מנחת עני פה
Minchat Ani 85 · מנחת עני · free full Hebrew text
Open in the reader →ת"ר והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה שהי' יושב ודורש אגדה של דופי אמר לא הי' למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים יצא בת קול ואמרה לו תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי ודאתן עלי' מאי היא תמנע בת מלכים היתה באה לגיורי באה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז נפיק מינה עמלק דנערנהי לישראל מאי טעמא דלא תיבעי לי' לרחקה וילך ראובן מכאן לצדיקים שחין פושטין ידיהם בגזל עכ"ל והנה במה שדרש מנשה (שהי' חכם בתורה כדברי רז"ל) אגדות של דופי חלו דוקא וגם שדרש שלא כסדר הכתוב שהקדים ואחות לוטן תמנע להך וילך ראובן בימי קציר חטים וגם מה ענין הבת קול תשב באחיך תדבר להודיע חטאו לבאר זה יש לומר שכבר דרשו רז"ל במה שכפלה הענין ספור אליעזר איך מנא לרבקה שחביבה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים ובזה מצאנו טעם למה שספרה התורה לפעמים גם דברים הנראים קטנים ממעשי האבות שהוא מפני חבתן שגם בדברים שנראו בעיננו קטנים בלתי ראויים לספר נלמוד מוסר השכל ולכן בתחלה לא פתח לדרוש מהך דראובן שידע לתרץ שהתורה הודיענו מעשי הצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל שגם בימי קציר חטים לא לקח ראובן רק דודאים דבר הפקר לכל ולכן הקשה בתחילה ממה שספרה התורה מאחות לוטן שחשב שמזה אין ללמוד דבר מוסר וגם לא לכבוד ישראל נכתב כ"א לעמלק שונא ישראל להודיע תולדתו ורצה להוכיח מזה שאין התורה מקור מוסר כ"א כספר דברי הימים מספר דברים כאשר ימצא ולכן גם הספור של ראובן לא יאומן שכוונה התורה בו להשמיענו דבר מוסר וע"ז יצא הב"ק תשב באחיך תדבר ראה והכלם על גודל שנאתך לתורה שטוב בעיניך ביותר לדבר באחיך ולתן דופי בבן אמך שהוא ראובן מלייחס לו דבר טוב שנשמר מן הגזל אבל מיישב בגמרא שבאמת בשניהם כוונה התורה ללמדנו דברי מוסר שלא לרחק מי שרוצה להתקרב אל התורה כאשר עשו האבות לתמנע וגם שלא לפשוט יד בגזל כאשר עשה ראובן ואיתא במדרש מטות ומקנה רב הי' לבני ראובן זה שאמר הכתוב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן שעשו את העיקר טפל והטפל עיקר שחבבו את ממונם יותר מן הנפשות שהם אומרים למשה גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו אמר להם משה אינה כלום אלא עשו את העיקר תחילה בנו לכם עריה לטפכם ואחר כך וגדרות לצאנכם הרי לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו עכ"ל ועפ"ז יבואר מדרש הנ"ל דאמרינן בפ' גיד הנשה ויותר יעקב לבדו אמר ר אלעזר מלמד שנשתייר על פכין קטנים ליין מכאן לצדיקים שחביב עליהן ממון יותר מגופן וכל כך למה שאין פושטין ידיהם בגזל עכ"ל הרי המדה טובה לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל גורם שממונם חביב להם יותר מגופן וזה פירוש המדרש וילך ראובן בימי קציר חטים זה שאמר הכתוב חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה שמה שהראה הנער ראובן במה שלקח דודאים בימי קציר חטים מדתו הטובה שלא רצה לפשוט ידו בגזל זה גרם כאשר יזקין וגבר שבטו שגם בו היתה מדה זו וגרם שממונו חביב עליו מגופו ולכן אמר יותן את הארץ הזאת לעבדיך למען גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו שהקדימו מקניהם לטפם
אמנם לפ"ז יקשה איך נחשב ממשה לשבט ראובן זה כסילות מה שממונם ה' חביב עליהם מגופן הלא נחשוב זה לשבח ולמדת הצדיקים שמראה שאין פושטין ידיהן בגזל אכן יתורץ זה ע"פ מה שמסיים המדרש שם אמר להם הקב"ה אתם חבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות חייכם אין בו ברכה עליהם נאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לח תברך וכן הוא אומר א תיגע להעשיר מבינתך חדל ואיזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך עכ"ל
ולבאר לענין מה הביא המדרש פסוקים הללו יש לומר דעל ידי ברכת יצחק ליעקב הותר להם לישראל לזכות ולהנות גם בעולם הזה רק בתנאי שלא ימוש מעיניהם כי ישיבת העולם הזה היא ארעי והעיקר להם עולם הבא. ועל פי זה נבין מדרש רבה פ' פנחס ובטן רשעים תחסר מעשה בגוי שזימן לכל בני עירו אמר ר' דום דוסתאי אף אותי זימן ולא הי' שולחנו חסר מכל מיני מעדנים מה עשה נטל את הטבלא שהיתה יפה ששה ככרי כסף ושברה אמרתי לו מפני מה עשית כך אמר לי אתם אומרים שהעולם הזה שלנו ועולם הבא שלכם אם אין אנו אוכלים עכשיו אימתי אנו אוכלים קראתי עליו ובטן רשעים תחסר עכ"ל והוא תמוה איך תירץ הגוי בזה שאלת רבי דוסתאי למה שבר הטבלא אבל על פי דברינו יאמר שהגוי רמז לו בזה שמאמין בדברי היהודים שמי שממלא כריסו ומשביע נפשו בכל מיני מעדנים בעולם הזה אין לו שולחן עולם הבא ולכן בטן הרשעים תחסר שמחסיר מהם הנאות העולם הבא מה שאין כן בצדיקים לעתיד לבא שנאמר עליהם תערוך לפני שלחן נגד צוררי שהוא לעולם הבא ולהם ישאר עוד שלחן אף אחר שאכלו בעולם הזה
ומזה נצמחו השתי תנאים שעל ידיהם הותר קנין העולם הזה שהם שלא יכריע ממון העולם הזה את צרכי