מנחת אלעזר חלק ד קסט

אמנם נ"ל דז"א ראי' דכיון דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד שהתורה התירה וכיון דהך דלא יתבע חבירו ביו"ט הוא בכלל ממצוא חפצך ודבר דבר (ועי' בדברינו בשו"ת מנח"א ח"א ס"ק י"ג) קי"ל דברי קבלה כד"ת דמיא ובכה"ג שמצוה הנביא בדרך ציווי הוא בודאי כד"ת דמיא כמ"ש רש"י בתענית (דף ט"ו ע"א) עיי"ש ובדברינו במנח"א (ח"א סי' ט"ז) ובשאר דוכתי א"כ לא הוי דרבנן רק דברי קבלה כד"ת ובודאי הוי ראוי מה"ת לכ"ע כיון דהוא כד"ת ואין ראי' לא"ר מדרבנן וכו' – ומ"ש בקונ' הנז' באות ה') לענין דברי הירושלמי (בפ"ג ממע"ש הל' ט') עיי"ש, דאסור להוציאו חוץ לירושלים כיון דמה"ת טהור הוא וכן מזה דלא מהני הפדיון מה"ת מוכרח דאין ראוי מדרבנן הוי ראוי מדאו' עכ"ד, הנה לפי חלוקה א') שכתבנו לעיל היינו עפי"ד אאמו"ר בשו"ת צבי תפארת ממילא ניחא כיון דלא הוי רק על פעם א' ובכה"ג לא תיקנו רבנן דבריהם בזה כשל תורה לומר דהוי אינו ראוי מדאו' כנ"ל. – וכן מ''ש שם באות ו' מד' הירושלמי (פ"ק דערלה הל' א') לענין זית שנטעו להדליק בו נר חנוכה דהוי דרבנן כיון דהוא רק על פעם א' כנ"ל בדברינו בחלוקה א' כנ"ל שייך שפיר לחלק בין דאו' לדרבנן בזה ומ"ש שם (בתורה אור) לענין דברי הרז"ה דמללה"נ במצוה דרבנן הנה כתבתי מזה ג"כ בהגהותיי לירושלמי בכת"י ועיי' בדברינו במנח"א (ח"א סי' ל"ט) ואכמ"ל. – ומ"ש באות ז') ממס' בכורים (פ"א מ"א) נכונים דבריו מטעם שכתבנו בחלוקה ג') לעיל דכיון שפסקו ב"ד לסלק היזקו ולעקור הנטיעה כיון דאסור לו לעשות חלל ברה"ר א"כ אינו שלו ואינו מביא בכורים ואינו ענין לא"ר מדרבנן וכו'. ומ"ש שם באות ח') לענין איסורי הנאה מדרבנן אי מפקיע מטומאת מדרס י''ל ג"כ עפ"י חלוקה א') הנ"ל כד' אאמו"ר בצבי תפארת דבדבר הנוהג לזמן מרובה בע"כ אמרינן א"ר מדרבנן הוי א"ר מדאורייתא והיינו שפועל הדרבנן על דאו' וה"נ כיון שטומאה וטהרות נוהג בכלי דהוי מדרס כל זמן שהכלי קיימת לזמן מרובה ע"כ אמרינן בזה דפועל הדרבנן על דאורייתא דהוי כמו דאורייתא כנז'. ומ"ש באות ט') משבת (דף פ' ע''א) פשוט דאינו ענין לא"ר מדרבנן וכו' כיון דכרמלית הוי בעצמותו הוא ניכר לרשות אחר וז"פ. ומ"ש באות י') מתוס' שבת (דף ק' ע"א) הנה שפיר כ' שם לפי האמת שתי' התוס' דמה"ת כל דבר ממעט ורק שגזרו רבנן על דבר שניטל וכו' ולהכי לא קאמר מותר לזרוק לתוכו רק הזורק לתוכו פטור ה"ה בטבל איכא איסור דרבנן ולכן תמיד פטור אבל אסור כיון דגם לנגד דרבנן אינו פועל כלום במה שאסור ליטלו מדרבנן כמו לענין נוטל כלי מהיכנו עיי"ש ואינו ענין לא"ר מדרבנן וכו'. – ומ"ש באות י''א) משבת (דף ק"ד ע"ב) לענין חיוב שבת אי הוי כתב מה"ת הנה לפי חלוקה א') הנ"ל כיון דהוא רק לפעם א' באקראי ל''ש לומר דיפעול גם בדאורייתא. ועוד נ"ל בזה לפי חלוקה ב') הנ"ל כיון דאם נאמר דאינו כתב יהי' פטור מה"ת ובאמת הוא חייב מה"ת ולהקל עפי"ז הוי כעקרו דבר מה"ת בקום ועשה דזהו לא אמרינן ע"כ אמרו שפיר דחייב מה"ת. – ומ"ש שם באות י''ב) ג"כ מתורץ עפ"י חלוקה א') כיון דאינו רק לפעם א' לא אמרינן דאינו ראוי מה"ת כנ"ל ומ"ש שם באות י''ד) כיון דמיירי לענין ברכות שתקנו חכמים וזה שאני כנ"ל בחלוקה ד') – ומ"ש שם באות ט"ו) לענין ביטול חמץ בשעה ששית וכן אם קידש בו אשה שפיר ניחא לפי חלוקה א') הנ"ל בדברינו דהא אם נאמר דלאחר הפסח מותר בהנאה עי"ז או שחל בו קידושין נמצא דאוושא מילתא נגד איסור דרבנן והוא לזמן מרובה ע"כ אמרי' דהוי אינו ראוי גם בדאורייתא, ואין להקשות דא"כ נמצא שהוא נגד חלוקה ב') דהא הוי עוקר בזה דבר מה"ת כיון דנאמר דלא חיילי הקידושין אך לא קשי' דהא בקידושין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני'. ומ"ש באות ט"ז) לענין חמץ של הקדש הנה אף דר"ש רק קנסא קניס אחר הפסח והוא רק מדרבנן מ"מ הוא לזמן מרובה אחר הפסח כמו דפסקי' בזה דגם בנו קנסו אחריו ע"כ אמרי' דאינו ראוי מה"ת כפי חלוקה א') הנ"ל. ומ"ש שם באות י"ז) לענין דלא היתה לו שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר, הנה לפי חלוקה ג') הנ"ל וכיון שצ"ל היתה לו שעת הכושר וכיון דזה אינו מפני שהאדם נאסר בו גם מדבריהם מ"מ לא מיקרי שעת הכושר ולא דמי לשאר א''ר מדרבנן וכו' [ועי' ירושלמי פסחים (פ"א הל' ד') ה"ז תרומה טהורה היא ד''ת את הוא שגזרת עלי' שריפה פי' הקרבן עדה דהא מה"ת שריא אלא מדרבנן אסור הלכך חל עלי' שם תרומה מדאורייתא ואסורה היינו ג"כ לפי חלוקה ג' הנ"ל, וכיון שהוא דבר פרטיי שגזרנו עליו שריפה ע"כ הוי שפיר דינו כתרומה מה"ת ואסורה לחומרא כנז'] וכן שם בירושלמי (פ"א הל' ח') בסוגי' דר"ח סגן הכהנים שקלא וטריא בארוכה לענין אם שורפין פסול דרבנן עם תרומה טהורה פלוגתא דתנאי ואמוראי אי ילפינן איסור מטומאה בכזה עיי"ש. ומ"ש שם באות כ"א) לענין מע"ש אי מחיצות לקלוט דרבנן. הנה לפי חלוקה ג') הנ"ל נכון בזה ג"כ גם אם נאמר דהוי דרבנן מ"מ אינו נאכל בכל מושבות משום שאסרו חכמים בקליטת המחיצות ואינו דומה לשאר א"ר מדרבנן וכו' כנ"ל. ומ"ש באות כ"ב) מד' רש"י בפסחים (מ"ז ע"ב) שנראה מדבריו כיון דמה"ת אם הי' כאן דם ציפור היה יכול לכסות שוב אמרינן הואיל אף דלכתוש כלאח"י ג"כ אסור מדבריהם, הנה נכון ג"כ לפי חלוקה א' הנ"ל כיון דהוי רק בפ"א באקראי ומ"ש באות כ"ג). בעצמו העלה דאין ראי' מוכרחת לשום צד דא"ר מדרבנן וכו' רק אם כדבריו שנראה קצת מד' רש"י דא"ר מדרבנן הוי ראוי מה"ת אז י''ל שפיר בזה כיון דהוי רק לפעם א' כפי חלוקה א') כנ"ל. וכן מ"ש באות כ"ד כ"ה כ"ו) מיושב לפי חלוקה הא') בדברינו גם אם נאמר דמצד גזירה דרבנן אין הפסח ראוי לאכילה מ"מ כיון דמה"ת ראוי לאכילה וכיון דהוא רק בפעם א' באקראי ע"כ זורקים את הדם והפסח כשר. ומ"ש באות כ"ח) מהתוס' פסחים (ק"ח ע"ב) הנה רק בקס''ד הי' זה אבל לפי האמת מסקינן שם דיצא שמחת יו"ט דאורייתא וז''פ. ומ"ש באות כ"ט) מהך דלא ליכרוך אנוש מצה ומרור ג"כ פשוט משום דהוא רק בפ"א באקראי לא אמרי' דהוי אינו ראוי מה"ת כנ"ל בחלוקה א' ומ"ש באות ל"א) בשם תשו' מהר"ם מינץ האחרון עיי' בדברינו בשו"ת מנח"א (ח"ג סי' מ' אות י') מה שפלפלנו בזה עיי''ש ומ"ש באות ל"ג) מד' רש"י בביצה (ח' ע''א) דלא הוי חשוב מתקן מנא כיון דמדאורייתא הוא טהור מעליא ג"כ נכון לפי החלוקה א') דהוי רק לפעם א' וכן מ''ש באות ל"ד) הוא ג"כ מיושב בזה כיון דהוא לפעם א' לעלות לרגל במקרה א' ומ"ש באות ל"ו) בשם התוס' בחגיגה (י"ח ע"א) שנראה