מנחת עני עח

נתבשר מרדכי ע"י הפסוק עוצו עצה ותופר שאף שלא יטה עצת המן לטוב עם כל זה תבוטל גזירתו ע"י שיסכל עצתו ותופר מחשבתו ותשוב גמולו בראשו כאשר נעשה לו באמת. ונגד דאגתו השלישית על פשעי ישראל בא לו הבשורה ע"י פסוק שלישי ועד זקנה אני הוא וגו' שכן השיב הקב"ה למלאכים שקטרגו על בריאת האדם שלא יברא בשביל שיחטא ויכעיס להקב"ה כראמרינן סנהדרין ד' ל"ח שאמר הקב"ה להם ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול לומר שגם אם לא ישוב האדם בבחרותו אשא חטאתו עד זקנתו ואם גם אז לא ישוב אשא ער שיבתו ואם יכבוד משא עונותיו שלא די לישא בלבד אני אסבול שלשון זה יצדק על משא כבדה גם אותה אסבול ואמתין עד שישוב בתשובה שלמה ואמלט אותו מפורענות. ואחרי ששמע מרדכי זה שחק ושמח שמחה גדולה כי הושקטו כל דאגותיו כי קרובה ישועת ד' לישראל לפרשת כי תשא

במדרש וארא והנה חטאתם לד' אלקיכם ראה שאין לישראל עמידה וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות ואמר להקב"ה הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחות אם מוחל אתה להם אף לי מחול שנאמר ועתה אם תשא חטאתם כן לחטאתי מחול ואם אין אתה מוחל להם אל תמחול לי אלא מחני נא מספרך אשר כתבת עכ"ל ויש להבין מה רצה משה בזה לחטוא במזיד ולשבור הלוחות מה שקרא בעצמו חטא וגם יש לדקדק איך בטח משה שאם ימחול הקב"ה לחטא ישראל שגם לו מחול חטאו כיון שהיו חטאים שונות ובפרט ששבר במזיד מעשה ידיו של הקב"ה שנברא מששת ימי בראשית שהלוחות נבראו ע"ש בין השמשות כדתנן באבות וגם י"ל מה שאמר אם אין אתה מוחל להם ש תמחול לי למה יבקש להשאר בחטאו ולא יבקש מחילה. אמנם כל זה נבין ע"פ מה דאיתא במדרש ראה משה שחטאו ושבר הלוחות משל למלך שנשא אשה וכתב לה כתובה ונתן ביד השושבין לאחר ימים יצא עלי' שם רע מה עשה השושבין קרע הכתובה אמר מוטב שתהא נדונת כפנוי' ולא כאשת איש כך עשה משה בשבירת הלוחות. הרי בשבירת הלוחות הי' למשה פתחון פה להציל את ישראל מעונש העגל והנה משה באשר הי' רועה נאמן ורחמן רצה להציל ישראל צאן מרעיתו ממה נפשך שהקב"ה אמר לו הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול ומזה ידע משה שאין ברצון הקב"ה להפר בריתו שכרת עם האבות להרבות זרעם ככוכבי השמים וכחול הים רק שאותו גוי גדול רנה להוציא ממשה לבד ולכן התחכם משה להציל לישראל על כל פנים על ידי שבירת הלוחות שאם ימחול להם הקב"ה וידון אותם כפנוי' כאשר חשב הי' בטוח שגם חטאו מחול כיון שעי"ז נעשה הצלת ישראל ודאי לא יכעוס הקב"ה עליו שלא יכעוס על האוהב שהציל בנו וכמו שהמשיל ר"ע פ"ק דב"ב למי שזן את העניים שאע"פ שהקב"ה כעם עליו ומנע ממנו מזון עם כל זה מחזיק טובה למי שזן את בנו וזה מה שאמר משה אם מוחל אתה להם אף לי מחול ר"ל שבטוח אני בכך שגם חטאי מחול ואם אין אתה מוחל להם שאז לא הועיל שבירת הלוחות ואם כן חוטא אני אז אבקש אני אל תמחול לי ומחני נא מספרך אשר כתבת שהרי אני חוטא כהם ולא טוב אני מהם שתעשה אותי לגוי גדול ותכלה אותם ואחרי אשר לא תופר ברית אבות ממילא יקומו ישראל ולא יכלו ובזה התחכם משה על ידי שבירת הלוחות להציל את ישראל וזה מה שאמר המדרש ראה שאין לישראל עמידה וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות

ובזה נבין מה שאמר הכתוב ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות די"ל אחרי אשר ע"פ דברי המדרש שבר משה הלוחות להציל את ישראל שידונו כפנוי' למה לא שבר הלוחות מיך כשאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך ולמה המתין עד שקרב אל המחנה ומה גם שפרט את העגל ומחולות וכי מה שראה את העגל לא הי' די להעיר חרון אפו אבל יש לומר שהי' קשה מאוד בעיני משה לשבור את הלוחות אם הי' מוצא תקנה אחרת להציל את ישראל והי' מקוה שתועיל תפלתו להעביר אשמתם כמו שהועילה מחצה כבר כדכתיב וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו אכן כאשר ראה העגל עם המחולות בטלה תקותו זאת שמה שגרם לישראל לעשות העגל הי' כמו שאמרו זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו ואחרי שחשבו כן הי' להם להתאבל על אבדת האיש אשר הוציא אותם ממצרים והעבירם בים בחרבה והוריד להם המן והוציא להם מים מן הסלע וכן חשב משה כאשר אמר ד' לך רד כי שחת עמך והי' לו תקוה להתפלל עליהם ותשמע תפלתו אבל אחר שקרב אל המחנה וראה עם העגל תחת הספד ואבל מחולות ושמחה ובזה חטאו נגד המכפר עליהם לא הי' לו תקוה עוד שתועיל תפלתו לכפר אשמתם כדאמרינן במכות פרק ב' ההורג כהן הגדול אינו יוצא מערי מקלט לעולם ומפורש הטעם כיון דפגם בהמכפר אינו יכול עוד לכפר עליו וזה מה שאמר הכתוב ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות אז חרה חרון אפו וישלך