מנחת עני פט

קבלו חיים שנית מאת הקב"ה ולכן הוצרכו ישראל אז ליתן שתי פעמים מחצית השקל לפדיון חייהם מלבד נדבת המשכן בלי סכום שהי לכפר על נדבת הזהב לעגל כאשר בארנו פ' ויקהל ולכן רק בעת ההיא הוצרכו ליתן שלש תרומות אבל לעתיד הי' די להם במחצית השקל פעם אחת לעבודת הקרבנו לפדות להם קצת מחייהם לעבודת עצמם

והנה כבר אמרו רז"ל מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא וכמו בהנהגת המדינה יש שופטים שמענשים לעובר על דת המלך כדין וכמשפט המדינה ולחנן להחוטא אין בידם כי אם ביד המלך והמלך שואל לשופטיו אם ראוי הוא לחנינה אם לא כי הבקשה על החנינה הלך על ידם אל המלך אכן אם יטיב בעיני המלך ליתן חנינה בלי עצת שופטיו ושריו אז יקבל בקשת החנינה מהנשפט בלי אמצעי ויגזור אומר שמחל להחוטא ולא יעשה לו מאומה כמו בחוקי מלכותא דארעא כן מנהג מלך מלכי המלכים גם מלכותו בשמי שמיו החוטא אשר ידע בנפשו כי ראוי לעונש אם יפיל תחינתו לפני בוראו שימחול לו אז באה תפלתו בתחילה אל המלאכים הממונים על התפילה והם יבחנו על פי המשפט אם ראוי החוטא להמליץ בעדו על החנינה אם לא כי אם גדול עוונו מלמחול לא בלבד שאין מליצים בעדו אלה מקטרגים עליו ולכן אם הקב"ה רוצה לחנן מקבל התפילה והתחינה בלי אמצעי ובלי תערובת מדת הדין וחונן להחוטא במדת חסדו הגדול וזה הענין מה שנאמר בפסיקתא כשחזר מנשה בתשובה נאמר שם ויעתר לו ד' א"ת ויעתר אלא ויחתר שהמקטרגים קיטרגו לפני הקב"ה אדם שהעמיד צלם בהיכל איך תקובל תשובתו אז חתר לו הקב"ה מתחת כסא כבודו ושמע תחינתו לומר שלא על פי המשפט שבא לפני כסא כבודו כי אם במדת החסד שכינו בתחת כסא כבודו נתן לו חנינה ובזה נבאר מה שנאמר במדרש שנטל הקב"ה ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר זה יתנו לאמר שרק על פי חסדו הגדול מקבל מטבע כזה תחת כופר נפש כל איש מישראל ונסתר זה ממלאכים שומרי המשפט

ובזה מתורץ מה שהערנו למה רק עתה שאל משה מה יתן ולא בתחילה כשאמר לו הקב"ה ונתנו איש כפר נפשו שבתחילה הבין משה שמבקש הקב"ה כופר נפש זה מהם לפדות חייהם שניתן להם בעת הבראם חבל לאחר שהראה לו הקב"ה ע"י שלקח כמין מטבע מתחת כסא הכבוד שצריך להסתיר פדיון זה מן המקטרגים שלא תבא בפניו לפני כסאו אלא מתחת כסאו שלא ירגישו בו המקטרגים לזה תמה משה מי יתן וכי ח"ו כל ישראל אינם ראוים לחיים על פי דין והשיב לו הקב"ה כל העובר בים כי אז כשקבלו ישראל שנית חיים קיטרג מדת הדין ואמר הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז מה נשתנו אלו מאלו כי עבר בים צרה הפסל מיכה עבר עמהם תוך הים ועל כן נאמר והמים להם חמה חסר בלא וא"ו לדרוש חימה כדאיתא במדרש שנתמלא חמה על ישראל לאבדם ועל החיים הזה השנית על פי הדין לא היו ראויין לפרות אותו במחצית השקל ולכן הסתיר הקב"ה פדיון זה מהמקטרגים וחתר מתחת כסא כבודו לקבל פדיונם וזה מה שהשיב למשה כל העובר בים

ואם אמנם מעת חרב בית מקדשינו בעו"ה ופסק נתינת מחצית השקל אין לישראל עוד פדיון נפש לכפר על נפשותיהם עם כל זה לא פסקה מהם גם עתה תקנה לקנות את נפשם דאמרינן בעירובין פ' א' ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו עכ"ל ומאוד יש לתימה וכי ח"ו קדושי עליון האלה ב"ש וב"ה ישימו תהלה במעשה הקב"ה שברא האדם ובודאי רק לטובתו לומר נוח לו לאדם שלא נברא והלא בזה חטאו המלאכים שאמרו לא יברא האדם ושפך הקב"ה זעמו עליהם ונשרפו כדאיתא במדרש ועוד יש להקשות על הלשון נוח לו לאדם שלא נברא הלא אם לא נברא אין כאן אדם ואיך יאמר שנוח לו לאדם שלא נברא וכן הי' צריך לומר נוח שלא נברא האדם משנברא וגם י"ל על מה שאמר ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו או ימשמש במעשיו למה לא אמר שיגיע לתכלית בריאתו לעסוק בתורה ומצות וגם מה חילוק בין יפשפש במעשיו ובין ימשמש במעשיו ולבאר זה נקדים מה דאיתא בסנהדרין דף צ"ט ואמר רחב"א אמר רבי יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה שקים זולתך ופליגי אדרבי אבוה דאמר ר"א א"ר מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין עומדים שם שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב ברישא רחוק והדר קרוב מאי רחוק רחוק מעיקרא ומאי קרוב קרוב דמעיקרא ודהשתא ורבי יוחנן אמר לרחוק שהוא רחוק מעבירה קרוב שהי' קרוב לעבירה ונתרחק ממנה עכ"ל הרי דפליגי אמוראי אם מעלת הצדיקים גדולה מבעלי תשובה ושכרם גדול יותר או אם מעלת הבעלי תשובה ושכרם גדול יותר משל צדיקים ואיתא במדרש והובא בילקוט פ' פנחס בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן בקרבן ראש השנה כתיב ועשיתם אמר הקב"ה מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם בדימוס מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם כאילו היום בראתי אתכם בריה חדשה עכ"ל והיוצא מזה שעל ידי שזכה האדם בדין