מנחת עני צב

ספר ויקרא. לפרשת ויקרא במדרש ילקוט. נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ד' משל למה"ד לשני בני אדם שחטאו אל המלך אחד קרתני ואחד בן פלטין ראה ששניהם חטאו חטא אחד פינה (מחל) לקרתני וענש לבן פלטין חמרו לו למה א"ל לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות אבל בן פלטני בכל יום הוא עמי ויודע נמוסי מלכות וחוטא כך הגוף קראני ויצר ד אלקים את האדם עפר מן האדמה והנפש בן פלטין ויפח באפיו נשמת חיים לכך הכתוב מתמיה נפש כי תחטא מהו בשגגה מכל מצות ללמדך שכל החוטא בשגגה כאלו עבר על כל מצות ד' וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה עכ"ל וכפי הנראה מדברי המדרש מפרש מה שנאמר נפש כי תחטא בלשון תמי' שאין תמי' על הגוף אם יחטא כי הוא דומה לקרתני באשר עפר מן האדמה אבל הנשמה אשר מקורה בעליונים בין משרתי עליון היא דומה לבן פלטין שיודע גודל ענין המצות בבחינתם ולכן עליה מתמיה למה היא תחטא ולכן רק היא תענש אכן יש להקשות למה כתוב זה בחטא בשגגה הלא יותר יצדק התמי' על החוטא במזיד שאשמתו גדול ביותר גם דברי המדרש הקב"ה מוחל לגוף ומעניש הנשמה סותר דברי רז"ל הבאנו לעיל פ פקודי שעל פיהם גוף ונשמה יחדיו באין לדין ונענשים אשר יליף ממה שכתוב יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו גם י"ל מה שמסיים המדרש שכל החוטא בשגגה כאלו עבר על כל מצות ד' שגם על זה יקשה למה החוטא בשגגה דוקא וכי יגדל אשמתו מחוטא במזיד ועוד איך יתכן לומר שהחוטא עבירה אחת בשגגה כאילו עבר על כל מנות ד' ולפרש זה נעיר דהנה בשלשה ענינים נפרש חוטא בשוגג מחוטא במזיד (א) במזיד נעשה העבירה פשיעת הגוף עם פשיעת הנפש שהעין רואה הלב חומד המרה כועס הדם מחמם היד עושה הרגל הולך כל אלו הם סיועת חלקי הגוף ונצטרף להם גם כח הנפש שהוא המחשבה ורצון לחטא ולכן שניהם הגוף והנפש נשוו באשמתם לעשות העבירה ועל כן שניהם נענשים אבל בשוגג שמקור החטא הוא בלבד המחשבה שלא חשב האדם לשמור עצמו שלא תבא העבירה לידו אשר חטא בה אין לגוף חלק באשמה כלל כי מה הי' לו לעשות להשמר מהעבירה אבל האשמה בלבד להנפש מקור המחשבה שהי' לו לשמור עצמו לבל יתעה מדרך הטובה ולכן בשוגג כתיב נפש כי תחטא כי בחטא השוגג רק הנפש היא החוטאת ולא הגוף:

ומזה נצמח חילוק (ב) שבין שוגג למזיד כי במזיד על ידי שחוטא ברצון ומניע אבריו וחטא לא כל העבירות שוות על כן אמרו רז"ל החשוד לדבר החמור אינו חשוד לדבר הקל כי לפעמים הוא מתאווה כפי תכונת טבעו לעבירה זו ולא לאחרת גם לפעמים מתיירא מן עונש העבירה החמורה ופורש ממנה ולא פורש מעבירה קלה אבל חטא השוגג שהוא מה שלא משגיח במחשבתו שלא יכשל בחטא בלא ידע אין חילוק בין עבירה לעבירה כי מה יעצור לרוחו לטעות בזה ולא באחרת וזה פ' המדרש שממשיל הגוף ונשמה בחטא אשר יחטא האדם לקרתני ובן פלטין בחוטא בשוגג כי הגוף שהוא דומם עפר מן האדמה אם לא נתעורר על ידי רצון אין לו חלק באשמת החטא כקדתני שאינו יודע נמוסי מלכות אבל הנפש שמקורה במחשבת עליון עליה לקדש מחשבתה בכל עת ולעורר אותה לעבודת ד' ולכן עליה מתמיה הכתוב נפש כי תחטא איך תחטא היא שיודעת נמוסי מלכות ולכן יצדק גם בה לומר שכל החוטא בשגגה כאילו עבר על כל מצות ד' אחרי שאין מעצור לאשמתה להכשל מבלי דעת ע"י אסירת השגחה גם בכל שאר מצות ד' כמו שנכשלה בחטא זה

ומזה נצמח עוד חילוק (ג) שבין חוטא בשוגג לחוטא במזיד שהמזיד לא נתכפר רק בעונש שגם הגוף מרגיש בו אבל השוגג שלא חטא רק בנפשו שהוא בכוונה נתכפר בקרבן שעקרו הכוונה כדכתיב ונרצה לו לכפר עליו לומר שאין לו כפרה כי אם ע"י מחשבתו ורצינו להקריב עצמו אל בוראו כקרבן

ובזה יבואר סוף המדרש ואומר שגיאות מייבין מנסתרות נקני גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי אז איתם ונקיתי מפשע רב שגגת תלמוד עולה זדון אמר הקב"ה בעה"ז ע"י שיצה"ר שולט בכם הייתם חוטאים אבל לעתיד לבוא אני