מנחת עני צג

עוקרו מכם שנאמר והסרותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר עכ"ל ופי' דברים אלו יש לומר שלאחר שפי המדרש ע"פ דברינו שהשוגג אין לגוף חלק בעבירה רק הנפש וגם הנפש לא בדעת חטאה הלא יקשה מה ענין חטא השוגג למה צריך כפרה אחר שלא ברצונו חטא אבל י"ל שיש שני מיני שוגג האחד שחטא ע"י שלא ידע הדין שיש איסור לעשות כן והשני שידע האיסור אבל שגג במעשה ועל שניהם צריך כפרה על השוגג הראשון מפני שלא למד וכמו שאמר המדרש שגגת תלמוד עולה זדון והשוגג השני שגגת מעשה צריך כפרה כפי מה שפי' האלשיך הפסוק ונפש כי תחטא בשגגה בעשותה אחת מכל מצות ד' אשר לא תעשינה ואשם שאמר הכתוב שלא בא מעשה שוגג לידו כי חם ע"י שהנפש מטומאה מכבר בעשותה אחת מכל מצות ד' אשר לא תעשינה שעבר כבר מקורם העבירה האחת במזיד ולא שב עליה כראוי וע"י זה עבירה גוררת עבירה וחטא עתה בשוגג ועל כן גם השוגג צריך כפרה על שלא ביער מקור החטא וזה פי הפסוק ע"פ המדרש ואומר שגיאות מי יבין אם יתמה אדם על השגיחה שצריך כפרה אחרי שלא בכוונה נעשה לזה אמר דוד אני חשיב על זה בראשון מנסתרות נקני כי השגיאה לא בא לידי כי אם על ידי שנפשי לא מנוקה מעבירות הנסתרות והנשכחות ממני ולכן אני אבקש כפרה גם על השגיחה ועוד אבקש כזה בעבור כי גם מזדים חשוך עבדך כי אולי חטאתי באשר נשכח האיסור ממני ושגגת תלמוד עילה זדון וכמו שפי המדרש בעצמו:

אכן אולי יאמרו ישראל על פי הדברים האלה אין לנו תקו' שגם לעתיד לבא כאשר יבטל היצה"ר ויבער הקב"ה רוח הטומאה מן הארץ שננצל מחטא שוגג אחר שמקורו במה שחטאנו לשעבר על שלא שבנו כראוי על הנסתרות ששכחו ממנו ועל שגגת תלמוד לזה השיב הקב"ה בעה"ז על ידי שיצה"ר שולט בכם הייתם חוטאים אבל לע"ל אני עוקרו מכם שנאמר והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם יאמר כי רק בעה"ז ע"י שפלט היצה"ר בכם הי' בו כח גם להכשיל עצמכם בעבירות שוגג ע"י שורש הטומאה שהשריש בכם אבל לע"ל אני עוקרו מכם לא בלבד פריו ממעל כי אם גם שרשו מתחת ותמורתו את רוחי אתן בקרבכם וע"י זה תהיו שמורים שגם בשגיאה לא יבא חטא לידכם. אמנם כמו שהשוגג צריך כפרה לא על העבירה עצמה שא על מה שגרם העבירה שהם שגגת תלמוד או עבירה מזידה הקודמת כן גם בהמצוה תשולם לא בלבד המצוה עצמה אלא גם מה שגרם אותה ובזה יבואר הספרי הובא בילקוט וגם ברש"י בפ' זו רבי יוסי אומר אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא צא ולמד מאדם הקדמוני שלח נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות וכי איזו מדה מרובה מדת טובה או מדת פורענות הוי אומר מדת הטובה אם מדת פורענות כך הפורש מן הפיגול ומן הנותר והמתענה ביום הכפורים עאכו"כ שמזכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות ר"ע אומר הרי חומר ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר אם מתקי מת עדות בשנים למה פרט לך הכתוב שלשה אלא להביא השלישי ולהחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכתוב את המטפל לעוברי עבירה עאכו"כ שישלם שכר למטפל במצוה כעושה מצוה רבי אומר הרי הוא אומר ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינום קבע הכתוב פיקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש ולא ידע אמור מעתה המאסף את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים עאכו"כ תנתן לו נפשו ראב"ע אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהי' למען יברכך ד אלקיך קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא ידיעה אמור מעתה היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו ומצאה עני ומתפרנס בה הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו עכ"ל ל' ויש לדקדק לאיזו צורך הביא כל הראיות הללו אחרי שכולם לדבר אחד נתכוונו ללמוד שכר המצות מעונש העבירה גם י"ל על סדר הדרשות כי הקדים דרשת התלמיד רבי יוסי לדרשת רבו ר"ע וגם דרשת רבי לדרשת ראב"ע שנקדם לו ואף שיש לישב זה שנקט הדרשות כפי הסדר הכתובים בתורה א"כ יקשה למה למד רבי דרשתו מדין הורג בשוגג שבפ' שופטים ולה מדין הורג בשוגג שבפ' מסעי ששם עיקר הדין של עונש גלות להורג בשוגג וליישב זה נאמר שבעל הספרי סידר דרשות אלה בהשכל ובסדר נכון להשמיענו חסד הקב"ה איך משלם הטוב במעלות זו למעלה מזו ולכן נקט בתחילה דרשת ר"י שלמד שכר הטוב מעונש הרע של אדם הראשון ומזה ידענו בלבד שמי שעשה ייעשה הטוב לבדו בלי סיועת אחר ששכרו גדול מק"ו ממעשה הרע של אדם הראשון שהוא ואשתו ג"כ לבדם חטאו מבלי שסייע להם אחר במעשה העבירה אכן רע הוסיף מעדים זוממין ששם נענש גם המסייע לעוברי העבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה אף אם המצוה לא נגמרה על ידו לבדו:

אבל רבי עוד הוסיף יותר שמדרשת התנאים הקודמים לא ידענו עונש לעוברי עבירה ושכר למקיים המצוה כי אם כשהוא