' תינוקות מילתא דאבוה דשמואל ולא מסיימי עלי' פלוגתא דברי' שמואל אלמא שמואל נמי למעשה חייש עיי"ש אבל שארי מפרשים הראשונים לא ס"ל כהר"ן וגם בר"ן שם נראה דאי משום דהוא אביו דשמואל אעפי"כ פשיטא לי' (בלי שום דוחק) דבנו מותר לחלוק עליו להלכה אלא דהתם נראה לו להשוות הך דרב ורבה ואבוה דשמואל בזה וכ' שגם שמואל חשש שם בזה להחמיר אבל לא משום דאבוה הוא כלל. וכן במדרש רבה (פ' בראשית פ"א) אר"א ב"ר שמעון אם כדעת אבא למה לפעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ אלא מלמד ששניהם שקולים זה כזה עכל"ה. וכן בירושלמי ערלה (פ"ב הלכה ח') לר"א בר"ש דרבנן דקסרי אמרי דר"א בר"ש ס"ל א' כשיטת אביו וא' כשיטת חכמים משום שמות מצטרפין והיינו שלא כדעת אביו ר"ש עיי"ש בפנ"מ. וכן בירושלמי נדה (פ"ב הל' א') דשאל ר' חמי לר' ישמעאל ב''ר יוסי הלכה כדברי מי אם כר' יוסי אביו או כרבי דאיקפד ר' ישמעאל ואמר הלא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין דהיינו רבי הוא תלמידו דר' יוסי אבל לולי זאת הי' ס"ל לר' ישמעאל להשיב ולהכריע בשאלה אם נראה לו כדברי רבי אפי' שהוא נגד דעת אביו ר' יוסי. וכן עוד בש"ס דילן במנחות (דף ל''ב ע"ב) לענין נקצר שלא כמצותו דר"א בר"ש לא שמיעא לי' היינו לא ס"ל הא דר"ש עיי"ש. וכן עוד במנחות (דף ע"ד ע"א) במנחת כהן חוטא אי השיריים קרבין לעצמן או מתפזרין על הדשן דפליגי ר"ש ור"א בר"ש. ועיי' בירושלמי סוטה (פ"ג הל' ו') וכן עיי' ברש"י סוטה (דף כ"ג ע"א) בד"ה כר"א בר"ש ובהגהות הב"ח שם. וכן בכיוצא בכמה דוכתי וכן בירושלמי קידושין (פ"ד הל' א') פליגי ר"ש ור"א בנו אם דור י"א בממזרים הנקבות מותרות או גם הזכרים עיי"ש. וכן בירושלמי יבמות (פ"ז הל' ג') ר' ישמעאל ב"ר יוסי פליג על אבוה ר' יוסי (לפי גי' הקה"ט) בענין תרומה בזמה"ז אם הוי דאו' או דרבנן. וכן בירושלמי כתובות (פ"א הל' י"א) ר' ישמעאל ב"ר יוסי חולק על אביו ר' יוסי אפי' תימא לעיסה פסולה לית ר' ישמעאל ב''ר יוסי חלוק על אביו משמע דאי משום דאביו הוא הי' יכול לחלוק עליו רק שקיל וטרי אם ס"ל לר' ישמעאל כן ומסיק דבכה"ג דנשלך לאשפה ופסולין משליכין ע"כ גם ר' יוסי מודה עי"ש וכן בש"ס דילן ב"מ ריש פ' הזהב (מ"ד ע"א) דרבי תני לר"ש ברי' הזהב קונה את הכסף ובירושלמי שם מפורש יותר (לעניננו) דקאמר לי' רבי לר"ש ברי' חזור בך ותני הזהב קונה את הכסף והוא השיבו לית אני חוזר בי דעד דהוא חילך עלך (בתוקפך ובילדותך) שנית הכסף קונה את הזהב עיי"ש, והלא אסור לסתור דבריו של אביו

והנה לכאורה יש להביא ראי' ג"כ מש"ס סוכה (ט"ז ע"ב) דאמרי' לא עפ''י ר' יוסי אלא עפ"י ר' ישמעאל ב"ר יוסי נעשה מעשה ומשמע לכאו' דפליגי ר' ישמעאל ב''ר יוסי עם אביו אך ז"א מוכרח דלא פליגי בפירוש בזה אב ובנו אך קאמר דגם ר' יוסי אין ראי' דס"ל כר' יהודה (עיי"ש) די"ל דרק בסוכה שהוא מ"ע ולא בשבת ששורשו איסור סקילה. וכן ממה דקאמרי' שם בסוכה (י''ד ע"ב) הפכן על צידיהן ר' הונא אמר פסול ורב חסדא ורב בר רב הונא אמר כשירה משמע בפירוש דפליג רב בר רב הונא על אביו. אך י"ל עפ"י מש"כ בסה"ד (ערך רב בר רב הונא) עפי''ד התוס' בסנהדרין (ה' ע"א) דלפעמים נראה דרב בר רב הונא אינו בן הריש גלותא וכו' וגם מה שאמר לרב הונא ומי אמר לן ''מר'' טעמא וכו' עיי"ש והול"ל מר אבא והגם דמצינו כן בעירובין (ס"ה, ע"א) דא"ל ברתי' דרב חסדא לר' חסדא לא בעי מר מינם, שאני התם דבתו אמרה כן משא"כ בן והוא תלמידו דצריך לקרותו רבי (עי' בש"ע יו"ד סי' רמ"ב סעי' א' בהג"ה) אך התם ברבו מובהק אבל עכ"פ הי' צ"ל בשם ''אבא'' בזה וצ"ע

והנה מה שכתבנו לעיל לענין שמואל ואבוה דשמואל גם אם נאמר ששמואל הי' חושש לדברי אביו ולא מפני מצות כיבוד רק משום דס''ל כותי' או מחמת קורבה הי' דעתו נוטה כותי' ומסתבר לי' (להחמיר) וכמו דמצינו בירושלמי יבמות (פ"ד הל' י''א) ואבא בר ווא פליג אדשמואל ברי' עיי"ש בפי' כי אבוה דשמואל הי' שמו כן וכי יחלוק על בנו ולכאו' קשה דמה זה תמוה וכי יחלוק על בנו הלא מצות כיבוד הבן לא מצינו בתורה אלא ודאי דבעי רק דרך שאלה כיון דאב ובנו קרובים דעתם זל"ז ע"כ קשה לומר דפליגי וכהאי דאמרינן בסנהדרין (דף ל"ו ע"א) דאב ובנו כשעמדו למנין כדיעה א' נחשבו משום קריבות דעתם עי"ש וזהו כונת הירושלמי כנראה ומתרץ שם (בירושלמי יבמות) דלא פליגי אהדדי עיי"ש. וכן י"ל בש"ס דילן בב"ק (קט"ו ע"א) והא רב הונא תלמיד דרב הוא והורה דלא כותי' עיי"ש ולפי מה שביארנו לקמן מהרמ"א