מנחת אלעזר חלק ד קסג

וע"כ צריכין מבכורות צאנו ומחלבהן מן המובחר לה' וכשיטת התורה ועל כן שעה אל הבל ואל מנחתו. וא''ש ונכון

ובזה אמרתי בש"ס פסחים (נ"ז ע"א) ביששכר איש כפר ברקאי דהוי כריך ידי' בשיראי ועביד עבודה. היינו שהי' מאוס בעיניו ודעתו הקרבנות יען שחשב בשיטה הנכזבה הנ"ל כי טעם הקרבנות רק ביטול הגשמיות ולא מצוה בעצמותה לעשותה (ומן המובחר) וכנ"ל ע"כ הי' כורך ידו בשיראי כי לפי"ז הי' מואס בבשר הקרבנות. ואמרי' בגמ' מאי סלקא בי' ביששכר איש כפר ברקאי. מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי אמרי מאן מוכח כ"ג דקא מסיק קרבנו כל יומא אתי איהו אחוי בידי' (בלשון צחוק) כפרש"י) אמר מלכא נפסקי' לימיני' וכו' שקלי' למטרפסי' ליששכר איש כפר ברקאי היינו גמולו השיבו לו מאת ה' שקטעו ידיו והוא נסובה מדה כנגד מדה אשר נחרץ עליו המשפט הלז יען שאחוי בידי' דרך צחוק ולמה עשה כזאת כנגד המלך אך הם אמרו מאן מוכח (מה שהוא מוטעם וטוב יותר) כ"ג שמקריב קרבנות והמה ידעו כי עפ"י התורה כל חלב לה' להקריב קרבן מן המובחר ע"כ ידע זאת הכ"ג (שמקריב קרבנות) אם גדיא יאי או אימרא ועל כן השיב יששכר איש כפר ברקאי בצחוק כי בעיניו הי' לצחוק מה שחושבין שצריכין מן המובחר ולפי"ד הנכזבה א"צ לזה ואדרבא העיקר הוא ביטול הגשמיות כנז' ועי"ז נסובב המשפט מה שחשבו עליו ע"י צחוק שלו ושקלו למטפרסי' וכו' כנ"ל ה' יצילנו ויעזרנו ב"ב על דבר כבוד שמו ותורתו. ואחתום מעין הפתיחה ברוב שלום וברכה המצפה בכ"י לישועה ושמחה. המחבר.