מנחת אלעזר חלק ד קפב

סימן ה' כבוד ידידי הרב הגאון וכו'

מכתבו הגיעני וכו' וע"ד אשר בקש הסכמתי אם לגזור תענית צבור לכל המדינה ביום א' דסליחות דהאי שתא שהוא כ"ו אלול (סמוך לימי ר"ה הבעל"ט) אודות צרות המלחמות הגדולות והיקרות והרעבון הנצמח עי"ז. הנה. אין דעתי מסכמת לגזור תענית לכל המדינה כעת בחולשת הדור הזה הגם שכתב כי יודיע שמי שהוא חלש וחולה יפדה א"ע וכן מעוברות ומניקות מ"מ נחזי אנן בגוף ההלכה בזה א') הנה פסק המג"א (בסי' תקע"ז ס"ק ב') בשם הר"ן דהיכא שצריכין להתענות רצופין שסכנתן בכל יום כגון עיר שהקיפוהו עכו"ם וא"א לגזור תענית בכל יום לפיכך אין לגזור תענית כלל עי"ש וה"נ במלחמה הנוראה הלזו שנמשכת זה שנה שלישית בלי הפסק אין לגזור תענית על הצבור. ב') וא"ת אעפ"כ נגזור גם שאין מחוייבי'. ז"א כיון שכ' שבכה"ג אין לגזור בו תענית כלל בודאי מחוייבין אנחנו לשמוע לדבריהם ז''ל ושלא לגזור על הצבור תענית. ובפרט סמוך לר"ה שהוא סמוך לצום גדלי' שיצטרכו להתענות בשני שבועות זאח"ז רצופים וכיון שבעת המלחמה תענית צום גדלי' הוא מדינא מחוייבים וכמ"ש המג"א (סי' תק"נ במג"א ס"ק א') דבזמן שאין סכנה אין מחיייבים מדינא להתענות הד' צומות (אלא בט"ב) רק ממנהגא צריכין להתענות כל הד' צומות ואסור לפרוץ גדר עיי"ש נמצא כי בשעת הסכנה ומלחמה ואין שלום. אז מחוייבים מדינא להתענות בצ''ג ואיך נגזור תענית בשבוע שקודם לזה תענית שאינו מחיובא ויחלשו כמה וכמה שלא יוכלו להתענות בשבוע שלאחריו מיד ביום צ"ג שהוא חיוב מדינא ועי' באו"ז הגדול (הל' יולדת סי' ק"ט) וז"ל מעשה ביולדת שחל יום שמיני שלה בצום גדלי' ושאלו לרבינו תם זצ"ל אם יכולה לאכול והתיר לה דאע"ג דצום גדלי' דברי קבלה ודברי קבלה כד"ת אפי"ה התיר דאמרי' פ"ק דר"ה קרי לי' צום וקרי לי' ששון ושמחה וכו' בזמן שאין שמד ואין שלום רצו מתעני' רצו אין מתענין לכך הוא רשות גם עתה ומשום כך התירו לה לאכול עכ"ל האו"ז ונמצא לפי"ז דבזה"ז שאין שלו' ויש מלחמה וצרות כאלו הוא חיובא וצריכה גם יולדת מז' ימים להתענות ואם כי למעשה צריכין להתיישב לענין יולדת ונהגו להקל בדורות חלושות עכ"פ צריכין ליזהר שלא לגזור תענית בסמוך לו כיון שעי"ז לא יוכלו (אולי) להתענות בצום גדלי' כנז' ובפרט שלאח"ז בש"ק הוא יום הכפורים צומא רבא ואולי יחלשו עי"ז שיוכרחו לאכול ביוה"כ ח"ו ואם בשביל הבריאים ויחידי סגולה ממילא ינהגו כמ"ש המג"א (סי' תקפ"א ס"ק ח') דביום א' דסליחות נהגו רוב הקהל להתענות עיי"ש והיינו למי שבכחו להתענות אבל לגזור תענית על כולם בכלל בודאי אין מהראוי עתה כנ"ל ובפרט כי צריכין ליזהר לאשר אנו רואים כי אלו המלחמות הם חבלי משיח כפי שנראה מהכתובים ומהגמ' ומד' הזוה"ק (סוף פ' בלק) ובס' התמונה (אות ס') ופי' שם באורך וכן בשארי ספרי קודש ע"כ צריכין העיקר להתפלל על הגאולה שלימה ב"ב לא כן ההמון שהטעו אותם שצריכי' להתפלל עתה העיקר רק על שלום העמים ושעי''ז שיופסק המלחמה ישובו למצרים הוא הגלות המר בעוה''ר ושכינה הק' בגלותא ומאריכי' הגלות ומעכבים הגאולה עי"ז ואיך נעיז פנינו ונקשה ערפינו לבקש כזאת ממלך הכבוד אבינו ית"ש לחלל כבוד מלכותו ית"ש ח"ו וכמ"ש בס' הזכרון להגאון חת"ס זצ"ל כי אם נתפלל על השלום ה"ז עיכוב הגאולה כשאחז''ל במגילה מלחמה נמי אתחלתא דגאולה הוא עיי"ש דבריו כי נעמו ובמה שסיים רק עצתי שנרבה בתורה ותפלה וכשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו ולא ישלטו בישראל ואז נתפלל רק על הגאולה ולא נחוש על המלחמה כלל עכ"ל החת"ס וכן נעשה אנחנו העיקר לעורר על תיקון העונות המעכבים הגאולה ולהרבות בתורה ותפלה בכל מה דאפשר ועי''ז נזכה לאפרקא שכינתא וכנס"י מגלותא במהרה דידן וכו' (והארכתי בזה ואין עת וענין להעתיק ולהאסף פה) וה' הטוב יחוס ברחמיו ויאמר כביכול ית"ש למעני למעני אעשה למען כבוד שמו ויגאלנו בקרוב ובמהרה דידן ברחמים וכט"ס. ידידוש"ת. סימן ו' כבוד ידידי הה"ג וכו'

ע"ד שעוררני על מה דפסקי' בהל' כיבוד אב ואם (סי' ר"מ סעי' ב') דאינו סותר את דברי אביו והא חזינן כ"פ בש"ס שחלקו על דברי אביהם להלכה כן בפוסקים וממה שכתב בעצמות יוסף על קידושין (דף ל' ע"ב) ממה דאמרינן אפי' אב ובנו נעשו אויבים זל"ז בשער הלכה דהיינו מקשה ומתרץ כדי להסיק מתוך ויכוח ההלכה אליבא דהילכתא וכה"ג מותר לבן להקשות על אביו ולא דמי להאי דאמרי' ולא יסתור את דבריו ולא יכריעו וכו' עכ"ל (ומובא בקצרה בפת"ש שם) מזה אין ראי' שיוכל לסתור את דבריו למסקנא להלכה כיון דהוא רק בתוך הפלפול ומקשה ומתרץ דלא הביישן (לשאול) למד ע"כ מוכרח הבן לשאול ולפלפל וזולת זה לא יוכל האב לקיים ושננתם לבניך שיהיו מחודדין בפיו שיבין הבן לברר לעומקן ולרוחבן ולאמתן, אבל אין הוכחה מזה שיחלוק עליו למסנא כנז'. והנה בש"ך שם (ס''ק ב') כ' דלסתור דבריו אפי' שלא בפניו אסור והיינו לחלוק עליו ''בהלכה'' [וגם בט"ז שם (ס"ק ג') שכ' דשלא בפניו מותר לחלוק על אביו מ"מ מצינו כ"פ שחלקו זה עם זה (אב ובנו) להלכה גם בפניהם כנז' להלן]. והנה יפלא דהלא מצינו בש"ס פעמים רבות אין מספר כמו ברבי ואביו רשב"ג דאמר רבי (בעירובין דף ל''ב ע"א) נראים דברי מדברי אבא מוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וכן בתוספתא (בדמאי פ"ה) נכרי שהי' מוכר פירות בשוק ואמר וכו' לא אמר זה אלא להשביח מקחו ומסיים בתוספתא דברי רשב"ג רבי אומר נאמן הנכרי להחמיר אבל לא להקל וכ' ע"ז הרא"ש במו"ק (פ' ואלו מגלחין סי' ע"ט) דהלכה בזה כרבי מחבירו אפי' מאביו (ועיי' רא"ש קידושין פ"א סי' ס"ב) וכן פלוגתא דרבי ורשב"ג בהבא לידון בשטר ובחזקה בב"ב (דף ק"ע ע"ב) ובסנהדרין (דף כ"ג ע"ב) וכן ביבמות (ס''ד ע"ב) דרבי אמר מלה בנה הראשון וכו' כן בניסת לראשון וכו' ופליג עם רשב"ג אביו וכן בכתובות (צ''ה ע"ב) גבי נכסי לך ואחריך לפלוני פלוגתא דרבי ורשב"ג ובב"מ (דף ז' ע"א) פלוגתא דרבי ורשב"ג בשנים אדוקים בשטר וכו' וכן שם (בב"מ מ"ח ע"ב) במלוה את חבירו על המשכון וכו' וכן עוד בכמה מקומות וכן בבבא בתרא (דף נ"ט ע"א) דר' אושעיא אמר מעכב ור' חמא אמר אינו מעכב. שהיו אב ובנו