מנחת עני פא

אשמתם השנית שחמדו לתענוגי עולם הזה לזה יגן עליהם זכות יצתק שהזמין עצמו ופשט צוארו לעקידה ומאס בחיי עולם לכבוד קונו. ונגד האשמה השלישית שפרקו נזמי הזהב יגן עליהם זכות יעקב שלקח מביתו ומכל אשר עמו את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם וטמן אותם כדכתיב בפ' וישלח ולזה הזכיר משה זכות אבות השלשה לבטל חמשה מלאכי חבלה ולהסיר חרון אף מישראל. והנה לא הספיק למשה להיות מכפר ומליץ טוב לישראל צאן מרעיתו שאהב אותם כבבת עינו בהיותו בחיים עמהם כי אם גם אחרי מותו חפץ להגן ולכפר עליהם ובזה נבין מדרש תנחומא פרשה זו כי תשא את ראש משה למד תורה לישראל והדריכן למנות ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקורין בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד והם מזכירין אותו בכל פרשה ופרשה ופרשת שקלים חמר משה לפני הקבה רבש"ע מת אין אני נזכר א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף חת ראשם כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשם מניין ממה שקראו בענין וידבר ד' אל משה לאמר כי תשא את ראש שא את ראש לא נאמר אלא כי תשא עכ"ל והוא תמו' למה דחג משה בפרשת שקלים שלא יהי' נזכר יותר מבשאר פרשיות שאמר המדרש שהם מזכירים אותו בכל פרשה וזה ודאי ממה שכתב בתחלת כל פרשה וידבר ד' אל משה והלא גם בפרשת שקלים כתוב כן גם צריך ביאור מה שאמר הקב"ה ואתה זוקף חת ראשם במה זוקף את ראשם בפרשת שקלים יותר מבשאר פרשיות שבתורה

ולבאר זה נקדים מה שכתבו התוס' מגילה ד ט"ז על מה דאמרינן שם אמר המן למרדכי אתיא מלא קומצא קמחא דדכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי וז"ל שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עילין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו ת"ר חלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם ודוק ותשכח עכ"ל וכבר תמהו קדמאי שלא בלבד שהחשבון איננו מכוון אלא מוכחש מן התורה שבפרשת פקודי נחשבים שקלי ישראל לת"ר אלף למאה ככר כסף וכמה רחוק זה ממספר עשרה אלפי ככר כסף ומלבד זה גם הלשון כל פדיונם שכתבו התוס' נראה שפת יתר שהל"ל שיתן לאחשורוש כן גם לא ידענו מה מצאו התוספ' חסר ביאור שהוצרכו לחשבון זה ויש לומר שהתוס' רצו לבאר בזה מה דאמרינן שם ד' י"ג ועשרת אלפים ככרי כסף אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים וצריך ביאור היכן מצינו שהמן שקל שקלים על ישראל הרי ככרים שקל ואיזה יחם יש בין מה ששקל המן ובין מה שצוה הקב"ה לישראל ליתן מחצית השקל לזה כתבו התוספ' לבאר זה שמעתי וכו' (ואפשר שלא שנדפסו במקומן ושייכי על מימרא דרשב"ל) והיינו ע"פ מה שכתב האלשיך פ' כי תשא טעם למה צוה הכתוב ליתן מחצית השקל דוקא לכופר נפש כי ערך הזכר מבן עשרים עד בן ששים שהם רוב שנות חיי האדם הוא חמשים שקלים וא"כ אם יתן איש פדיונו יהי' נ' שקלים אבל הקב"ה אמר איני מבקש מכם רק תרומה מערך שלכם ותרומת התורה שנתנה בה התורה שיעור היא תרומת מעשר והיא אחד ממאה ולכן נאמר מחצית השקל תרומה לד' שאחד ממאה של ערככם יהי כופר נפשותכם עיין שם והנה המחצית שקל לת"ר אלף מישראל עלה למאת ככר הכסף כדכתיב בפ' פקודי וזה הי' אחד ממאה מערך נפשותם ועל פי חשבון זה כל ערכם שהוא חמשים שקלים לכל נפש יעלה לחשבון מאה פעמים מאה ככר שהוא עשרת אלפים ככר וזה מה שאמר רשב"ל עתיד המן לשקול שקלים על ישראל שישקול כל פדיונם מה ששוין כל ת"ר אלף שהוא לכל אחד מישראל חמשים שקלים לפיכך הקדים הקב"ה שקליהם שהוא חצי שקל לשקליו שהיו חמשים שקל והספיק להקב"ה לערך כל נפש שיתן רק תרומה אחד ממאה מכל שנה וזה מה שבארו התוספ' שאמר המן שיתן לאחשורוש כל פדיונם שעולה עשרת אלפים ככר לפי ערך החשבון שצוה הקב"ה ליתן חצי שקל כל אחד מישראל וזה מה שאמר ר"ל שצוה הקב"ה כן להקדים שקליהם לשקליו

אכן צריך טעם למה הספיק להקב"ה התרומה שנתנו הלוים לכהנים שהוא תרומת מעשר שהיא אחד ממאה ולא ביותר התרומה שהיו ישראל בעצמם רגילין בהם שהוא אחד מחמשים לבינוני שאע"פ שלא נתנה התורה שיעור זה עכ"ז הרי ישראל בעצמם הכירו שזה שיעור הראוי ולמה הקפיד הקב"ה דוקא בחצי מטבע אבל יש לומר שבזה רצה הקב"ה להודיע לישראל גדולת זכות משה כמה עמד להם דאמרינן בגמרא ששקול משה כנגד כל ישראל ולכן צוה שהם יתנו רק חצי שקל לפדיון נפשותם לכפר עליהם וחצי האחר ישלים זכות משה לכל אחד מישראל וזה מה שרמז לו הכתוב שנאמר לו כי חשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו וגו' זה יתנו מחצית השקל פי' שע"י שאתה תשא אה ראשם וזוקף אותם בשקלים יספיק לכ"א מחצית השקל שעולה לכל אחד מישראל בצירוף זכותך לשקל שלם והוא תרומה לד' אכן משה באשר הי' אב הרחמן לישראל כאשר אמרנו לא הספיק לו תקנה זו שנתירא שמשמת לא יזכר עוד זכותו להם באשר איננו רועם עוד אבל הקב"ה אמר לו כשם