מנחת עני פד
Minchat Ani 84 · מנחת עני · free full Hebrew text
Open in the reader →והנה הכרובים רמזו על קרבת ישראל איש אל אחיו ולכן הכרובים שעמדו על הכפורת חופפים בכנפיהם על החרון שבו כלל התורה לוחות הברית היו מיועדים להיות פניהם איש אל אחיו אבל אותם של שלמה שעמדו על הארץ לרמז על בני אדם שנוטים לארציות ולתאות העולם להם טוב שיהיו בפירוד ולכן אם שגם הם אף שאין עושים רצונו של מקום כי אם רצון עצמם עם כל זה עומדים לפני ד' כדכתיב השוכן אתם בתוך טומאתם תיקון שלהם שיהיו בפירוד ולא בהתחברות ולכן הכרובים שרמזו עליהם היו פניהם לבית ולא איש אל אחיו וזה מה שתירץ בגמרא כאן בזמן שעושים רצונו של מקום כאן בזמן שאינם עושים רצונו של מקום. ואמנם הכרובים שראו הנכרים בעת החורבן מעורים זה אל זה ודאי היו אותם של שלמה שעמדו על הארץ שהרי הארון עם הכפורת והכרובים כבר נגנז בימי כמו שאמרו רז"ל ולכן מה שהיו אלו מעורים רמז על הרעה אשר עשו שלא בלבד שחטאו אלא שגם נתחברו לעשות רעה כמו שהוכיחום הנביאים ולכן נעשה הנס שנתהפכו מפניהם לבית אל פניהם איש אל אחיו להודיע שהתחברות שלהם לעשות רעה הוא מה שגרם חרבן בית המקדש
ועל פי זה נתבאר שהכפורת עם הכרובים שנעשו ממנה במקשה אחת מרמז על השלום שעל ידו מקיימים ישראל התורה בכללה שאם הם באחדות זכות האחד יחשב גם לאחר ולכן זהב הכפורת שממנו נעשו הכרובים כדכתיב מן הכפורת תעשה הכרובים הוא לבד הי' ראוי לכפר לגמרי על עון העגל וזהו מה שאמר בירושלמי יבא זהב של כפורת יכפר על זהבו של עגל
ועל פי דברינו נבאר מה דאיתא בבבא בתרא פרק הספינה אמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוא קאזלינן בספינתא וחזינן האי כוורי' דיתבא ליה חלתא אגביה וקדחו אגמי עלייהו וסלקינן ואפינן ובשלינן עלוי' וכד חם גביה אתהפך ואי להו דהוי מקרבא ספינתה הוי טבעינן פי' רבה בר בר חנא סיפר פעם אחת הלכתי בספינה וראיתי דג שיישב לו חול על גבו ועליו צמח חציר וחשבנו כי יבשה היא והלכנו עליו ואפינו ובשלנו עליו וכאשר נתחמם גבו נתהפך ואם לא שקרבנו לספינה טבענו בים וענין סיפור המשל יש לומר כי דג הוא סימן לתאוות האדם שרוצה לבלוע את הכל על דרך שנאמר ותעשה אדם כדגי הים ועל זה מרמז וימן ד' דג גדול לבלוע את יונה כי הנשמה שנרמזה ביונה נתונה בתוך ים של יצר הרע ההולך וסוער ולה הוכן כח התאווה לבלוע אותה עד שתשוב שזה תכלית האדם בעולם הזה ללחום עם התאווה ולכבוש אותה אמנם כשישוב האדם אז התאווה עצמה שבלעה אותה תביא אותה אל היבשה להנצל מסערת ים היצר הרע כי התאווה עצמה היא המשלמת התשובה שבלי תאווה אין תשובה על דרך שפירש האלשיך מה שנאמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה אשר תאמר אין לי בהם חפץ כי בימי הזקנה שכלתה התאווה לחטא אין מעלה לאדם שלא יחטא עוד ולכן אין זה תשובה על מה שחטא בימי התאווה וזה מה שאמרנו שהתאווה עצמה משלמת התשובה וזה מה שנרמז במה שהקיא הדג ליונה אל היבשה. חול מרמז על מעשה הצדיקים כמו שדרשו רז"ל ל בבא בתרא ד' ז' אספרם מחול ירביון זה מעשיהם של צדיקים מה חול מגין על הים אף מעשיהם של צדיקים מגין אכן כבר אמרו רז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך כי מי לנו גדול מדוד מלך ישראל שאמר להקב"ה בחנני ד' ונסני שחשב כי לבו חלל בקרבו שלח תתעה אותו התאוה מדרך ד ולא עמד בנסיון. ואפשר שזה פירוש המשל של רבה בב"ח שסיפר הלכנו בספינה תני ואנשים ישרים בלבותם. ספינה הוא משל האמונה אשר בו יעבור האדם מעולם הזה לעולם הבא על הים הסוער של יצר הרע מבלי להטבע בו. ונראה לנו התאוה לפעמים כמעשה הצדיקים ונמשל זה להדג שישב לו החול על גבו ואמרנו כבר באנו אל היבשה שלא נצטרך לירוא עוד שהתאוה תתעה אותנו מדרך ד' וישבנו בה ואפילו ובשלנו דהיינו שהתחלנו ליהנות מן העולם הזה בדרך היתר בשאמרנו שגם זה הוא להחיות את נפשנו ולא נירוא עוד מיצר הרע כי אמרנו כבר באנו אל היבשה וחלל לבנו בקרבנו אבל כד חם כאשר גבר אש התאוה בקרבנו נתהפך ורצה לטבענו בים יצר הרע להעבירנו מן ההיתר אל האיסור ואם לא שקרבנו אל האמונה במהרה טבענו בה אכן האמונה אשר היתה נטועה בלבנו הצילנו
ובפרט תאות הממון היא שגוברת לפעמים גם באנשים ישרי לב ומעבירה אותם על דעת קונם ולכן צריך זהירות יתירה שלא לחמוד הון בעולם הזה רק בשמירת שני תנאים א' שלא יכריע ממון העולם הזה חת צרכי הנשמה ב שלא יחשוב ויתאוה לקנות מותרות כ"א כפי אשר יצטרך לו שלא לחיות חיי צער בעולם הזה ובזה נבאר מה דאיתא במדרש רבה פרשת ויצא וילך ראובן בימי קציר חטים זה שאמר הכתוב חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה יותן את הארץ הזאת לעבדיך עכ"ל וצריך ביאור איזה התיחסות בין מעשה ראובן שסיפר הכתוב בו ובין מעשה שבט ראובן בימי משה שאמרו יוחן את הארץ הזאת לעבדיך אבל יתבאר במה דאמרינן בסנהדרין ד' צ"ט