מנחת אלעזר חלק ד קעח

עדה וכו' אף עדה האמורים כאן עד שיהי' כולן ראויין להוראה ועיין בגמ' וגם בירושלמי שם דדרשי' והתייצבו שם עמך בדומין לך ודרש בירושלמי מה אתה שאינך לא גר ולא נתין ולא ממזר עיי"ש מ"מ קשה כיון דעכ"פ פשוט דהך פסול של זקן או אין לו בנים הוא בודאי רק מדרבנן דזהו בודאי ל"ש לומר בדומין לך שאינך זקן דהא הי' כבר אז משה רבינו זקן א"ו פשוט דזהו לא דריש באמת מקרא לפסול זקן או סריס או שאין לו בנים רק דחכמים גזרו שאינו רחמני שכבר שכח צער גידול בנים ובפרט מי שאין לו בנים מעולם שהוא חשש אכזרי ולא ירחם בדיני נפשות כדאמרינן בסנהדרין (ל"ו ע"ב) עפרש"י שם ונראה מזה בע''כ דאינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מדאורייתא דפטור מקרבן בשביל זה דהוי אינו ראוי לסנהדרין ורש"י פי' בזה בהוריות בד"ה או זקן שאינו ראוי לבנים וקשיא לי מפני מה אינו ראוי להוראה עכל"ה ובע"כ לתרץ דהיינו דאינו ראוי להיות בסנהדרין כנ"ל וזהו קראו במתני' הוראה וכמ"ש הרמב"ם (בפי"ג מהל' שגגות ה' א') וז"ל ראוי להיות ראוי להתמנות בסנהדרין משא"כ זקן או סריס שאינו ראוי לסנהדרין עכ"פ אינו ראוי לסנהדרין רק בדרבנן. אך י"ל דהוי כמו משחק בקוביא וכיוצא פסולי עדות רק מדרבנן מ"מ פטורים מקרבן בשבועת העדות מ"ט בראויים להעיד הכתב מדבר ואלו אין ראוים להעיד יהי' גם מדרבנן מ"מ הוי כמו חלוקה ג') הנ"ל כמו בנתהוה ממילא דאינו ראוי להעיד או כאן דאינו ראוי לסנהדרין כנז'

אמנם זהו יש לעורר עפ"י מה ששמעתי כבר קושי' בסוגיא דרוב בחולין (י"א ע"א) דאמרי' מנ"ל דאזלינן בתר רובא דהך דכתיב אחרי רבים להטות התינח רובא דאיתא קמן בסנהדרין מנ"ל רובא דליתא קמן, הא מרובא דאיתא קמן היינו סנהדרין נשמע ממילא גם ברובא דליתא קמן דאזלינן בתר רובא דאל"כ ניחוש בכ"א מסנהדרין דילמא לאו אביו הוא ונמצא הוא ממזר ופסול לישב ולדון בסנהדרין א''ו משום דאזלינן בתר רובא עכ"ד. אולם נראה דל"ק משום דהך פסול דממזר בסנהדרין הוא כנראה רק אסמכתא ואינו מדאורייתא לעכב בדיעבד ע"כ אין ללמוד מזה רוב. אך לפי"מ דאמרי' בירושלמי הוריות כנ"ל דדריש מה אתה שאינך ממזר ולא דריש שאינך זקן או סריס משמע דעכ"פ ממזר הוי פסול מדאורייתא לסנהדרין וכן נראה בקדושין (פ' עשרה יוחסין) דדריש והתייצבו שם עמך בדומין לך. ועיי' רמב"ם (פ"ב מהל' סנהדרין הל' ב') וכפי' הרדב"ז שם ובע"כ לתרץ דצריך לבחור רק למוחזקים לכשרים ואם לא ידענו והוא ממזר (ומוחזק בטעות לכשר) ג"כ כשר בדיעבד משפטו בסנהדרין א"כ שוב אין ראי' ללמוד מזה רוב כנז' ואכ"מ להאריך

סימן ב'

הנה במה שכתבתי במנח"א (ח"א סימן כ"ו בהג"ה בד"ה ומהך דמסרוהו לכתפים וכו') לענין הלוית המת ר"ל בשם הכתב סופר דהך דמסרוהו לכתפים אין הפי' שלא ילכו הקרובים ללוותו רק שאין להם עוד טירדא ועול עד הלוי' כנז' שם והנה בלמדי בש"ס קידושין (ל"א ע"ב) רב אסי הוה לי' ההיא אמא זקינה וכו' אתא לקמי' דר' יוחנן א"ל מהו לצאת מארץ חו"ל אסור לקראת אמא מהו וכו' אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי אמר אי ידעי לא נפקא ופי' בתוס' ר"י הזקן ז"ל (בש"ס ד' ווילנא) ארונה, שמתה. לא נפקי שאין זה מכביד שאחר מיתה עכ''ל והיינו (פי' לפירושו) דכבוד שלאחר מיתת אבי' ואמו אמרי' שם בגמ' מכבדו במותו כיצד הי' אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו והני מילי תוך יב"ח מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה לחיי עולם הבא ומשמע מזה דרק באלו הדברים מחוייבים לכבדן במותו לאו''א אבל בשאר דברים והלוית המת בתוכן ס"ל לרב אסי דאינו מחוייב יותר מהלוית שאר מתים וכיון דהיתה אמו שהוא אשה ול"ש גבה, קרי ותני ובפרט למ"ד כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות וכמו שפסק במחבר (סי' שס"א סעיף א') שנהגו כי"א שאשה דינה כמאן דלא קרי ותני ואין מבטלין ת"ת כו' ע"כ לא הי' צריך לצאת לקראת מטתה ובפרט בדרך מרחק אמנם עפ''י פי' תוס' ר"י הזקן בזה יסתער עלינו כמה תמיהות רבות. א') דהא בע"כ תני ושייר שם הך דמכבדן במותו דהא מה דנקיט במכבדו בחייו שיאמר שלחוני בשביל אבא פירש"י אם מכיר באנשי המקום שמכבדין אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו אל יתלה הכבוד בעצמו אפי' יודע שיכבדוהו כאביו אלא יתלה הכבוד באביו עכ"ל והרי זה שייך גם לאחר מותו שחשובים דברי אביו ושמועתו בדבר הלכה וירא' וכדרך גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן וכן הוא הדרך שחשובים יותר לשמם ולזכרם כאשר כלה קנאתם ושנאתם שהי' עליהם בחייהם וא"כ יכבדוהו בשביל אביו לאחר מיתתו וה"ז שייך יותר כבוד אביו שנתכבד מאחרים (ממה שיאמר הוא בעצמו זכרונו לברכה לחיי עולם הבא אפילו כמה שבחים מפי עצמו של בנו לא נחשב כל כך כמו שבחן של אחרים) ולמה לא נקט זה גם במיתתו אלא ודאי דנקט רק בדבר השכיח יותר בחייו וגם במותו נקט רק הדברים ששייכים רק לאחר פטירתו ובדברים דשייכי' גם בחייו לא קחשיב וכיון דתני ושייר שייר ג"כ מהך דהלויתו דמחוייב במקום שפטור בשאר מתים וכיוצא או דשיירן לרוב פשיטתן שהוא מדרך בנ''א ממילא ונקט רק הדברים שלאחר זמן פטירתו שצריך לומר זללה"ה. ב') דהא גם מכבדו בחייו לא נקט רק שלחוני בשביל אבי היינו דברי כבוד שהוא שלא בפני אביו ולא נקט העיקר כיבוד בחייו דתני להלן דכיבוד היינו מאכיל ומשקה מלביש ומכסה ואין לומר דפליגי הברייתות להדדי וברייתא הראשונה לא ס"ל דצריך להאכילו ולהשקותו וכו' דא"כ הו''ל לגמ' לפרושי דפליגי אהדדי א"ו דלא פליגי אהדדי וברייתא הראשונה לא קחשיב רק הדברים שהם שלא בפניו וברייתא השני' חשיב דבריו דבפניו מאכיל ומשקה ולפי"ז שפיר גם: במותו לא קחשיב בברייתא הראשונה במכבדו במותו רק דברים שלא בפניו אבל דברים דבפניו במותו היינו בהתעסקות גופו והלויתו וקבורתו לא קחשיב בזה ומר אמר חדא וכו' ולא פליגי הברייתות אהדדי וכנז' והרי הוא ראי' שלא כד' התוס' הר"י הזקן בזה דס"ל דהלויתו אינו בכלל כיבוד כנ"ל ג') ממה דתני' בירושלמי ברכות (שהזכרנו שם במנח"א) שהביא הב"י לפי הגי' מגיריהון היינו שכן שאז הי' צריך ללוותו גם אם אינו מחוייב באדם אחר כמותו מכ"ש באמו שאין לך קרוב ושכן יותר מאמו חדר הורתו ואיך שייך לומר דאינו מחוייב ללותה רק כשאר אשה שאינו מחוייב כנ''ל. ד') דהא בכל הלכות אבילות חומרא דאמו כמו אביו בלי חילוק כל היב"ח בחומרות גם בדברים רחוקים ואיך נאמר דבשעת הלוייתו שאז המת שומע קודם סתימת הגולל (כשאחז"ל בברכות) אז אינו מחוייב כלל ללוותה רק כמו שאר אשה זרה ואיך הוא דרכי'