מנחת אלעזר חלק ד קפ

והביאו מרן בב"י בשם רבינו ירוחם בשם רבינו יהודא החסיד ובע"כ דפשיטא להו דלכל העולם נאמר ולא לזרעו בלבד ועל כן קבעו בש"ע שהוא לכל נאמרה וז''ב, וא"כ אין כאן ספק דמעיקרא שמא לא נאמר רק לזרעו בלבד ולמה זה יקילו בספק א' בלבד כמו שחשב בס' מילי דחסידותא. ב) וגם כיון דהטעם הוא שאין להם מנוחה לשניהם א"כ המתים יקפידו גם שניהם והוא ספק סכנתא לחומרא, וגם מ''ש במילי דחסידותא שאם במקום ההוא קברי אבותיו וכו' והיינו אבותיו של המת שרוצים להניח עתה ע"כ חשב פן לא יקפיד על שיניחוהו אצל מי ששונאו כיון שלעומת זה יונח לו מה שיניחוהו סמוך לקברי אבותיו שהוא ג"כ שם. אתמהה, הלא כיון שכ' ריה"ח דשניהם אין להם מנוחה א"כ מה אהני אם נאמר שלזה ניחא לי' הא חב לחברי' המונח שם כבר (כיון שלשניהם אין מנוחה) ומה יתכפר בזה חבירו המנוח במה דניחא לחבירו משום קברות אבותיו. ג) וגם מ"ש שכפי סגנון הבריות קפדו אינשי בהכי טובא משמע שהוא רק רצון בנ"א וסגנון טבעם בלבד להניח אצל אבותם והלא זה מבואר במס' שמחות וכן בירושלמי (פ' מי שהפך) דיערב לו לאדם לקבור אצל אבותיו ופסקי' בש"ע (סי' שס"ג סעי' א') דאפי' לפנותו מקברו אפי' ממכובד לבזוי מותר לפנותו לקוברו בקברי אבותיו ועיי"ש בש"ך דרק משום טעם זה מפנין ואם לפנותו מותר בשביל זה ולא חיישי' לבלבול וחרדת הדין מכ"ש דצריכי' לכתחלה ולא משום סגנון בנ"א בלבד, וכן שם (בסעי' ב' ברמ"א) דגם להוליכו לעיר אחרת לקברות אבותיו מותר גם כשיש בית הקברות בעירו כ"ז הוא מדינא. עכ"פ דבריו ז''ל תמוהים בשלש אלה הנז', וגם לא כ' דבריו רק בדרך ספק כמ"ש שם בלשונו ע"כ אין לעשות מעשה בודאי וגם כפי הנראה שם בהשאלה שחפרו כבר קבר שם וגדול כבוד הבריות וכו' כמ"ש בלשונו אך אין לידע דבר ברור איזהו מעשה אחרת ואולי השאלה רק כשלא חפרו עדיין הקבר ואין לידע דבר ברור מלשונו כיון שנכתב רק רשומי דברים (ולא כדרך חיבור) כידוע דרכו בקודש ז"ל ד) ועוד בה רביעי' והוא תמוה מה שסיים שם שישלחו לבקש מחילה מהנפטרים שימחלו זל"ז וסיים שזהו עצהיו"ט ולא ידעתי אם מהני לזה בקשת מחילה נגד המבואר בש"ע ובראשונים שאין להם מנוחה לשניהם, ומי עלה שמים וירד לומר אם המה מוחלים וכו', ומי איכא פירוקא לסכנתא כנז', וא"כ בכל הדברים שיעשו ח''ו נגד הש"ע במה שנוגע למתים וכי יהי' תקנה במה שיבקשו מהם מחילה, ובפרט לכתחלה, ועיי' בס' בית הילל על היו"ד (סי' שס"ב שם) דאין ראי' מזה לומר דלא יבקר חולה או ינחם לכל מי שהוא שונאו ז"א דהכא כיון דלא נעשו אוהבים בחייהם ע"כ בודאי במותם אין להם יחד מנוחה אבל בחייו יכול ליהנות מחמת זה שהוא הולך אצלו לבקר חולה או לנחם אבל אזי בזה יעשו אוהבים עכ"ל הבית הילל, ועכ"פ מי יהין להקל בזה להרגיז ולא להניח את שניהם ח"ו

ומ"ש כת"ה שאומרים שכיון שהיו שניהם ת"ח ויר"א ע"כ בודאי מחלו להם זל"ז ועבדו רבנן שלמא בהדי' שם בעולם העליון, הנה עומד לנגד זה גמ' מפורשת בסוף הוריות (דף י"ג ע"ב וי"ד ע"א) דא"ל כבר אהבתם גם קנאתם כבר אבדה א"ל האויב תמו חרבות לנצח (פירש"י דמשמע אעפ"י שכבר מתו חרבות לנצח ואין יפה להזכירם עכ"ל) א"ל הני מילי היכא דאהני מעשיי' רבנן לא אהני מעשיי' עכ"ל עיי"ש הענין בגמ' דמבואר דוקא היכא דלא אהני מעשיי' דומיא דהתם שרצו לביישו לרשב"י וע"י ר' יעקב בן קרשי שגרסה וגרסה רשב"ג ולא נתבייש למחר בביהמ"ד ולא אהני מעשיי' כלל והי' רק רצונם בלבד משא"כ כשהיו שונא א' לחבירו בשביל הרעות שעשה לו באיזה עניני מעשה או ממון אז ל"ש לומר גם שנאתם גם קנאתם וכו' כנז' וממ"נ אם יתודע לו בעולם העליון אשר אין כדאי לכעוס בשביל הדבר שעשה חבירו ושחבירו הי' הצדק אתו באמת א"כ נמצא שבחנם הי' בכעס ורוגז על חבירו נמצא שחבירו צריך להקפיד עליו ביותר על שנאתו בחנם עכ"פ כיון שהי' שנאתם ע"ד מעשה ל"ש לומר גם שנאתם וכו' אבדה כנז' מהש"ס ע"כ אין להקל. ומ"ש איך נחשוב שונאים זל"ז הנה פשוט אם נתפייסו קודם פטירתם בודאי אין שום חשש עוד הגם שהיו שונאים זל"ז מקודם כמה שנים רצופים אבל אם לא נתפייסו זל"ז קודם פטירתם הגם שהא' שנשאר חי עוד אולי התחרט אח"כ (כאשר הוא הדרך) אבל מאן ספין ומאן רקיע אם חבירו בעולם העליון מחל לו ע"כ בודאי יש להחמיר ובפרט כי ספק סכנתא לחומרא וחמירא מאיסורא וכל עניני צואות ריה"ח חוששי' מעניני סכנתא. ומ"ש כי יצחקו עליכם צעירים שאינם מאמינים בדברים האלי, הנה על צעירים כאלו אנחנו מתפללים ג"פ בכל יום ולמלשינים אל תהי תקוה וכל המינים וכו' כי בעוה"ר גברה המינות ודעת האפקורסית מיום ליום למען תפוש את בנ"י בלבם בנסיון העיקרי בסוף יומיא עוקבתא דמשיחא ואם (כנראה) אינם מאמינים בהשארת הנפש ובדחז''ל והפוסקים באמת לאמתו אז מה לנו ולהם, ואין כדאי להתוכח בהבליהם, כי אחז''ל אפיקורוס ישראל כ''ש דפקר טפי רק נחזיק אנן בדידן בעה"י ואמונת האמת תהי' לנו לאור עולם והולך ואור עד נכון היום, במהרה דידן

אך מ"ש אם להרחיק (בין שניהם שונאים זל"ז) שיעור ד' אמות, הנה הגם שכ' בבאה"ט (סי' שס"ב סעי' ה') שצריך להרחיק ח' אמות כדי חפירת ד' אמות לכל קבר ועיי"ש בגליון מהרש"א ובדברינו בשו"ת מנח"א (ח"ב סי' מ"א בד"ה אולם זה וכו') מ"מ שאני התם דהך דלא יקבור צדיק עם רשע הוא מדינא דגמ' בסנהדרין והוא מדאורייתא כמ"ש בחת"ס (חיו"ד סי' שמ"א) עיי"ש משא"כ הך דשניהם שונאים, אפי' בשניהם צדיקים, ואינו מדינא דגמ' ע"כ די אם נחמיר בשיעור ד' אמות הפרש כנז'. ובשיעור ד' אמות די כיון שהוא רשות בפ"ע לכמה דברים ושמעתי שנהגו להקל אם א' מונח מפסיק בנתיים אפי' שאין ד' אמות רוחב ההפרש ואני מסתפינא להקל כשאין ד' אמות הפרש גם כשיש אחר מפסיק. ומחי' חיים יתן לנו חיים ארוכים וברוכים וכ"ט ונזכה לישועה וגאולה שלימה במהרה דידן

אחרי כתבי זאת ראיתי כשאלה שנמצאה בס' מילי דחסידותא הנ"ל הוא עוד בשו"ת שבות יעקב (ח"ב יו"ד סי' צ"ו) והכריע דאם מי שהוא שונאו הוא כבר נקבר שם יב"ח אז יש להניחו סמוך לקברי אבותיו אף שהוא סמוך ג"כ לקבר שונאו ואעפ"כ הנלע"ד כתבתי ומשנה לא זזה ממקומה כי הטעם שכ' בשבו"י דהך דנוח לו לאדם לקבור אצל קברי אבותיו נמצא בכתוב ושכבתי עם אבותי משא"כ הך דאין לקבור אצל שונאו לא נמצא בגמ' אדרבא מצינו בגמ' הוריות להיפך גם שנאתם גם קנאתם אבדה עכ"ד השבו"י ולא הבנתים כלל דאדרבא שם בגמ' הוריות (דף י"ג וי"ד) מסקינן דהיכא דאהני מעשיי' בשנאתם לא שייך גם שנאתם גם קנאתם, גם אחר מותם. ונמצא דשייך גם אז שנאתם זל"ז וא"כ ה"ז להיפך ממה שהביא