מנחת אלעזר חלק ד קעז

שרי לי' ומדמתנותיו שרי לי' מתנותיו מפגלי לי' דתניא לוג שמן של מצורע מועלין בו עד שיזרוק הדם נזרק הדם לא נהנין ולא מועלין רבי אומר מועלין עד שיתן מתנותיו (פירש"י ומדשמעיין לי' לרבי. דאמר לוג שמן של מצורע מתנותיו שרי לי' לכהנים דאמר אעפ''י שנזרק דם האשם יש בו מעילה בשמן עד שיתן ז' הזאות של צרכי גבוה הילכך מתנותיו מפגלין לי' שהן מתירין אבל מתן בהונות דלאו צורך גבוה ודאי לא פליג רבי) ושוין שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות (פירש"י ושוין שאפילו נתן מתנות גבוה אסור הוא באכילה] מדרבנן עד שיתן אף מתן בהונות עכל"ה) ולפי"ז אם נאמר דאינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מדאו' הרי אינו ראוי ואין לו שעת היתר לכהנים עד שיתן מתן בהונות כיון דאסור באכילה מדרבנן ואיך נאמר דז' מתנותיו של גבוה מתירין לפיגולו הא אין מתירין עוד אותו כיון דאסור באכילה מדרבנן והוי כאינו ראוי מראוי ושוב אינו מתירין הז' הזאות לאכילה ואיך הם מרצים לפיגולו. אך יתיישב לפי חלוקה א') הנ"ל בשם אאמו''ר בשו"ת צבי תפארת דהיכא שהוא רק מקרה ואינו בתמידות (או לזמן רב עכ"פ) לא אמרינן א"ר מדרבנן שיהי' א"ר מדאו' וגם הכא שיארע פגול קודם שבע הזאות הוא רק במקרה רחוק ע"כ גם אם אינו ראוי מדרבנן לאכילה הוי היתר לכהנים מדאו' כנז'. וגם לפי חלוקה ה') הנ"ל כיון דהוא במקדש ל"ש לומר א''ר מדרבנן אינו ראוי מדאו'

לג) עוד שם (בזבחים דף נ"ו ע"א) בלשכות הבנויית בקודש ופתוחות לחול דהם קדש רק מדרבנן ופירש"י בד"ה מדרבנן מצות חכמים הוא שלא יכנסו להם בטומאה אבל כרת וקרבן ליכא עכל"ה והיינו דרק מצות חכמים הוא לגדר ולתקנה ולא העמידו דבריהם בזה לחייב כרת ולהביא קרבן לעזרה דלכאו' יש להם כח בזה כנז' לעיל בחלוקה ג') דכיון שעשו חכמים זה לקדש בכל דבר ותקנו כן הב"ד שבירושלים בעת הבנין א"כ לחייב ממילא הנכנס לשם בטומאה אלא שבזה לא העמידו דבריהם לחייב כרת וקרבן כנז' וכדפריך הש"ס אח"ז ופירש"י בד"ה והתניא מנין ללשכות וכו' דאי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא האיך הקילו חכמים לעקור דבר ולהכשיר מקום חול לאכילת קדשי קדשים עכל"ה והיינו כלעיל חלוקה ב') דלעקור דבר לקולא לא אמרינן ראוי מדרבנן ראוי מדאו' (אלא שי"ל כחלוקה ג') דבא ממילא כנ"ל כיון שתקנו כן המקום לקודש ע"ז קאמר דרק מצות חכמים הוא כך ולא לחייב קרבן וכרת היינו שכך אמרו בפירוש דרק לחומרא ואזהרה וקדושת עזרה תקנו כן ולא לחייב כרת ולהקל בקרבן) והטעם נראה עפ"י חלוקה ה') כיון דבמקדש י"ל דלא אמרי' א"ר מדרבנן א"ר מדאו' כנ"ל

לד) עוד שם (דף צ"ד ע"ב וצ"ה ע"א) בגד שניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים תני במתני' דקורעו ומכניסו ומכבסו במקום קדוש (כיון דאי אפשר להכניס טומאה במקדש) ומתקיף לה רבינא בגד קורעו בגד אמר רחמנא ולאו בגד הוא (פירש"י שיהא שם בגד עליו בשטת כיבוסו עכל"ה והיינו דא"כ שמקרעו אינו בגד עוד כשמכניסו לקודש לכבסו הרי אינו מקיים מ"ע דתכבס [הבגד[ במקום קדוש ומשני) דמשייר בה כדי מעפורת (ופריך איני והא אמר רב הונא ל"ש אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל שייר בהכדי מעפורת חיבור הוי (פרש"י ועדיין הוא בטומאתו ומשני) מדרבנן הוא (פירש"י דילמא לא אתיא למיקרע רובה אבל מדאורייתא טהורה ומותר להכניסה משום מצות כיבוס עכל"ה) וגם דזה הוא טמא מדרבנן עכ''ז מותר להכניסה, משום דמדאו' טהורה ולא אמרי' א"ר מדרבנן א"ר מדאו' משום דהא רק מקרה רחוקה שניתז עלי' מדם חטאת ויצתה לחוץ כחלוקה א') וגם הוי משום מצות כיבוס במקום קדוש שתתבטל אם נחמיר בזה לומר דא"ר מדרבנן וכו' וכחלוקה הב') וגם כחלוקה ה') דהוי דבר שבמקדש

לה) ועוד יש להעיר ממתני' (תרומות פ"א משנה ב') חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום (משום הברכה) ואם תרם תרומתו תרומה ועיי"ש (משנה ו') לפניו אלם ובתוי''ט משום דברכות אין מעכבות לכך תרומתו תרומה בדיעבד ולכאו' יפלא מה זה אשמעי' דהאיך הי' קס"ד דהברכה שהוא מדרבנן יעכב את המ"ע דאו' שנאמר שלא יהי' תרומה גם בדיעבד אם לא בירך כראוי אלא ודאי דקס"ד שפיר משום דא"ר מדרבנן א"ר מדאורייתא לענין הברכות כמו שכתבנו לעיל חלוקה ד') ע"כ שפיר אשמעינן רבותא דעכ"ז בדיעבד בזה תרומתו תרומה כנז'. לו) והנה בזבחים (דף ק"ט ע"ב) ברש"י בד''ה בהקטרה דהיכל שבכל יום שלא נאמר בו שיעור והאי פרס שיעורא דרבנן הוא מודה ר"א דבכזית הוא הקטרה לחייב עלי' בחוץ וכו' עיי"ש ולכאורה קשה דאם נאמר א''ר מדרבנן א''ר מדאו' וכיון דלא הקטיר מבחוץ רק כזית ומדרבנן אינו כשיעור דצריך לדבריהם חצי פרס ולמה לחייב ויש לתרץ עפ"י חלוקה א') דכיון דהוא רק מקריי ל"ש לומר שתקנו: שיהי' ראוי מדבריהם כעין דאורייתא וגם עפ"י חלוקה ה') דבמקדש ל''ש זה כנ"ל

ובמנח"א חלק ה' כת"י (סי' מ' בד"ה עוד נ''ל וכו') כתבנו ג"כ בעה"י מענין זה דא"ר מדרבנן וכו' עיי"ש

לז) והנה מ''ש לעיל חלוקה ג') כיון דאתיא ממילא כגון מטעם הפקר אפי' מדרבנן מ"מ פטור מן המעשר או גבי חלה עי"ש מ''ש מש"ס סנהדרין (קי"ב ע"ב) ומירושלמי פאה והנה עתה העירוני מדברי המהרי"ט אלגאזי ז''ל בבכורות (אות ב') שהקשה על הש"ס דבכורות (דף י''ב ע"ב) גבי חלה כשנטמאה מדרבנן ופטורה מחלה והקשה דהא איך אוכלים טבל בלי הפרשת החלה דהא הוי עוקר בקום ועשה [ועיי' לעיל שזהו חלוקה ב') לדידן לדרכנו] וכן כ' שם במהרי"ט אלגאזי (אות יט') חולק על מהר"י קורקוס ז"ל דהא אם יאכל מה שהוא טבל לגבי מדאו' הוי עוקר מה''ת בקום ועשה. אמנם ז''א סתירה לדברינו דאדרבא מוכח מד' הש"ס בבכורות הנז' כדברנו דכיון דנטמאה גם מדרבנן פטורה מחלה מה"ת כיון דאין ראוי לאכילה היינו דאתיא ממילא כנ''ל וכן המהר"י קורקוס ס"ל בע"כ כדברינו ול"ק קו' המהרי''ט אלגזי כיון דאתיא ממילא (כחלוקה ג') שוב אינו עובר בקום ועשה על איסור חלה באכילתה כיון דלא חל עליה שם חלה כלל כיון דנטמא ואינו ראוי לאכילה או הוי הפקר לענין מעשרות כמו שביארנו לעיל בעה"י וגם הראוני בס' דעת תורה על הל' שחיטה בפתיחה ראשית דעת (אות כ') מ"ש על הך ש"ס דבכורות הנז' דהוא מימרת ר' חסדא ורב חסדא לשיטתו ביבמות (פ"ט ע"ב) דחכמים יכולי' לעקור דבר מה"ת ע"כ ל"ק כנז'

לח) והנה במתני' הוריות (דף ד' ע"ב) כשהיה א' מסנהדרין גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראוי לבנים ה"ז פטורי' מקרבן שנאמר