מנחת אלעזר חלק ד קסב

כנ"ל. וז"ש קשה לזווגן כקי"ס בזווג ראשון שחשבו לו מעיקרא בהכרזה רק מעשיו הטובי' משא"כ בזווג שני (לאחר חטא) לפי מעשיו (ולאשר חטא) יתנו לו אחרת קודם נשיאתו כנז' וז"ש המסורה ולאדם לא מצא עזר (היינו ''שלא מצא עזר'' מכבר מה שהכריזו לו מקודם רק שהחליפו לו באחרת. קודם נשיאתו כנ''ל. אז הוא) כנגדו (כדאמרי' בגמ' לא זכה כנגדו. ואז הוא) ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך (היא מושלת עליו והוא מוכרח לשמוע בקול אשתו הלז. וכאשר תשאל אי' אפוא בת זוגו שהכריזו לו מקודם ע"ז קאמר הכ') ולאדם אשר לא עמל בו יתננו חלקו (שנתנו בת זוגו וחלקו לאחר כנז') ה' יעזרנו לתקן כראוי בכ"ע וב"ב בכ"י

תא חזי מה שנתפייס אדם וחוה במ"ש ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ומבואר שזהו תפילין ועיי' בס' צמח דוד הספרדי והובא במדבר קדמות להחיד"א ז"ל (ערך כתנות אור) שהקשה במה נכתבו אלו התפילין הא בעינן ממשקה ישראל ומן המותר בפיך ולא הותר להם בשר לאכילה. ונ"ל לתרץ דממ"נ נתיישב דהנה לכאו' קשה דהאיך עשו להם תפילין הא מבואר בשמושא רבא דע"ה אסור להניח תפילין (והובא גם בקרניים ודן ידין בסופו), והנה כ' הרמ"ע מפאנו ז"ל דמה שנאסר להם בשר מאדם עד נח משום דע"ה אין לו לאכול בשר וכיון שלא למדו תורה עד נח שלמד תורה ע"כ עד אז נאסר להם הבשר וכיון שהיו בכלל ע"ה מאדם עד נח א"כ קשה איך עשו להם תפילין, אולם י"ל שפיר דחדא בירך חברתה מתורצת דהא מצינו בדרז"ל בש"ס סנהדרין (דף נ"ט) כשהי' אדה"ר בג"ע מלה''ש צולין לו בשר והרי שאדם עצמו הי' אוכל בשר ולא הי' נחשב בכלל ע"ה (ובע"כ) כיון שלמדו רזיאל המלאך תורה (וכדאשכחן ספרא דרזיאל דאדם קדמאה וכיוצא משארי מלה"ש שלמד וכיון שהי' לומד תורה שפיר הי' מניח תפילין (וי"ל דמדרשים חלוקים הם דלמ"ד דמלה"ש צולין לו בשר אז אדה"ר לא הי' בכלל ע"ה כנז' רק מאדם ואילך עד נח ולא אדם בכלל) וכיון שאינו ע"ה שוב הותר לו לאכול בשר ע"כ צלו לו בשר בג"ע ושוב הוי העור (בעבורו) מן המותר בפיך ע"כ התפילין כשרים (וגם למ"ד דגם אדם בעצמו בכלל האיסור שלא לאכול בשר י"ל דזהו הי' רק לאחר החטא ואכמ"ל) והגם שהיו הכתנות עור לאחרי החטא מ"מ כיון שהותר כבר (מטעם ממ"נ כנ"ל) ע"י שצלו לו מלה"ש בשר א"כ שוב הוי מן המותר בפיך והיו יכולי' לכתוב על העור תפילין כנז'

רוב מפרשי' וספרים האריכו (בפרשתן) מענין הפלוגתא בין קין והבל מ"ש ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאוד ויפלו פניו ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ וגו'. הכתובים האלו צווחים ואומרים דרשוני וחיו. כי הלא לכאורה אין זה שום תשובה ממין הטענה מה שהשיב הש"י לקין על אשר חרה לו ולמה לא שעה אל מנחתו מה שהביא מן הגרוע (כפירש"י) מפרי האדמה והי' לו ית"ש להשיב לקין יען שלא הביא מן המובחר כמו שהוא מצות התורה כל חלב לה' ע"כ לא שעה אל מנחתו רק אל הבל שהביא מבכורות וחלבהן. אבל מה זה ענין שייכות לאם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ הנז'. וי"ל כי הנה המחקרים נחלקו בזה בענין הקרבנות ומצות ה' שהם בגשמיות רובן ככולם והנה המחקרים בעלי תורה ויר''א האמתיים יסבירו הדבר כי זהו רצון הש"י לעבדו בדברים גשמיים וזהו נ''ר לפניו כי כאשר יעבדוהו המלאכים והשכליים הנבדלים הרוחניים הלא אינם בעלי בחירה ונסיון אולם כאשר יעבדוהו בני אדם החומריים והם ישראל עם קרובו יתקרבו אליו ית"ש לעשות מצותיו בגשמיות ויעלו לריח ניחוח וזהו הרצון המעולה לפניו ית"ש לפי ערך ריחוק הסיגים ולפי ערך הנסיון כמובן. והמחקרים הנכרים הקדמונים אשר ידעו את ה' אמנם לא את תורתו המה חשבו כי כל התכלית אשר יחפוץ ה' הוא לבטל הארציות והגשמיות ותאות הגופניות ע"כ חשבו הקרבנות מטעם לבטל הגשמיות החומריות מבעלי חיים הבהמיים (כי מבני אדם. יודו ויכירו כי אסור להרוג ולהקריב קרבן) ולשורפן לעולה וזהו הנ"ר לריח ניחוח וזה בערך דיעות ושיטות הנזירים הקדמונים אשר לא מבני ישראל המה שסיגפו גופם ונפשם והתבודדו במערות צורים ויערות להתרחק מתענוגי עוה"ז וכיוצא כנודע דרכיהם מפי ספרים וסופרים. ואמרתי כבר בזה דהנ"מ בין שני השיטות האלו הוא אם הקרבן מצות ה' להעלאת הגשמיות וממנו נקח לעבוד את ה' א"כ הוא מצוה בעצמותה ראוי לכבדה בעשותה מן המובחר שבמובחרים כמ"ש כל חלב לד'. ואם הוא רק ביטול הגשמיות כטעם הנזירים והחוקרים הטועים וסוברים שלא כתורה אין נ"מ ואדרבא ראוי ליקח מן הגרוע לראות ביזוי וביטול הגשמיות. וזהו י"ל הפלוגתא הי' אז בין קין להבל מה שהביא קין (אשר רובו משורש הרע. כמבואר בכהאריז"ל) מפרי האדמה. מן הגרוע כשיטת החוקרים שלא כתורתנו כנ"ל משא"כ הבל (אשר רובו טוב וממנו נמשך שורש נשמת משה רבינו ודעימי' כנודע) הביא מבכורות צאנו ומחלבהן כל חלב לד' ומן המובחר. כדעת התורה, (כנ"ל) וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (כדעת התורה אשר בשבילה ברא הקב"ה את עולמו) ואל קין ואל מנחתו לא שעה. ויחר לקין מאוד ויפלו פניו (כי חשב בדעתו שהוא ודרכו ישרים כי זהו כונתו לטוב להביא דוקא מן הגרוע כשי' הנ"ל כי אין חפץ לה' בחלב כרים ועתודי בקר השמנים ושאר עניני גשמיים א"כ אין המעלה מן המובחר בחומריות ע"כ הביא במכוון מן הגרוע להורות כנ"ל ע"כ חרה לו באשר נדמה במחשבתו כי מאלהיו משפטו יעבור, אשר לא הצדיק כונתו: ולא שעה אל מנחתו. רק אל מנחת אחיו הבל) ואמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך (כי תחשוב דרכך נכוחה ועל כן על ה' יזעף לבך במה שלא שעה אל מנחתך. אמנם באמת לא כן הוא כסברתך. כי הנה הנ"מ עוד בין שני השיטות האלו כי אם יצטרכו למצות ה' מן המובחר וזהו תכלית בעצמיתו נמצא כשלא יעשה המצות ה"ז חוטא במה שלא עשה מצות ה' ותורתו. משא"כ לשי' הנכרים והנזירים כנ"ל אם א' ישב ולא עבר עבירה ופורש מאכילה ושתיי' בכל האפשרי למנוע א"ע מכל עניני עוה"ז הגם שלא קיים במעשה מצות ה' כלל הרי לשלימות ונ''ר יקרא אצלם ואך זה חפץ ה' לפי דעתם. וז"ש) הלא אם תטיב (לעשות מצות ה' במעשה ופועל טוב) שאת. ואם לא תטיב (לעשות מ"ע הגם שישב ונמנע מעבירה וחומריות כנז'. מ"מ) לפתח חטאת רובץ (ה"ז חטא נגד הש"י במה שנמנע עשות רצונו במצות מעשיות) נמצא מכוון בזה תשו' הש"י לקין על מה שחרה לו ובזה שצריכין לעשות מ"ע בפועל גשמיי מזה הוכחה שלא כשי' קין רק כשיטת הבל