מנחת עני פח

ובזה יפרש מה שנאמר במדרש שאמר לו הקב"ה על שאלתו מה נעשה בנותר לך ועשה בהן משכן לעדות שהארון עם הלוחות נקרא ארון העדות

ויש רמז בזה למה שכבר בארנו בפ' תרומה שהמשכן הי' נחלק בשלשה חלקים חצר המשכן המשכן וקדש קדשים שהי' מרמזים על שלשה עמודים שהעולם עומד עליהם תורה עבודה וגמילות חסדים חצר המשכן ש ו המזבח שהקריבו עליו קרבנות רמז על עמוד העבודה המשכן שבו השלחן ומזבח הקטרת והמנורה רמז על עמוד ג"א ששלחן אשר לפני ד' הוא אשר ממנו חונן עניים כדאמרינן סוף חגיגה וקטרת שנאמר בו שמן וקטרת ישמח לב וותק מרעהו מעצת נפש מרמז על גמילות חסדים גם לעשירים שימתיק להם עצתו ומשמח לבני אדם בהראות להם אהבתו אבל לשניהם כאשר יועילו לתכליתם נצרכים להיות בהראות לאשר חונן אותם פנים מאיר בשמחה ולא פנים חשוך ולכן המנורה עם היתה המאירה בתוכם. והתורה הכלולה בלוחת שבארון רמז על עמוד התורה והי' תוך קדש קדשים

גם מעלת שלשה העמודים נרמזו בזה שאם העבודה חביבה על כל זה ג"ח חביב יותר דאמרינן סיכה סוף פ' פ' שג"ח חביב להקב"ה מכל הקרבנות כדכתיב עושה חסד ומשפט נבחר לד' מזבח והחביב מכלם הוא תלמוד תורה כדאמרינן פאה פ' א' ותלמוד תורה כנגד כולם ולכן הי' רמז העבודה בחצר המשכן ורמז ג"ח לפנים ממנו במשכן ורמז התורה לפני ולפנים בקדש הקדשים

והנה לשני העמודים לעבודה וג"ח ניתן סכום ומדה תמידין בבקר ובערב ובשבתות ומועדים ובראשי חדשים ולא יותר וכן ג"ח יש לו סכום ומדה צדקה לא יותר מחומש וגמילות חסדים שבגופו כשיזדמן לו לגמול ובעת שלא יזדמן אין עליו חוב אבל עמוד התורה לזה אין סכום ומדה כדכתיב והגית בו יומם ולילה והוא החוב שמוטל עליו שכל עת שיותר לו מקיום שני העמודים הראשונים יהיה ללמוך תורה ולכן כל הנותר מהזהב הובא בלי סכום ומדה אל קדש הקדשים להיות משכן לעדות

ועיקר החשבון שצריך האדם לחשוב בלבבו על מעשיו הוא לפשפש אם יש בו חטא ועון ולשוב בתשובה שלימה אל בוראו בזה יבואר מה דאיתא במדרש ילקוט פ' כי תשא זה יתנו אמר ר"מ נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו זה יתנו אמר משה מי יתן אמר לו הקב"ה כל העובר בים עכ"ל ויש להבין מה ענין שנטל הקב"ה מטבע מתחת כסא הכבוד וגם מה הי' שאלת משה מי יתן והלא כבר נאמר לו כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כפר נפשו הרי נתבאר לו שכל איש מישראל יתן גם י"ל למה השיב הקב"ה כל העובר בים ותלה זה בעבירת הים ולא השיב בקינור כל כל ישראל וגם י"ל למה שאל משה השאלה מי יתן עתה לאחר שהראה לו הקב"ה ה מטבע של אש ואמר לו זה יתנו ולא שאל מיד כשנאמר לו ונתנו איש כפר נפשו מי יתן ולבאר זה נאמר דבפרשה זו נפרשו של תרומות ופרשו רז"ל שנצטוה משה לחמר לישראל ליתן שלש תרומות תרומת מחצית השקל מהן נעשו האדנים לקרשים כדכתי' מאה ככר ככר לאדן ועוד תרומה מחצית השקל להקריב מהן קרבנות ותרומת נדבה למלאכת המשכן בלי סכום ועל כל התרומות נאמר ונתנו איש כפר נפשו בפקוד אותם ולפרש מה ענין כפר נפשו ולמה יותן דוקא בפקוד אותם ולמה מחצית השקל ולא מטבע שלימה נאמר דהנה האדם קבל חיים בעוה"ז מהקב"ה להיות לו עבד נאמן לשמור מצותיו ולעסוק בתורתו וכבר אמרו רז"ל בדברים המזכירים עונות של אדם הוא עיון תפלה דהיינו מי שרוצה להוציא עצמו מן הכלל להעיר השגחת הקב"ה בפרט עליו שטוב לאדם להיות בתוך הכלל שאז המקטרגים חין משגיחים עליו וכמו שפי' הזוהר פ בשלח מה שהשיבה השונמית לאלישע שאמר לה היש לדבר לך אל המלך התרצה שאתפלל בעדך אל מלך מלכי המלכים השיבה לו בתוך עמי אנכי יושבת טוב לי שאפקד בתוך עמי בכלל ושלא להעיר השגחת פרטי עלי למען לא יארע לי כשאירע לאיוב כשאמר הקב"ה השמת לבך הל עבדי אל איוב כי אין כמוהו בכל הארץ שקטרג עליו השטן ועל כן כשנימנו ישראל שכל אחד יוצא פרטי מן הכלל הוצרך ליתן כפר נפשו לשתק המקטרג ולכן דוקא בפקוד אותם ניתן כפר זה: הענין הכפר הוא למען שאם נבצר מעת חייו שעות ורגעים שלא הקדיש לעבודת הקב"ה שלא יהי בזה מועל בקדש בהחיים שניתן לו לעבודת הקדש בלבד שעל ידי הכופר נחשב כאילו נקנה לו חיים לעצמו מאת הקב"ה להיות שלו לצורך עצמו ולכן נתן מחצית השקל להזכירו כי רק מחצית נפשו פרה לעצמו לבל יענש עם לא חי חיי קדש לגמרי כי אם גם לצורך העולם הזה אבל החצי חייו ישאר נקדש לד' ובחצי החיים שקנה לעצמו נתן החצי שקל שהוקדש תחתיו לעבודת הקב"ה לקרבנות ולבנות משכן כבודו וזה ענין מחצית השקל לכפר נפשו

ואם אמנם כל אדם קיבל החיים מהקב"ה בעת הולדו ישראל שבאותו הדור שיצאו ממצרים קבלו עוד חיים שנית כשעברו תוך הים שהיו שם כמעט בלי תקוה להנצל וכפשע ביניהם ובין המות שלפניהם הים סוער לבלוע אותם ומאחריהם אמר אויב אריק חרבי תורישמו ידי ולולי חסד הקב"ה שעמד להם לבקוע הים לפניהם נאבדו ובעת הזאת