מנחת אלעזר חלק ד קעה

ודאי ממון בעלים וכיון שהוא של יחיד למה אינה מקודשת גם בדיעבד. והדברים נפלאים ותמוהים, לא זכיתי להבינם.] עכ"פ כנ"ל פשוט להלכה דמצוה ה"ז בכלל נכסי כנ"ל. א"ו כגי' הנ"ל דסברת האיבעיא הוא רק משום שאסור למכור ס"ת, וא"כ הדקל"ד כנז'. אולם יתיישב היטב עפ"י חלוקה ג') דהיכא שעפ"י סיבה גם שנסובב בתקנת חכז"ל נתהוה ממילא (שלא במכוון לדבר הזה) כגון בחלה שע"י דבריהם אינה נאכלת בכל מושבות הוי ממילא כאינו ראוי מדאו' ואינו כעוקר דבר מה"ת כיון דעפ"י תקנת חכז"ל אסור למכור הס"ת ע"כ שפיר איבעיא להו דלא מיקרי נכסי המקדיש כיון דלא יוכל למוכרו ע"כ לא חל עליו ההקדש או דלמא כיון דיוכל למכור אותו כדי ללמוד תורה ולישא אשה הוי נכסי' וחל ההקדש וכנז'

והנה בש"ס סנהדרין (דף קי"ג ע"א) דהיכא דאיכא מזוזה אינה נעשית עיר הנדחת משום דכתיב ושרפת באש וגו' דמזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לה"א ופירש"י דאזכרות א"א לשרפן משום קרא דלא תעשון כן ואנן בעינן שללה וליכא דהאי שלל שמים הוא עכ"ל רש"י ז"ל והנה במה שהוסיף רש"י ע"ד הש"ס וכ' משום דאנן בעינן שללה וליכא דהאי שלל שמים הוא כנז' כנראה כ' רש"י זה כדי לתרץ מעיקרא קו' התורת חיים דנאמר עדל"ת היינו מ"ע דושרפת באש וגו' ידחה את הל"ת דלא תעשון כן לה' אלקיכם (ומה שתי' שם התו''ח דאין עדל"ת במקדש וה"נ ס"ת הוי כמקדש. הוא דחי ואתי מרחיק. ופשוט עדל"ת שבמקדש היינו במקדש דייקא כמ''ש טעמי' ואכמ"ל) וע"כ פי' דבעינן שללה וליכא דהאי שלל שמים. וממילא מתורץ (קו' התו"ח) דהא ליכא בזה עשה דושרפת את כל שללה דהאי לאו שללה כלל כנז' וממילא ל"ש להקשות שידחה את הל"ת וגם מתורץ בזה דהא באמת לא לר"ש בלבד קשה קו' התו"ח הנז' אלא גם מה שאמרו בסתם מתני' כתבי קודש יגנזו דלמה יגנזו והלא יכולין וצריכי' לקיים מ"ע דשריפה ע"י עדל"ת כנז'. א"ו דל"ש בזה מ"ע דושרפת את כל שללה, דאינה שלהם כנז' אמנם גוף דברי רש"י הלז צ"ע להבינם דה"ז בע"כ רק כדברי הירושלמי הנז' וס"ת לאו דידי' וכן מזוזה רק כהקדש, והלא באמת אינו כן כיון דיכול למוכרו מדינא וגם ה"ז יוצא בדיינים אם גזלו או שאלו א' ממנו ס"ת או תפילין ומזוזה א"כ ה"ז שלו. וצע"ג ואכמ"ל. [שוב העירוני כי מ"ש לעיל על קו' התו"ח כבר כתוב הוא בשו''ת רבינו הדברי חיים (ח"א חיו''ד סי' נ"ו) אמנם לפלא כי לא העיר שם (מרן בד"ח) על לשון רבינו רש''י דתפילין ומזוזה אינו שלו והלא באמת קשה כדברינו דה"ז שלו ויוצאה בדיינים וכנז'

אולם בהך גופא שכתבנו לעיל דמי שאמר (בחוהמ"ס) נכסי להקדש הרי האתרוג וד' מינים בכלל יש להסתפק לכאורה היכן שהקדיש נכסי' כנ"ל בחוהמ"ס והאתרוג בכלל ואין בעירו והסביבה למצוא אתרוג אחר נמצא דיתבטל מהמצוה בשאר ימי החג ולא קס"ד דהי' דעתו על זה להקדש בכלל נכסי' כיון דתלוי במחשבתו. (ול''ש לומר משום דמללה"נ ע"כ יוכל ליקחו למצוה מההקדש, ז"א כיון דנותני' דמים בעד לקיחת האתרוג הוי כמודר הנאה מחבירו דאמרי' בנדרים ופסקינן דבאתרא דיהבא דמי למגדל בניו ומשלמי' למלמד אז אסור וה"נ נותני' דמים בעד האתרוג וה"ז שלו, ואכמ"ל) אך י"ל גם אם כונתו להקדש הרי ישמיהו בדמים ויוכל לשלם בעדו ולקנותו ע"כ שפיר י"ל דדעתו גם על הד' מינים כמובן

והנה העירני ש"ב החריף ובקי בח"ת מהרצ"א הי''ו דהנה במתני' דביכורים (סוף פ"ג) והאשה בכתובתה כס"ת ופי' הרע"ב ז"ל דהוי בכלל נכסיי עיי"ש ולכאורה קשה אמאי לא פשיט לי' בב"ב ממתני' דביכורים דהוי בכלל נכסיי ועמד בזה בשו''ת בית יצחק (ח"ב מיו''ד סי' קי"ב) ועפ"י מה שהעירותי לעיל דתליא בפלוגתא אם אינו ראוי מדרבנן הוי אינו ראוי מדאו' ונודע מ"ש השעה"מ (בפ"ח מה' לולב) דתליא בפלוגתא דר"ה ור"י (בסוכה דף כ"ג) בסוכה ע"ג גמל דלר' יהודה א''ר מדרבנן אינו ראוי מדאורייתא ולר"מ הוי ראוי מדאורייתא, (וכנ"ל בדברינו ובשו"ת צבי תפארת ושם) ולפי"ז במתני' דביכורים איתא שם דר' יהודא פליג על דינא הנ"ל עיי"ש וסתם בעל פלוגתא דר"י הוא ר"מ ומשו"ה הוי בכלל נכסי אבל האיבעיא הנ"ל בב"ב אזיל למ"ד אין ראוי דרבנן דהוי אינו ראוי מדאו' כנ"ל, עכ"ד הנ"ל

שוב הראוני מ''ש להפליא ע"ד הירושלמי נדרים דקידש אשה בס"ת שאינה מקודשת הנה בשו"ת בית יצחק (חאו"ח סי' ק"ח אות ו') העיר מדברי הירושלמי ותי' עיי"ש

כד) וגם יש לעורר בזה מש"ס גיטין (דף ע''ז ע"א) בחצר קונה בגט שהקשו בגמ' ממה שקנתה אשה קנה בעלה שזהו רק מתקנת חכמים עיין במ"ש בזה בחי' מנח"א כת"י (חלק ה סי' ל"ד אות א')

כה) והנה עתה בלימודי בירושלמי נדרים (פ"ח הל' ב') נדר להתענות ונמצא בהם ימים הכתובים במגילת תענית ר' חזקי' ר' יודן ר' ירמי' בשם ר' חייא בר בא חד אמר מתענה ואינו משלים וחרנה אומר לוקה וא"צ התרת חכם (פי' בפנ"מ מתענה אותן ימים הכתובים במגילת תענית הואיל ומדרבנן הוא שלא להתענות בהן אבל א"צ להשלים וחרנה אמר אפי' באלו לוקה משום נדרו וא"צ היתר חכם) (ומה שפי' שם בקה"ע לוקה מכת מרדות דרבנן עכ"ל אין שום פי' לדבריו כי איזו מדרבנן הוא עובר אם על יו"ט דמגילת תענית הא הוא מקיים שאוכל בו ואם על נדרו שעובר כשהוא אוכל ביו"ט כנז' הא נדר דאו' ולוקה מדאו' א''ו כפי' הפנ"מ וז"פ.] והיינו דאפי' שהן מדבריהם הימים טובים הכתובים במגילת תענית מ"מ הוי אינו ראוי מדרבנן כאינו ראוי מדאו' היינו שבתות ויו"ט שאין ראוי להתענות בהם דאמרי' לעיל שם לוקה על נדרו וא"צ היתר חכם וגם בדרבנן ימי יו"ט דמגילת תענית כן נמצא לכאו' דהני אמוראי בירושלמי פליגי בזה, אך ז"א די"ל דסברת פלוגתתם הוא כמ"ש במנח"א (ח"א סי' נ"א אות ב') לענין איסור דרבנן שהוא איסור גברא כס' האחרונים איך יחול עליו שבועה (ועי' מ"ש שם בד"ה ובס' גינת וורדים) אולם התינח לענין שבועה דהוא איסור גברא אבל נדר דהוא איסור חפצא הרי למה לא יחול על איסור דרבנן שהוא איסור גברא ולמה ס"ל למ"ד דלא יתענה רק יאכל בימים אלו ויעבור על נדרו שהוא איסור חפצא כנז' ואולי יש לחלק בין נדר כזה שהוא אסר נפשו לזמן הזה שלא יאכל ולא על חפץ ידוע די"ל דל"ה בכה"ג איסור חפצא אך באמת יותר נראה דבזה הוא פלוגתתם טפי''ד הש"ס דילן בתענית (דף י''ב ע"א) יחיד שקיבל עליו תענית ב' וה' של כל השנה ואירע בהם יו''ט הכתוב במגילת תענית אם נדרו קודם לגזירתינו וכו' וכ' שם הרא"ש (בנדרים פר"א) ומובא בב"י או"ח (סימן