מנחת עני צז

רק אז נקרא קרבן לד' אם יראה המקריב עצמו שהוא אדם נוצר מאדמה למען יקריב קרבנו בהכנעה כי רק הוידוי בהכנעה היא מה שנקרב לד' לא החלב והדם כדכתיב האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה זבח לאלקים תודה. ובזה יבואר מדרש קהלת ד' טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח חמר רבי יצחק כתיב וכסה ענן הקטורת הכיסוי הזה אין אנו יודעים מה הוא עד שבא דוד ופירשו שנאמר נשחת עון עמיך כסית כל חטאתם סלה ואף הקב"ה אמר חביב עלי מלא קומצו של עני מנחת נדבה ממלא חפנים של כהן הגדול קטורת הסמים למה שזו באה כפרה וזו חינה באה כפרה שנאמר ונפש כי תקריב קרבן מנחה לד עכ"ל וי"ל אם המדרש בא לבאר למה טוב מלא כף נחת ממלא חפנים לאיזו צורך הקדים הא דרבי יצחק מה מה ענין וכיסה ענן לזה ועוד האיך מרומז שזה באה כפרה וזו אינה באה כפרה במלח קומצו ובמלח חפנים וי"ל דיש ליתן טעם על שנוי עבודת הקטורת ליום הכפורים מכל שאר עבודות שכל עבודות הם בימין דווקא ועבודת הקטורת ביוה"כ הי' בימין ושמאל כדכתיב ומלח חפניו לשון רבים והן ימין ושמאל אכן יבואר זה דהנה ימין ושמאל מרמזים על הטוב והרע כדכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ואם עבודת הקטורת שכל השנה הוראתה על הטוב המעולה זו החיבור הקב"ה עם ישראל כדכתיב שמן וקטורת ישמח לב עבודת הקטורת ביוה"כ הי' לה גם הוראה אחרת עוד מה שמבאר רבי יצחק ממה דכתיב וכיסה ענן הקטורת והוא מפני שביום הכפורים הזה הכהן הגדול בקדש הקדשים לפני הכפורת לכפר על עין ישראל כדכתיב וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם לכן טרם הזה כן כסה ענן הקטורת על הכפורת לרמז איך תהי הכפרה ע"י שהקב"ה מכסה על עונם ועל חטאתם ובאשר שזה מרמז על הרע שעשו ישראל לכן חפן הקטורת גם בשמאל לרמז על זה והיתה החפינה לימין להוראה על הטוב שחפץ הקב"ה בישראל ולקשר עמם והחפינה בשמאל להורות שכיפר על הרע שעשו וזה פי המדרש ולכן הקדים דברי רבי יצחק להודיענו שהכיסוי של ענן הקטורת הוא מרמז על כיסוי כל חטאתם ועל זה בנה ביאורו מה שנאמר טוב כף נחת שחביב להקב"ה מלא קומצו של עני שהוא רק קומץ אחת שנקמץ בימין ממלא חפנים של כהן הגדול קטורת הסמים של יום הכפורים שזו באה לכפר על עמל ורעות רוח שהי להקב"ה ע"י חטא החוטאים ולכן נקמץ גם בשמאל אבל זו של מנחת עני אינה באה כפרה שכבר תכלית הקרבן שהיא הכנעה השיג ע"י עניו ועל כן קרבנו הוא נחת ליוצרו ולא נקמץ רק בימין שמורה על קרבתו לד' כדכתיב ואת דכא ושפל רוח אני שוכן. לפרשת צו במדרש צו את אהרן הה"ד שנאה תעורר מדנים שנאה שנתן אהרן בין ישראל לאביהם שבשמים היא עוררה עליו דיני דינים הוא שמשה אמר לאהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה א"ל מוטב הי' להם שידונו שוגגים ואל ידונו מזידים וכו' הה"ד ובאהרן התאנף ד' מאד להשמידו ואין השמדה אלא כילוי בנים ועל כל פשעים תכסה אהבה תפלה שהתפלל משה עליו ומה התפלל מתחלת הספר ועד כאן כתיב וערכו בני אהרן ונתנו בני אהרן אומר משה לפני הקב"ה הבור שנואה ומימיה חשובים חלקת כבוד לעצים בשביל בניהם דתנינן תמן כל העצים כשרים למערכה חוץ מזית וגפן ולאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו א"ל הקב"ה חייך שבשבילך אני מקרבו ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים שנאמר צו את אהרן ואת בניו עכ"ל כפל המשל מבור ומעצים יש לפרש שבתחילה לא רצה משה בתפלתו רק לקרבו ולהשוות אהרן לבניו וזה המשל מבור שאם הבור שנואה ומאוסה גם המים שבה מאוסים ולא חשובים ואחרי זה הוסיף בתפלתו

שיחשוב אותו עיקר עוד יותר מבניו כמו שהעץ הזית והגפן לא נשרף על המערכה בשביל הפירות שיצאו מהם השמן והגפן שמהם נקרבו הנסכים וזה שהשיב לו הקב"ה לא בלבד שבשבילך אני מקרבו כמשל הבור ומימיו אלא גם אני עושה אותו עיקר ובניו טפלים כמשל עצי הזית והגפן ופריהם

אמנם יש להקשות איך אפשר שעתה אחר הוקם המשכן ושכן בו כבוד ד הקב"ה ריחק את אהרן הרי כבר קודם שהוקם המשכן נאמר לו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי ולא עוד אלא שנאמר במדרש רבה עצמו שם אמרו בשעה שירד משה מסיני וראה ישראל באותו מעשה ומשה הי' סבור שהי אהרן שותף עמהם והי' בלבו עליו וגו' א"ל הקב"ה אהרן יודע אני האיך הי' כוונתך איני משליט על קרבנותיהם של בני אלא אותך שנאמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך עכ"ל הרי שכבר אז הי' מרוצה להקב"ה ובזה יש לומר שמשה חשד לאהרן בשתים שח"ו הוא הי' שותף עמהם שחטא לעצמו וגם שהחטיא את ישראל לעשות להם העגל וזה מה שהשיב לו