מנחת עני צא

העגל שנאמר אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר שעשו מעשה שעיר עכ"ל ובזה משמיענו המדרש שמן הארבעים יום שבין קבלת התורה ובין ירידת משה מן ההר עם הלחות רק כ"ט יום הי מחשבתם שלם עם ד' אבל אחד עשר יום כבר חטהו במחשבתם לעשות העגל ולכן נדבת המשכן שהיתה לכפר על המחשבה היתה באחד עשר דברים לכפר כל אחד על יום אחד שחטאו במחשבת העגל הנרמז באחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר זהו כוונת המדרש סימן לדבר אחד עשר יום מחורב שיהי להם המספר י"א לסימן לאחד עשר יום שחטאו במחשבה לעשות העגל ולשוב גם על המחשבה עם המעשה

וע"פ דברינו יש לבאר פסוק ירמי' ל"א הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדיו קהל גדול ישובו הנה ויש לדקדק על לשון מארץ צפון אחר וקבצתים מירכתי ארץ הרי כל רוחות העולם בכלל ולמה פרט מארץ צפון גם לאיזה ענין פרט מבעלי מומין עור ופסח ומבני אדם הרה ויולדת וגם יחדיו מיותר והנה רז"ל בסנהררין צ"א פירשו פסוק זה על תחיית המתים ועור ופסח פירשו לומר שיקומו המתים בהמומין שהיו בהם בעת שנקברו ואחר כך ירפאו ועל פירוש זה נמצא יישוב למה פרט מומין אילו דוקא שיש לומר שהנביא בזה השמיענו הן ענין תחיית המתים והן הזכיות שיחיו אותם על פי מה שאמר ישעי' הנביא רני עקרה לא ילדה פצחי רינה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ד' וכבר העירו רז"ל למה תרנן העקדה שלא ילדה ופירשו מפני שלא ילדה בנים לגיהנם אבל עוד יש להבין מה ענין הטעם שנותן לזה בשאמר כי רבים בני שוממה מבני בעולה וגם מי הם בני שוממה ומי הם בני בעולה לא נתבאר ולבאר זה י"ל דגם שבארנו שנמנו וגמרו שמעלת הצדיק גדולה ממעלת ה הבעל תשובה עם כל זה לפעמים רבו זכיות הבעל תשובה מזכיות הצדיק וכמו שמצינו בגמרא שנאמר על בעל תשובה יש קונה עולמו בשעה אחת והוא ע"ד שאמרו רז"ל ביומא פ א' הבעל תשובה ששב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות כי אשר לו נתכנו עלילות ואשר הוא בוחן לבבות הוא היודע כמה קשה הי' להחוטא לפרוש מהעבירה ולכבוש יצרו וכמה מיני צער סבל על זה ולפום צערא אגרא לכן לפעמים יגדל שכרו מהצדיק שלא בא לידי נסיון ולא הוצרך להתגבר על יצרו ואמרו רז"ל תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים שהוליד מהתורה המאורסה לו לעולם ולכן המעשים טובים יקראו בני בעולה והמעשים שנתהפכו לזכיות על ידי התשובה מן העבירות הם יקראו בני שוממה שמקורן בשוממות העבירות וזה מה שאמר הנביא רני עקרה לא ילדה שאמר לכנסת ישראל שארנן שהיא עקרה שלא ילדה בנים לגהינם אכן הלא תאמר אם גם צער אין לי בעבור זה גם שמחה אין לי אחר שאני עקרה ולא ילדתי גם בנים לגן עדן לזה הוסיף פצחי רינה וצהלי כי רבים בני שוממה מבני בעולה כי אם גם לא ילדת מעשים טובים הרבה עם כל זה רבו זכויותיך שנקראו תולדותיך ובניך אם תשוב אלי מאהבה מחטאיך כי אז רבים בני שוממה מבני בעולה התולדות שהן הזכיו' שנתהפכו לך מן השוממה רבים הם מבני בעולה מהזכיות שהם לך יין המצות שעשית ולכן תגיל ותשמח הם תשוב אלי באמת אמר ד'

ואמרינן בסנהדרין דף צ"א א"ל אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמם מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאה שמיום שפירשה ממני הרני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפרשתי ממנו הרני פורחת באויר כציפור א"ל אמשיל לך משל למה הדבר דומה למלך בו"ד שהי' לו פרדס נאה והיו בו בכורות נאות והושיב בה שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא אמר לו חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכבני ונביאם לאכלם רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום לימים בא בעל הפרדס א"ל ביכורות נאות להיכן הן אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן א"ל סומא כלום יש לי עינים לראות מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף עכ"ל והיוצא מהמאמר שדעתו כדעת הקדמונים שהחית המתים תהי' בגוף ונשמה ושהם נמשלים לחיגר וסומא שנקראים גם עור ופסח ובזה יבואר הפסוק הנני מביא אותם מארץ צפון מתנבא הנביא בשם הקב"ה על תחית המתים שיביא הצפונים בקבר בארץ ויקבץ אותם מכל ירכתי ארץ בם עור ופסח שהם גוף ונשמה הרה ויולדת יחדיו הרה נאמר גם על מחשבה ויולד על המעשה כדכתיב הרה עייל וילד שקר וכמו על המחשבה ומעשה רעים כן יאמר ג"כ פה על המחשבה ומעשים טובים לומר שכשיקומו הגוף ונשמה לדין יקומו הרה ויולדת יחד הן בתולדותיהן שילדו במעשים טובים והן באותן מעשים שעלו בהם במחשבה לבד ולא הספיקו לעשותם בפועל כי יחשוב להם השופט צדק בחסדו המחשבה כמעשה וכזה קהל גדול יבואו הנה קהל גדול מהחיים בגוף ונשמה וקהל גדול ממעשים טובים כי לא בלבד המעשים הטובים שעשו יחשבו להם לזכות כי אם גם בני השוממה העבירות שנתהפכו לזכיות ע"י תשובה מאהבה ומעשים טובים שעלו במחשבה אותם שהרו ולא ילדו יחשוב להם אדון החסד והרחמים לזכות אותם בדין ולהנחילם העולם הבא.