מנחת עני פג

אבל בזה לא יעדף הטוב על הרע אכן הנביא בישר לישראל שע"י תשובתם השלמה לא בלבד שיתוקן אשר עותו להקרא עם ד' כ"א גם שנקראו בנים למקום שזה מראה חבה יתירה כמאמר התנא חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום וכן הי' בעגל. אמנם גם מצאנו דעת אחרת בירושלמי שלא בלבד שמשוה חטא נתינה לעגל ונתינה למשכן לא גם שמכריע הרע על הטוב דאיתא בירושלמי שקלים פרק א' אמר רבי בא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופי של אומה הזאת נתבעין לעגל ונותנין נתבעים למשכן ונותנין תנא ר' חנינא הדא מתניתא ועשית כפורת זהב טהור יבוא זהב של כפורת ויכפר על זהבו של עגל עכ"ל ולבאר מה ענין אין יכול לעמוד על אופי של אומה זו יש לומר דיש שני מיני מדות לאדם מדות שהוטבעו בטבעו ומדות שמתנגדים לטבעו אבל הרגיל עצמו בהם והחילוק ביניהם הטבע נובעות בקרבו מאליהן אבל מדות הרגילות לזה צריך התעוררות מחוץ ממנו ולכן אם בטבעם נטו ישראל לרע היו נותנים לעגל מבלי תביעה ואם טבעם הי' נוטה לטוב היו נותנים כן למשכן מבלי תביעה ואם נטו אחרי הרגל לרע לא היו נותנים כלל למשכן אפילו בתביעה שהרי לא הורגלו עד עתה בנתינה לטובה ואם נטו אחרי הרגל לטוב לא היו נותנים לעגל בתביעה אבל אחר שנתנו בין לעגל בין למשכן ולשניהם רק אחר תביעה אין אתה יכול לעמוד על אופי שלהם מה היא בין על טבעם בין על הרגלם. והנה האמורא הזה אם שלא הכריע לפי דעתו הטוב על הרע כדעת המדרש שהתחלנו עם כל זה גם לא הכריע הרע על הטוב אלא אמר שאין לעמוד על ההכרעה אבל רבי יהודה בן פזי בירושלמי שם דעת אחרת לו דאיתא שם ר"י בן פזי אמר הן נקרא ולא נבהת לטובה כל נדיב לב לרעה ויתפרקו כל העם חת נזמי הזהב עכ"ל הרי שגם אם מצד זה נכרע נדבת המשכן לטוב על נתינה לעגל באשר שניתן בנדבת לב עם כל זה הי הכרעה לרע שבמשכן לא תנו כלם רק נדיבי לב ובעגל כל העם

אכן גם לזה התקין להם הקב"ה תקנה על פי מה דתנא רבי חנינא בירושלמי הנ"ל ועשית כפרת זהב טהור יבא זהב של כפרת ויכפר על זהבו של עגל ויש להבין למה מייחס הכפרה לזהב של כפרת דוקא הלא גם הארון והמנורה והשלחן ומזבח קטרת נעשו מזהב ולבאר זה נקדים מה דאמרינן בבא בתרא ד' צ"ט כרובים כיצד הם עומדים ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו וחד אמר פניהם לבית ומ"ד ופניהם איש אל אחיו הכתיב ופניה לבית לא קשיא כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום עכ"ל וכבר הקשו הראשונים אב ממה דאמרינן במסכת יומא פ' הוציאו לו אמר ר"ל בשעה שנכנסו העכו"ם להיכל מצחו כרובים שמעורין זה בזה ואמרו ישראל הללו שברכתם ברכה וקללתם קללה יתעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר כל מכבדי' הזילוה ואמרינן נמי התם אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולים לרגל מגלין להם את הפרכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה הרי גם בשעה שנחרב הבית ולא עשו רצונו של מקום היו הכרובים מעורין ותירץ הרב הלוי בשם הר"י אלפסי ז"ל דנעשה נס לרעה בשעה שנכנסו העכום להיכל כדי שיזילוה עכ"ד אכן צריך טעם למה עשה הקב"ה נס זה לרעה וכי לא הי' בזיון לישראל גם בלא זה די והותר שנחרב מקדש שלהם והלכו בגולה ועוד קשה שבתירוץ הרי"ף עוד לא מצאנו יישוב להקושיא השניי' ממה דאמרינן שבשעה שעלו לרגל הראו להם את הכרובים מעורין להראות חבתם לפני המקום שמזה נראה שגם קודם החורבן היו הכרובים מעורין

וליישב כל זה יש לומר שידוע מהפסוקים שהיו בבית קדש הקדשים שני מיני כרובים שני כרובים שהיו עומדים על הארץ וגבוהים עשר אמות ושני כרובים שעשה משה של זהב שעמדו על הכפורת ומזה הקשה הרשב"ם על על קושית הגמרא שהרי אין כאן סתירה בכתובים דאיש אל אחיו כתוב בכרובים של משה שהיו על הכפורת ופניהם לבית כתוב בשל שלמה שהי עומדים על הארץ ותירץ דסתמא כזה כן זה אכן יש להבין דאכתי איך מתרץ הגמרא כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושים הרי משמע מהפסוקים שלכתחילה נעשו כן בכוונה אילו פניהם איש אל אחיו ואלו פניהם לבית ולבאר זה נאמר שכבר אמרו רבותינו ז"ל בסנהדרין פזור לרשעים נאה להם ונאה לעולם כנוס לצדיקים נאה להם ונאה לעולם ולהיפך רע להם ורע לעולם הרי שמידת השלום והתאחדות היא משובחת ומפוארת אם היא לקיים התורה ולנגד זה אם היא להרוס התורה היא מגונה וטוב להרחיקה ולכן הוכיחו הנביאים לא בלבד הרשעים על רשעתם כי אם גם על שהיו מתחברים לעשות רעה כמו שדרשו רז"ל במכות דברי הנביא חבר כהנים דרך ירצחו שכמה שהיו מתחברים להרוג נפשות כהנים שמתחברים לחלוק תרומות בבית הגרנות כי כמו על חבור לטובה נאמר איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק כמו כן הרשע לפעמים יחדול מלחטוא אם לא ימצא לו עזר ולכן בכל עניני תאוות העולם טוב שיפרדו איש מעל אחיו וכמו שאמרו רז"ל אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו שאין לו מודע וחבר ומתוך כך אולי יכנע לבבו לכבוש את יצרו אבל להיפך זה בקיום התורה ששם טוב יותר ומעלה ההתחברות והתאחדות