מנחת עני פו

הנשמה ושלא ישתדל לקנות המותרות רק יסתפק בשיעור שלא יצטרך לחיות חיי צער בעולם הזה

וזה הי' החילוק בין יעקב ובין בני ראובן יעקב לא חבב ממונו רק בענין שלא הפסיד על ידו מאומה מהעולם הבא אבל בני ראובן עזבו ארץ הקדושה מעבר לירדן שהי' לו קדושת ארץ ישראל המעולה לבחור להם חרץ סיחון ועוג מה שלא הי' לו קדושה כזו שלא הביאו משם בכורים וזהו מה שרמזו חז"ל ל בלשונם הטהור דעל בני ראובן אמרו שחבב להם ממונם יותר מנפשותם מה שאין כן ביעקב שעליו חמרו רק שחביב לו ממונו יותר מגופו. ועוד חילוק אחר הי' בין יעקב ובין בני ראובן שיעקב חיבב את שלו שלא להפסיד מה שכבר הי' לו לבד אבל בני ראובן היו אניס להעשיר שכבר הי' לה מקנה רב וחפצו ארץ מרעה להפריץ ולהעשיר עוד יותר וזה מה שאמר להם ברוך הוא חתם חיבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות וזה גרם לכם לשאול ארץ סיחון ועוג וכמו שפרסמתם דעתכם במה שאמרתם תחילה גדרות צתן נבנה למקננו ואחר זה ערים לטפינו חייכם חין בה ברכה שאין להכריע קנין העולם הזה על צרכי הנפשות שעל ידי זה שלא שמעתם כן תגלו ראשון מארצכם טרם אחיכם שמעבר לירדן ועוד טעיתם שלא הסתפקתם בעשירות שהי לכם אלא שאלתם להעשיר יותר ולכן יאבד מכם בצאתכם לגלות מה שבידכם ועל זה מסיים המדרש מה יעשה אדם וינצל משניהם ולא יחסר לו עשירות בעולם הזה לא ייגע להעשיר וגם יהי' שמח בחלקו אם רב אם מעט שעל ידי זה לא יכריע העולם הזה על העולם הבא ולא יפסיד כלום מהעולם הבא ויתקוים בו אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא

, והנה במה שאמרנו שחיבור לרשעים הוא לרעה יבואר מאמר ב"ב ד' ע"ג אמר רבה לדידי חזי לי הורמין בר לילית כי קא רהיט אקופא דשורא דמחוזא ורהיט פרשא כי רכיב סוסיא מתתאי ולא יכיל לי' זימנא חדא הוי מסרגאן לי תרתי כודנייתא וקיימן אתרי גישרי דרוגנג ושוואר מהאי להאי ונקיט תרי מזגי דאמרי בידי' ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי ולא נטפא נטופתא לארעא ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוי עד דשמעי בי מלכותא וקטלי' עכ"ל פי' רבה סיפר שראה להורמין בר לילית (שהוא ע"פ פי' רשב"ם שד שממונה על גופניות) שרץ על ראשי חומות של העיר מחוזא ופרש שרכב על הסוס על הארץ אצל החומה לא יכול להשות לו במרוצתו אף כי מיהר לרכוב פעם אחת חבשו לו שתי פרדות שעמדו על שתי עברי נהר רוגנג ודלג מזה לזה ונטל שתי כוסות יין בידו והוריק מזה לזה ומזה לזה ולא נטף טיפה לארץ ואותו היום הי' סער יעלו שמים ירדו תהומות עד ששמעו ממנו המלכות והמיתו ואולי י"ל שמעשה הזה הוא משל להודיע איך ישחת העולם דור אחר דור כי הורמין ע'פ פי רשב"ם שהוא הרוח המושל על גופנית האדם הוא היצר הרע והנה כל זיין שנפזרים הרשעים זה מזה וכל אחד נגעו בידו לבדו לא נקל ליצר הרע להחטיאם יחד בחברתם אבל רבה סיפר כאשר ראה החטאים מתאחדים ומדובקים כחומה אז הי' נקל ליצר הרע לרוץ עליהם מזה לזה ולאחדם לחטא עד שהכניעם תחת ידו יחדיו ובפרט התחיל בגדולים העשירים שהם ראשי החומה: הפרש הוא ההולך סביבות העיר לשמרה ולידע מה היא צריכה לשמירת התורה אבל ראה רבה שיבא עת שהרב יהי' למטה והיצה"ר שולט למעלה על ראשי העדה ולא יכול להשיג ולהוריד ליצר הרע ולעכב תהלוכו כי דבריו לא יהיו נשמעים וזה יהי' תחילת הבגידה באמונה שאז עדיין לא יש רק כת אחת ששולט היצה"ר עלי' אבל ראה שיבא עת קשה מזו שיפשה הצרעת עוד יותר שחבשו ליצה"ר שני פרדים פי שהפרד נקרא פסול כמו שפי רש"י פ' וישלח על הוא מצא את הימים במדבר ומרמז זה לשתי כיתות שנחלקו זה מזה באופן הריסת האמונה כת אחת אומרת נלך אחר שרירות לבינו ונפרוק עול התורה לגמרי וכת אחת אומרת לא נפרוק העול לגמרי אבל נקל אותה לבל יעמוס על צוארינו כגון לבטל מצות דרבנן או מצות שמבטלים אותנו להביא מחיה לבתינו ושמבאישין ריחנו בעיני החומות וכהנה דברי מינות כאשר נשמעו בעת הזאת. והנה אע"פ ששתי הכתות רחוקות זו מזו ומתנגדות כמי שעומדות בשתי עברי הנהר שכת הראשונה כופרת בתורה וכת השניי' לא כופרת רק שאומרת שהותר לה להקל מעלי' עול המצות כפי הכרח הזמן והענינים עם כל זה שוין בזה ששתיהן פסולות הן שעוברים על התורה והיצה"ר דולג עליהם מזו לזו וזהו עני המשל שחבושים להורמין שתי פרדות ודולג מזו לזו שמושל על השתי כתות

אכן איך באו הכתות לידי כך להפר תורה ולשנוא מוסר ששולט היצה"ר עליהם זה מבאר בהמשל שנוטל הורמין שני כוסות יין ומריק מזו לזו שהיין המשמח לב האדם אם הוא ביד היצה"ר הוא המחטיא לארם כמו שארז"ל ל למה נקרא שמו יין שהביא יללה לעולם למ"ד שעץ שאכל ממנו אדם הראשון גפן הי' וכן אמרו דלכך נסמכה פ' נזיר לפ' סוטה שהרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ולכן היין הוא משל תענוגי העה"ז מבלי מחסום שע"י שבני אדם רוצים להתענג בכל אשר ישאל לבבם לא מבדילים בין טוב לרע בין אסור למותר ובזה נעשה ממשלת יצה"ר עליהם שרוצים למזוג יין כמאמר הנביא והנה יין משתיהם תוף ומחול וגו' שמתאוים