מנחת עני פז

להנות בכל הנאות העולם הזה ולא יפול טפה לארץ שלא יבצר מהם כל תענוג ולהפיק רצונם בזה לא נשאר להם עת לעסוק בתורה ובמצות ולמען הרבות הון להנות מעה"ז כחפצם לא יבדלו בין האסור להמותר למצוא עושר וכבוד מחללים שבת וי"ט וכדומה מן העבירות. והכל גורם החפץ לשמוח בתענוגי העה"ז ושלח תאבד מהם מאומה וזה המשל שהורמין מוזג יין מכוס לכוס ולא תפול טפה לארץ. אבל מקונן רבה שאותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה ר"ל שבעת הרעה ההוא שיצה"ר ישלוט כזה ישראל עם ד שהם נועדים להיות עולים לשמים ירדו תהומות דהיינו שירדו מטה מטה ישפלו עד תהום במעלתם עד דשמע בי מלכא וקטלו עד שישגיח מלך מלכי המלכים כאשר יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וימית ליצה "ר בהעביר רוח הטומאה מן הארץ. לפרשת פקודי החשבון הוא ענין גדול וכמו בממון גם כן בעניני הנפש ולכן כל אדם יבחור עתות לעצמו לחשוב עם לבבו ויקיים בעצמו וחישב עם קוניהו גם משה רבינו עשה חשבון כשכלה מלאכת המשכן וכן כתוב אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה ואיתא במדרש אלה פקודי פתח ר"ת איש אמונות רב ברכות זה משה שנאמר בו בכל ביתי נאמן הוא רב ברכות שכל הדברים שהי' גיזבר עליהם היו מתברכים ואץ להעשיר לא ינקה זה קרח שהי' לוי והי מבקש ליטול כהונה גדולה ומה הי' סופו ותפתח הארץ את פי עכ"ל ולהבין איך נרמז זה בואלה פקודי וגם מה איש אמונות לשון רבים וגם למה קורא לקרח באשר רצה להיות כהן גדול אץ להעשיר יבואר דהנה לעבודת ה צריך שני מיני אמונה הפנימי והחיצון הפנימי היא שתהי' מחשבתו שלימה ורצוי לעבודת הקב"ה והחיצון היא שיעשה המעשה על שלימותו ולכן מהשלימות הוא כמו שהי הציווי בהר סיני שלא להרוס חלד דהיינו שלא ירצה לעלות למעלה שאינה נכונה לו כי בזה מראה שאין מחשבתו שלימה לכבוד הקב"ה לקיים מצותיו כי אם לכבוד עצמו להשביע גאותו:

עשיר נקרא לא בלבד עשיר בנכסים כי אם גם עשיר במעשים טובים כמו שדרשו מה דכתיב והשבע לעשיר אין מניח לו לישון על עשיר בתורה ובמעשים טובים וזה פירוש המדרש איש אמונות זה משה שהי נאמן בשתי מיני אמונה פנימי וחיצון שמחשבתו ומעשיו היו רצויים לפני ד' שעל כן נאמר בו בכל ביתי נאמן הוא ושכרו הי' רב ברכות שכל הדברים שתחת פקודתו היו מתברכים אבל קרח שהי' אץ להעשיר שהי' לוי וחפץ להיות כהן גדול והראה עצמו כמי שרוצה לזכות במעשים טובים ובעבודת הקב"ה היתרה על הכהן הגדול על עבודת הלוים אבל גלוי הי להקב"ה שמחשבתו אינה על הזכות של עבודת הקב"ה נכונה כי אם בקשת הכבוד ולכן לא ינקה שסופו הי ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותו תחת עלי' היתה לו ירידה וזה חשבון הראשון שצריך האדם לחשוב בלבבו עם מחשבתו לעבודת ה' לנקות עצמו מכל סיג גאוה וכדומה. אבל גם צריך לחשוב שלא יפחות על ידי עצלות ממה שמוטל עליו בעבודת תורה ומצות ובפרט שלא יתעצל בלימוד תורה וזה מה שסיים המדרש שכל הדברים שהי' משה גזבר עליהם היו מתברכים בפי' זה י"ל שרמז על מה דאיתא במדרש נכנס משה אצל בצלאל ראה שהותיר מן המשכן אמר לפני הקב"ה רבש"ע עשינו את המשכן מה נעשה בנותר א"ל לך ועשה בהן משכן לעדות כיון שבא ליתן חשבון אמר כך וכך יצא למשכן המותר למשכן העדות הה"ד אלה פקודי המשכן משכן העדות עכ"ל וזה פי הפסוק ע"פ המדרש מי שהוא איש אמונת פנימי וחיצון שכל מעשיו לכבוד הקב"ה לעשות רצון בוראו בלבד זה יזכה לרב ברכות לברכה פנימי שמחשבתו תרצה לפני ד' ולברכה חיצונה שמעשיו יהי יותר על מה שרצה לעשות שיתברכו מעשיו ע"י ד' כמו שאירע למשה שלא רצה לעשות רק משכן אחד ונעשו שנים כנראה ממה שכפל אלה פקודי המשכן משכן העדות וזה מה שאמר הה"ד איש אמונות רב ברכות זה משה ובזה רצה המדרש לבאר הכפל תיבת משכן בפסיק זה

אמנם הענין שאמר הקב"ה למשה לך ועשה בהנותר משכן לעדות הוא תמוה ולא ראיתי מי שמפרש בזה על איזה משכן נתכוין ואולי י"ל שיש להקשות שאחרי שנתן משה חשבון בזה על כל הנדבות הכסף לאדנים והנחשת למזבח וכליו עוד לא ידענו מה נעשה מן הזהב שהי' עשרים ותשע ככר וארבע מאות ושלשים שקלים שבכל הכלים לח הי כולו זהב רק מנורה וכפורת עם הכרובים ובמנורה עם כל כליה נאמר שלא הי' בה רק ככר זהב ואפילו הי' בכפורת עם כרובים כפל כפלים בזה עדיין נשאר זהב הרבה כי בשאר כלים בארון במזבח הקטרת ובשלחן לא הי רק צפוי זהב עב דינר זהב כדאמרינן במסכת חגיגה על עובי צפוי מזבח הקטרת ומסתמא לזה לא נצרך זהב הרבה וגם לכלי השלחן לא הוצרך זהב הרבה כל כך ואם כן נשאר זהב ומה נעשה בזה ולכן אולי י"ל דתנן בשקלים פ' ד' שמהמותר מתרומת הלישכה נעשו רקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים וכמו כן י"ל שמשה עשה מהנותר מהזהב צפוי לבית קדש הקדשים