מנחת אלעזר חלק ד קעב

ביאתה או חליצתה דהגם דקנסוה רבנן לגבי בעלה מ"מ לגבי יבם לא קנסוה והיינו בע"כ משום דעבדה מצוה דיבום לא קנסוה רבנן הגם דהוי סוטה מדרבנן ה"נ לגבי מצות יבום הוו"ל למימר דתתייבם ולא תקשי דהא הוי בקום ועשה דהוי דומיא דשם כשנאמר שתדור עמו להלאה וע"ז מתרצי' דמשום מצוה עבוד רבנן לסלק איסור זקוקה היינו משום מצות יבום סילקו את איסור זקוקה דבריהם וממילא לא הוי כלל איסור זקוקתו קמ"ל דלא כיון דהוי עוד כתרתי לריעותא דבר הנוהג לזמן מרובה כחלוקה א') וגם שיעברו בקום ועשה כחלוקה ג') בכה"ג בודאי לא העמידו דבריהם והא דאמרו שם לא תצא משום קנסא היינו דהוא רק משום קנס שקנסו חכמים ובמקום מצות יבום לא קנסו דהרי באמת יבמה של בעלה הראשון פוטרה מה"ת. ול"ק עוד וא''ש ונכון

ז) בריש ברכות במתני' ר"ג אומר עד עמוד השחר מעשה ובאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות ולא זו בלבד אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות וקשה לכאורה דמה הי' דבני ר"ג באופן אחר ולא יהא אלא כקורא בתורה כלהלן (דף כ"ו ע''א) ועיי' ברבינו יונה בזה ונראה פשוט שסברו בניו של ר"ג דאפקעי חכמים בשוא"ת שלא יקרא כלל כיון שלא קיים זמן סייג דבריהם לקרות קודם חצות ע"כ לא יקרא כלל וכמ"ש רבינו יונה בברכות אליבא דחכמים ע"ז השיב להם ר"ג דבדיעבד לא אמרו חכמים אלא חייבום לקרות בזמנה של תורה כל הלילה דהיינו כיון שהוא רק במקרה שנתאחרו ובמקרה לא עקרו חכמים את דאו' גם בשוא"ת כהאי דחלוקה א') הנ"ל. וכן בסוכה (דף כ"ח) שכ' התוס' אם כן עשית לא קיימת מצות סוכה מימיך שגם הדאו' לא קיים וחולק הר"ן (בפ' ערבי פסחים) על זה וכ' דלאו דוקא עיי"ש דכיון שאינו רק באקראי לא אמרי' דא"ר מדאו' וכמ"ש בשם אאמו"ר בצבי תפארת כנ''ל

והנה עוד בברכות (דף כ"א ע"א) ספק התפלל ספק לא התפלל א''צ לחזור ולהתפלל ר' יוחנן אומר הלואי שיתפלל אדם כל היום ופסקינן בטוש"ע ע או''ח (ס' קיז סטי' א') כר"י ע"כ חוזר ומתפלל משום דהלואי יתפלל אדם כל היום משמע דאם לאו טעמי' אינו חוזר ומתפלל משום תפלה דרבנן וקשה לפי"ד קדוש זקיני בס' דרך פקודיך בהקדמתו לענין תפלה שתקנו חכמים נוסח סדר הברכות ע"כ גם אם התפלל איזה תפלה בכל יום מ"מ כיון דלא אמר נוסח שתקנו חז"ל לא יצא גם הדאו' היינו עפי"ד התוס' בסוכה על הך דלא קיימת מצות סוכה מימיך והביאו הפמ''ג בהקדמתו לאו''ח ועיי' בדברי זקיני שם בדרך פקודיך (מ"ע ל"א חלק הדבור) וכן בתקנות תמכין דאורייתא שנדפס ממנו ולפי"ז קשה דהא גם לת"ק בספק התפלל א"כ הוא ספק אם לא התפלל כנוסח הלז כלל ואז מדאו' לא יצא י"ח והוי ספק דאו' לחומרא (וזקיני הנ"ל הרגיש קצת בזה וכ' דיש לעורר ממה דאמרי' ס' דרבנן לקולא) אך ממילא יש לעורר בזה לפימ"ש בשו''ת מוצל מאש ובשארי גדולי אחרונים לענין ס' חזקת חיוב במצוה דרבנן דהוי ס' דרבנן במקום חזקה דהוי לחומרא כמ"ש הש''ך (בכללי ס"ס) ולמה אמרי' לת"ק בזה דיצא י"ח וצ"ע

והנה בברכות (דף מ"ח ע"ב) בתוס' ד"ה עד שיאכל כזית דגן שכ' לחלק וליישב בזה מה דקטן שאינו בר חיוב כלל דאורייתא אפי' אכל כדי שביעה הילכך אינו מחוייב בדבר קרינן בי' הלכך לא מפיק לגדול אבל גדול שהוא בר חיובא מן התורה כי אכיל כדי שביעה (ע''כ) מחוייב בדבר קרינן בי' אפי' לא אכל כלל וכו' וכזית דגן ל"צ אלא שיוכל לומר שאכלנו משלו עכ"ל עיי''ש ולהבין כונת התוס' בזה נ"ל דהנה כל מילתא דרבנן הוי דאו' מטעם לא תסור ונודע מד' הרמב"ם בס' המצות ונו"כ שם בזה דמה דספיקא דרבנן לקולא רק משום שהם אמרו והם אמרו וכו' ובאמת לאו דלא תסור הוא רק אקרקפתא דגברא שהוא בר חיובא ע"כ שפיר הוי בזה דגדול גם שאינו מחוייב רק דרבנן כיון שלא אכל כדי שביעה מ"מ מוציא אחרים כיון דהוי ראוי דאורייתא מטעם לא תסור (וכבר כתבנו לעיל בחלוקה ד') כי בברכות יש להם פרטות זכות לחכמים בכח ברכותיהם שתיקנו כמו שיפעול לד' הרמב''ם גם על דאו' לענין לא תשא) משא"כ בקטן כיון שאינו מחוייב בלא תסור ולא הוי הדרבנן אצלו מטעם לא תסור דאורייתא גם כשאכל כדי שביעה אינו מוציא את הגדול משום דרבנן לא אתי ומפיק לדאורייתא וק"ל

ח) ובשבת (דף ד' ע"א) בתוס' קודם שיבא לידי איסור סקילה דכיון שמניח לרדות ע"י מה שאנו אוסרים לו וכן בפסחים ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת עיי"ש והגם שאינו דומה לא"ר מדרבנן מ"מ הענין שהם החכמים הצילוהו מאיסור סקילה שלא יתחייב ע"י שישמע לתקנתם שלא לרדות בשבת (ובחי' שער יששכר מאמר מאזנים למשפט כתבתי עפי"ז לענין ר"ה שחל בשבת שגזרו חכמים שלא לתקוע בשופר ע"כ בע"כ חכמים יצילנו ולכ"י מדין מיתה בידי שמים בעת המשפט אז כיון שנמנעים לתקוע בשופר שהוא המערבב השטן ומציל אותנו ביום הדין ועפ"י דחז"ל לא יתקעו אז א"כ המה חכז"ל יצילנו ואכמ"ל בדברי אגדה) וכפי שכ' לעיל חלוקה ב') דבשוא"ת העמידו דבריהם לעשות כדאו' ולפעול גם על דאו' ע"כ גם זהו שוא"ת שלא לרדות את הפת וז"פ

ט) בביצה (דף ל"ד ע"ב) הא קמ"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו בפירש"י ד''ה הא קמ"ל דטבל מוכן הוא וכו' שכ' כיון דבהגבהת תרומות ומעשרות שרי בשבת מדאו' אין זה מוקצה מחמת איסור וכו' עכל"ה. ולכאורה קשה דהרי כיון שאסור מדרבנן להגביה תרומות ומעשרות בשבת א"כ הוי מוקצה מחמת איסור מדרבנן וא"כ אינו ראוי מדרבנן ליהוי אינו ראוי מדאו' וליהוי מוקצה. אך לפי חלוקה א') דכשהוא בפעם א' במקרה לא אמרי' דא"ר מדרבנן הוי א"ר מה"ת הוא נכון. ואל תשיבני דהתם הוא כולו מדרבנן דמוקצה הוי ג"כ רק מדרבנן. ז"א דאדרבא זהו קמ"ל רבותא דגם מדרבנן היינו לגבי מוקצה הגם דלדבריהם לא הוי מוכן דמדרבנן אסור להגביה תו"מ בשבת מ"מ כיון דמדאו' מותר להגביה וכיון שאינו רק לפ"א כנז' ע"כ לא עשו בזה חילוק כמו דאו' וכיון דמדאו' מותר להגביה תו''מ ע"כ הוי מוכן כנז'

י) ובש"ס מנחות (דף נ"ב ע"א) עיי"ש ובתוס' ד"ה גזרו בי' מעילה ועיי' בש"ס מעילה (דף י''ב ע"ב) לענין מעילה דרבנן דלא משלמינן חומש, ועי' לעיל בדברינו (אות ו') בזה

ובמה שכתבתי לעיל בדברינו חלוקה ב') דהיכא שהוא להקל מד"ת בקום ועשה לא אמרי' בא"ר מדרבנן דא"ר מה"ת, הנה ראיתי במלא הרועים (בערך סוגיין דאיסור מדרבנן אם אינו ראוי מדאו' אות א' ואות ז') דפשיטא לי' דגם לקולא אמרי' בכמה דוכתי א"ר