מנחת אלעזר חלק ד קעד

לעקור בקום ועשה לאכול תרומה דאו' כנ''ל

טו"ב) ועוד י"ל ראי' מש"ס יבמות (דף כ') ובירושלמי יבמות (פ"ב הל' ג') באיסור מצוה ואיסור קדושה (והיינו ערוה דרבנן) אם עבר ובא עלי' אם נפטרה צרתה הואיל מה"ת מתייבמת ומדרבנן אסורה ופליגי שם בזה ומסיים דעיקר כר"ח רבה להלכה דנפטרה צרתה (עיי"ש בפנ"מ) וכן פסקי' ברמב''ם (פ"י מהל' יבום הל' י') ובטוש"ע אה"ע (סי' קע"ד סעי' א') וזהו ראי' דלא אמרי' אינו ראוי מדרבנן הוי אינו ראוי מדאו' דאל"כ לא הי' נפטרה צרתה בלא חליצה כיון דאסורה עליו בביאתו, וג"כ ניחא לפי חלוקה א') הנ"ל כיון דאינו לזמן קבוע ורק לפעמים כשאירע כזה ע"כ לא אמרי' א''ר בדרבנן שיהי' כמו א''ר מדאו' וגם לפי החלוקה ב') דהוי בקום ועשה אם נאמר שנפטרה צרתה בלא חליצה ותצא לשוק וישאנה אחר בלא חליצה ויעבור בקום ועשה ע"כ לא אמרינן כן ונכון

ח''י) וגם עוד בירושלמי יבמות (פ"ג הל' ג') במתני' באיסור מצוה ור"ש פוטר ובש"ס דילן (בבלי) לא גרסי' ור"ש פוטר במתני' שם עיי"ש בפנ"מ בירושלמי שכ' דס"ל לר"ש דהואיל ומדאו' חזי ליבומי וזקוקה הוא הו"ל כשאר ב' אחיות וכו' עי''ש והיינו מטעם הנז' באות הקדום (סי' טו"ב) בזה דבכה"ג ל''ש לומר אינו ראוי מדרבנן שיהי' א"ר מדאו' כנז' יט) וגם י''ל עוד מש"ס ב"מ (דף מ"ח ע"א) ברש"י בד"ה קאי באבל וכו' אבל מעות לא קני מדאורייתא ונ"מ לענין איסורא גם אם קידש בו את האשה לר' יוחנן הוי קידושין מדאו' קניי' ודידי' הוא לריש לקיש לא הוי קידושין עכ"ל רש''י. והנה לענין קידושין היכא שאמרו חכמים אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' אף דמקודשת מדאו' כגון באיסורי הנאה דרבנן בשעות דרבנן בע"פ וכיוצא היינו משום שבכונה עשו חכמים זה להפקיע הקידושין משום חיזוק האיסור שעות דרבנן בחמץ וכיוצא (או שהטעם משום היכא דהוי איסורי הנאה דרבנן כגון בשעות דרבנן אם קידש בו את האשה עכ"פ איסורי הנאה ואינו שוה ולא נהנית האשה מזה כיון דאסור עלי' בהנאה מדרבנן ע"כ אינה מקודשת) והיכא שלא עשו חכמים תקנה זו להפקיע הקידושין א"כ נשאר בדאורייתא ועדיין קשה למה לא אמרו בזה אינו ראוי מדאו' (לקדש בו את האשה כיון שהוא אינו ראוי מדרבנן דתקנו שלא יהי' מעות קונות אלא ודאי כיון שעפ"י חלוקים הנ"ל היינו חלוקה א') כיון שז"א שכיח שיקדש במעות קנין כזה א"כ אינו נוהג תדיר ולא אמרי' בכה"ג דא"ר מדרבנן יהי' א"ר מדאורייתא ג"כ. וגם יצטרכו לעקור דבר מה"ת בקום ועשה אם יאמרו דהקידושין לא חלין ויתירו א"א לעלמא דכיון שלא אמרו בזה בפירוש אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' היינו דהוי כמו אם ירצה אבא שצ"ל האב רוצה אני או לא כיון דמקדש אדעתם (והארכתי בזה כבר במק"א בעה"י) ונמצא דבמקום שלא אמרו חכז"ל בפירוש בזה אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' הוי עוקר דאו' בקום ועשה והוא כפי חלוקה ב') הנז' וגם חלוקה ג') וגם ד') הנ"ל ל''ש בזה לומר שיהי' בדרבנן כמו בדאורייתא וע"כ לא הוי אינו ראוי מדאו' ושפיר כ' רש"י בקידושין שם כנ"ל

ב) וגם בירושלמי יבמות (פ''ז הל' ג') וקשיא ''כתובה'' מדבר תורה (או לפי גי' הקה"ע ''תרומה'' מד"ת) ומזון הבנות מדבריהם ודבריהם עוקרין דבר תורה היינו איך יאכלו עבדים בתרומה אם יש בן ובת ונכסים מועטים הא תרומה דאו' אסורה לזרים ומזון הבנות אחרי מיתת אביהם אינה רק דרבנן) ומשני בירושלמי כמ"ד מאליהן קבלו עליהן את המעשרות (וא''כ מיירי בתרומה ג"כ מדרבנן) היינו אחרי חורבן הבית עיי"ש, ולא אמרי' שם דיהיו ראוי מדרבנן כמו ראוי מדאורייתא גם לפי הקו' דתרומה דאו' היינו משום דל"ש שוב א' מד' חילוקים הנ"ל ע"כ ראוי מדרבנן אינו ראוי מדאו' וכנ"ל

כא ובירושלמי יבמות (פי"ג הל' ב') דאמרי' וקשיא דר' יוחנן על ר' יהושע נשואי' דרבנן (היינו מה דא"ר יהושע יתומה קטנה שניסת בעלה זכאי במציאתה ובהפר נדרי' נשואי יתומה קטנה אינה אלא מדרבנן) הפר נדרי' תורה (ונדרי' קיימין מדאורייתא) ומתרצי' לית כן (היינו סמי מכאן) הפר נדרי' ולכאו' קשה דהול"ל דראוי מדרבנן הוי ראוי גם מדאו' לענין הפר נדרי' אך נכון לפי חלוקה ב') הנ"ל דהיכן שהוא לעבור בקום ועשה לא אמרינן ראוי מדרבנן ראוי מדאו' ג"כ כיון דפסקינן דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה וה"נ בהפר' נדרי' יעברו בקום ועשה דאו' ע"כ לא אמרינן דראוי מדרבנן יהי' ראוי גם מדאו'. וז''פ

כב) ועיי' ירושלמי מעשרות (פ"ג הל' א') וכן בירושלמי כתובות (פי"ג הל' א') כמ"ד אין מזונות לאשה מדברי תורה. כהדא דתני אין ב"ד פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית ופי' הקה"ע אין פוסקין מזונות לאשה (שאין בעלה כאן בעיר) מדמי פירות שביעית שמכר הבעל דכיון דאינו משועבד לה אלא מדרבנן דהיינו תחת מעשי ידי' ה"ל כפורע שכר פועל מדמי שביעית דאסור כדתנן פ"א דשביעית עכ"ל והיינו ג"כ לפי חלוקה הב') דלעבור בקום ועשה לא אמרינן ראוי מדרבנן ראוי לדאו' כיון דאסור לשלם שכר שכיר מדמי שביעית וכנ"ל

כג) ומה דאמרי' בב"ב (דף קנ"א ע"א) המקדיש נכסיו והי' בהן ס"ת מאי והגי' במוסגר וכ"כ התוס' שם כיון דלא מיזדבין דאסור לזבוני לאו נכסי הוא או דילמא כיון דמיזדבין ללמוד תורה ולישא אשה נכסי הוא והא הך דאסור למכור ס"ת הוא בודאי רק מדרבנן דלא מצינו על זה שום כתוב ושום דרש בתורה אעפי"כ דנין בזה לענין הקדש מדאורייתא דלא יהי' חל, והגם שנראה מהרשב"ם שם דלא גריס כלל הך משום דאסור לזבוני רק טעמו דמפרש שם דהאיבעיא הוא מי מיקרי ס"ת נכסי כתפילין דמי או דילמא תפילין היינו טעמא דהוי מלבוש אבל ספר מצוה הוא ולא נכסי ואעפ"י שיוכל למכרה לא מתקרי נכסי. עכ"ל הרשב"ם ז"ל. מ"מ קשה לפי"ד הגי' הנ''ל וכ"כ התוס' כנז' דא"כ ראי' מזה דאינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מדאו' וגם דברי הרשב"ם קשים להבין דאטו בשביל שהוא ס"ת מצוה לא מיקרי בכלל נכסי (גם אם מותר למכרה) והגע בעצמך אם יש לא' אתרוג ולולב בימי החג בחוה"מ והקדיש כל נכסיו היינו מטלטלין פשיטא דהד' מינים הם בכלל הקדש הגם שהם מצוה. וגם בתפילין עצמן דפשיטא לי' דמעלין אותן בדמיהן ומיקרי נכסי אפי' שהם תפילין מצוה

והנה ראיתי כעת בלימודי בירושלמי נדרים (פ"ה הל' ה') אם קידש אשה בס"ת אפי' של יחיד אינה מקודשת עיי"ש ולכאורה קשה המתני' דמע"ש (פ"א משנה ב') דבכור מקדשין בו את האשה ולא במע"ש משום דהוי כמוכר מע"ש וזהו תליא בפלוגתא אם מע"ש ממון גבוה הוא או ממון בעלים הוא אבל ס"ת