מנחת עני צד

משתתף בהמעשה אבל רבי הוסיף שגם מצאנו עונש למי שלא עשה המעשה אלא גרם אותה ובזה רבי לשיטתו אזיל שבמכות דף ז' פליגי רבי וחכמים בפי' הפסוק ונשל הברזל מן העץ שלדעת החכמים הפי' שנשמט הברזל מקתו והרג ולדעת רבי הפי' שכשבקע העץ השיל הברזל מהעץ המתבקע ומצא את רעהו והרג והחילוק בין הדרשות שלדעת החכמים ההורג הוא עשה המעשה שהשליך בשגגה הברזל הממית על רעהו יהרגו אבל לדעת רבי מעשה ההריגה לא על ידו נעשה כי אם בגרמו שע"י ביקוע שלו נישל מן העץ המתבקע ומנא את רעהו ובזה אינו עושה מעשה כי אם גרם בלבד שנעשה ההריגה ע"י העץ המתבקע ומזה שפט רבי שאם ענש הכתוב גם הגורם שאין לו חלק בהמעשה עאכו"כ שישלם שכר לגורם הטוב כאלו עשה המעשה וזה מה שאמר אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים הוא לא עשה הצדקה כי אם אחרים והוא אינו אלא גורם הטוב ע"י שגבה הצדקות מאחרים ופרנס בו את העניים ואעפ"כ שכרו גדול בקל וחומר מהעונש גלות שנתחייב בו מי שגרם מיתת רעהו ע"י העץ המתבקע ובזה מצאנו טעם למה הביא רבי מפסוק ונשל הברזל שבפ' שופטים ולא מהפסוקים ואם באבן יד הכהו וגו' ואם בכלי ברזל הכהו וגו' שבפ' מסעי הקודם: והנה כל אלה התנאים לא השמיעונו רק שכר העושה והגורם המצוה בכוונה ובדעת אכן ראב"ע הוסיף עוד יותר שגם אשר בא מצוה לידו מבלי שנתכוון לעשותה שכרו אתו ומתברך מן השמים ויליף כן מושכחת עומר בשדה שאף שלא בדעת נעשה עם כל זה אם לקחו העני כתוב על השוכח למען יברכך ד' אלקיך וככה דן שגם מי שאבד מעות ומצאו עני ומתפרנס בו יחשב להאובד לזכות ולברכה

ועפ"ז נבאר מה דאמרינן ע"ז פ' א', ת"ר כשחלה ריב"ק נכנס רחב"ת אצלו לבקרו אמר לו חנני' אחי אי אתה יורע שאומה זו מן השמים המליכוה וכו ואני שמעתי שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר מונח לך בחיקך א"ל מן השמים ירחמו א"ל אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש א"ל רבי מה אני לחיי העולם הבא א"ל כלום מעשה בא לידך אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות צדקה וחלקתים לעניים א"ל אם כן חלקך יהי' חלקי ומגורלך יהי' גורלי עכ"ל ויש לתמוה טובא איזה תשובה השיב רחב"ת על דברי ריב"ק שאמר לו אני אומר לך דברים של טעם במה ששאל מה אני לחיי העה"ב ועוד מה זו שאלה מה אני לחיי העה"ב הלא כל ישראל יש להם חלק לעה"ב וכי יגרע מהם ויותר יש לתמוה על שאלת ריב"ק על זה כלום מעשה בא לידך וכי לא הספיקו מעשים טובים הרבים של הצדיק וגם בשמסר נפשו על לימוד התורה להיות לו חיי עה"ב עד ששאל עוד על מעשה שבא לידו וגם הלשון מעשה בא לידך אינו מבואר למה לא אמר כלום עשית מעשה גדול וביותר יש לתמוה על כששמע מה שסיפר רחב"ת שפעם אחת נתערבו לו מעות פורים במעות צדקה וחילק הכל לעניים אמר לו ריב"ק אם כן מחלקך יהי' חלקי כאלו כל המעשים טובים שעשה הצדיק מעודו לא יכריעו זכותו בעיני ריב"ק לבקש חלק כחלקו וגורל כגורלו כ"א על ידי מעשה החילוף הזה שנראה קטן הערך נגד מעשיו הרבים ואולי י"ל ע"פ מה דאמרינן בע"ז שם ת"ר כנתפסו ר"א בן פרטא ורחב"ת וכו' א"ל ר"ח אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצל אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד עכ"ל מזה שמענו שדאג הצדיק על שלא עסק גם בגמילות חסדים ובלי ספק מעת הרגיש בזה שחסר לו זכות זאת התאמץ בכל כחו לגמול חסדים אבל דאג שלא יועיל זה לתקן גם מה שחטא לשעבר ולכן התאמץ לתקן זה ע"י מסירת נפשו ללמוד תורה ברבים דאמרינן סוכה דף מ"ט ואמר ר"א מ"ד פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד וכו' איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד עכ"ל הרי שקרא ללמוד תורה לאחרים תורה של חסד ובזה רצה הצדיק ראב"ח לכפר עליו במסירת נפשו על שנבצר ממנו בשניו שעברו זכות של גמילות חסד ובזה נבין הויכוח שבין ריב"ק ובין ראב"ח שריב"ק אמר ליה אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה והרגה את חסידיו ולמה אתה מסכן עצמך לעבור על ציווי' ולהקהיל קהילות וללמוד תורה ברבים והשיב לו ראב"ח מן השמים ירחמו כאילו רצה לומר לו שומר המצוה לא ידע דבר רע ושלוחי מצוה אינם ניזוקים שלא רצה לגלות לו עיקר טעמו שרוצה למסור עצמו על כבור ד' לתקן החטא שלא עסק בגמילות חסדים ועל זה השיב לו ריב"ק אני אמרתי לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו ר"ל הלא אמרתי לך אומה זו מן השמים המיליכוה שהחריבה את ביהו והרגה את חסידיו א"כ שכיח הזיקא ובשכיח היזקא לא אמרינן שלוחי מצוה אינם ניזוקין כדילפינן פסחים דף ז' ממה דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וכשראה ראב"ח שלא התנצל בזה נגד ריב"ק גילה לו טעם האמת שרוצה למסור עצמו על קדושת ד' בהקהיל קהילות ללמדם תורה ברבים שזה תורה של חסד לתקן מה שפגם שלא עסק בג"ח