מנחת אלעזר חלק ד קסא

רשומי דברים אשר רשם ת"ח בדברי אגדה בשמו ושם אמו הצדיקת זי"ע בראשי תיבות כן גם אני עכ"פ בעת הזאת ארשום קצת חי' אגדה מחי' חיים ושלום עה"ת בפ' בראשית התחלת התורה וגם בעסקי אז בפרשת בראשית בסידור הכתבים לביהד''פ) ובר"ת שם אמי מורתי (אסת"ר) כנז' ותהי למנח''ת זכרון וריח ניחוח. ותליץ טובה בעדנו. לישועתנו וגאולתנו. ויקיצו וירננו שוכני עפר בקרוב בימינו. אנא ה' לא תכלא רחמך ממנו. חסדך ואמתך תמיד ינצרוני' ובכ"י. כעתירת עבדך בן אמתך. חיים אלעזר

אמרה התוה"ק (בפ' בראשית) באזהרה לאדה''ר ביום אכלך ממנו מות תמות. וי"ל מליצת זכות על אדה"ר כי הנה הוזהר בעונש מיתה ביום אכלך ממנו מות תמות ועפ"י הלכה צ"ל בכל מקום התראה בעונש זה של העבירה אם יעשה כן ושהוא יתיר עצמו למיתה היינו שישיב אעפ"י כן והטעם הוא כדי שידע שקיבל והבין ההתראה ולכך ס"ל לר"י בר"י חבר א"צ התראה ושלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד היינו אם הבין ההתראה וקיבלה במזיד בדעתו ורק אז באופן כזה מגיע לו העונש משא"כ אדה"ר שלא ידע להבין אז מהו העונש מיתה כי לא ראה מעולם לפניו אדם שמת ולא ידע מרות ויסורי הדבר גם בעיקר הדבר (מיתה) אם טובה אם רעה וכשאחז"ל ופירש"י בפ' אחרי מות שני בני אהרן אראב"ע משלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא א"ל אל תאכל בצונן ואל תשכב בטחב בא אחר וא"ל אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב ''שלא תמות כדרך שמת פלוני'' זה זירזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן מכל"ה וממילא באדה"ר שלא הי' שייך לזהרו ולהתרות בו ''שלא תמות כדרך שמת פלוני' כיון שהוא לא ראה מימיו האיך מת פלוני א"כ אין זה התראה ואזהרה גמורה, עפ"י משפטי התורה, ע"כ הוא לימוד זכות לבטל עונש המיתה עפ"י התורה שאין זה התראה גמורה, כנז'. (וה' יעזרנו שיקויים ב"ב כדחז"ל בסנהדרין מה"כ כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו שיבוטל המיתה לגמרי בתיקון הגמור בקרוב).: א''י למ"ד אדה"ר חסיד גדול הי' ואיך יאונה לו עון הזה לעבור על מצותו ית"ש בחטא עה"ד א"ו כי היצה"ר הנחש גבר עליו והוא אשר הקב"ה מתחרט עליו כביכול כמ"ש אשר הריעותי ובשלמא באדם אחר י"ל כיון שנשתלשל עכ"פ מתולדתו בתאות אביו ואמו, כמ"ש דוד מלכנו הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי (אם כי אביו הי' מאותן שמתו בעטי' של נחש) עאכו"כ בדורותינו, ובאנשים כערכנו. אבל באדה"ר שהי' יציר כפיו של לבדו כביכול ואם נאמר שהוא חטא ע"י שהסיתו אותו נמצא חסרון ח"ו בבריאתו של הקב"ה יציר כפיו ית"ש א"ו שלא הי' ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה לדורות שגם בע"כ הי' כן הרצון הקדוש ית"ש כיון שהתורה אלפים קדומה ובה נאמר אדם כי ימות באהל וכיון שלא הי' ראוי לאותו מעשה ורק שכך הי' רצונו ית"ש בהשתלשלות הדורות והגם שיש בחירה גם אחרי שהי' ידיעה ורצון מקודם וכנודע מד' הרמב''ם (הל' דיעות) מ"מ לגבי אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה ולמ"ד חסיד גדול הי' כנ"ל הוי זה שפיר מליצת זכות לגבי' בבחי' ושפטו העדה והצילו העדה גם כשנדחקו א"ע לזכות (משא"כ לגבי הנחש שהוא מסית, קיי"ל בדרז"ל שאין טוענין בעדו שאין טוענין למסית) וכנודע. (ועיי' בדברי תורה מהדורא תניינא אות ל"ה. צ"ט ובמהדורא ה' אות ע"ד]

סדר פרשתנו כתיב מאשר נאמר לאדם הראשון ובמסורה ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך. ולאדם ג' ולאדם לא מצא עזר כנגדו. ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך. ולאדם אשר לא עמל בו יתננו חלקו וי"ל דהנה מבואר בזוה"ק (בפ' בראשית) שהקב"ה מזווג זווגין בת פלוני לפלוני וכשאדם חוטא נסתלק ממנה בת זוגו ונזדווגה לאיש אחר וכשזה האיש ישוב בתשובה זוכה לזיווג הראשון. וגם מבואר בראשונים שם שמחליפין לו בת זוגו מן השמים ונותני' לו אחרת (בחטאיו) ולאחרת (היינו לא אותה שהכריזו עליו מקודם יצירתו בת פלוני לפלוני) כשיקחנה אז היא מושלת עליו. ועיי' ש"ס מ"ק (י"ח ע"ב) שמא יקדמנו אחר ברחמים ובעין יעקב בפי' הרי"ף בארוכה שם ובמהרש"א חי' אגדות שם ובזה יש להבין מה דאמרינן בברכות (דף ה' ע"א) ממערבא כד נסיב איתתא אמרו מצא או מוצא. היינו מצא (הוא לשון עבר שזהו האשה שמצא כבר שהכריזו ונזדווגה לו בת פלוני עוד קודם יצירתו. זהו) מצא אשה מצא טוב ויפיק רצון מה' (כי כן הוא רצון הש"י מתחלה וכיון שלא חטא לה' ע"כ הפיק ונתקיים רצונו ית"ש) מוצא (היינו מוצא עתה שנתנו לו עתה ע"י עונותיו וחטאיו בחלופין תמור זווגו שהוכרז מכבר. זהו) מוצא אני את האשה מר ממות (כיון שאז היא מושלת עליו כנז'.) וזהו י"ל דאמרי' בריש סוטה קשה לזווגן כקריעת ים סוף היינו שיש להבין דהן אמת דהידיעה אינה מכרחת הבחירה (וכנ"ל מד' הרמב"ם) על כן יש לו עוד בחירה לחטוא גם אם נתנו לו מקודם זיווגו ההגון כשהכריזו קודם יצירתו וכשחוטא לוקחים אותה ממנה היינו קודם שישאנה (כנ"ל מזוה"ק) אבל מעיקרא מה קס"ד (בהכרזה) בעת שהכריזו לו בת זוגו כי אם עפ"י הידיעה מקודם שיחטא אז לא הי' שייך לו בת זוגו שאין הגון מעיקרא ולמה הכריזו אותה לו ואם לא הכריזו (את בת זוגו השני כנז') בהידיעה מקודם ולא השליחו במעשיו הרעים שיחטא אח"כ א"כ למה השגיחו במעשיו הטובים מעיקרא להכריז על בת זוגו ההגון היינו עפ"י מעשיו הטובים. וכן הוא הענין בקי"ס שהי' המקטרג שר של מצרים מערער וצווח והקב"ה המליץ בעדם כי המה הולכים לקבל התורה והלא לעומת זה אמר פרעה ראש הס"א של מצרים ראו כי רעה עד פניכם היינו כוכב דם מחטא הידוע במדבר וממ"נ אם ראו להם מקודם זכותם הלא גם חטאם ראו והי' להם לחשוב אלא בע"כ שזהו הי' נס דקי"ס שחשבו להם בידיעה מעיקרא הטוב שיעשו אבל לא הרעה וע"כ נצולו בקי"ס וזהו הענין גם בזיווגו שיכריזו שיחשבו מעיקרא בידיעה זו לו רק הטובות שיעשה ולפי ערך זה יתנו לו בת זוגו ולא לפי מה שיחטוא וזהו קשה לזווגן כקריעת ים סוף היינו שדומין בזה זל"ז. והענין אינו קשה לפני הש"י כי לא קשיא קמי' כלום כביכול (וכמבואר בזה בזוה"ק בשלח עה"כ ויושע וגו') רק לשבר את האוזן לפני בנ"א וגם. לפני שרי המשפט (והמקטריגים) כי מלך במשפט יעמיד ארץ רק הוא ית"ש ברצונו יעשה כן מעיקרא לחשוב בידיעתו (כביכול) את הטוב ולא את הרע כנז', וזהו י"ל מה דפרכי' שם בריש סוטה מהא דתניא אין מזווגין לו אשה אלא לפי מעשיו ומתרצי' כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני היינו כונת הגמ' כד' הזוהר וזווג שני היינו עוד קודם נשיאתו מה שהחליפו לו ונתנו לו זיוג שני היינו אחרת