מנחת עני עז

שניתן לה בזה סימן מן השמים שנתעורר על ישראל עון ע"ז שהשתחוו לה בימי נבוכדנצר ולזה אמרה אלי אלי למה עזבתני שלא אמליץ תשועת ישראל וכי אתה דן שוגג כמזיד ואנוס כרצון הלא ישראל אנוס הי' ועכ"פ הי' החטא באומר מותר שנחשב רק שוגג

ומה שסימה בתפלתה שמא על שקראתיו כלב וכו' חזרה וקראו ארי יש להבין וכי תעלה על דעתך שהקב"ה כעס עלי' על שקראה כלב לצורר היהודים שהושוה להמן בשנאתו על ישראל כמו שאמרו משל לתל וחריץ אבל יבואר שידוע מה שאמרו רז"ל שקשה להקב"ה להציל הנרדף מיד אדם באשר שהוא בעל הבחירה וזה שהי' כוונת ראובן שיעץ לאחיו להשליך ליוסף אל הבור שהיו בה נחשים ועקרבים להצילו מידם באשר שהם בעלי בחירה ונחשים ועקרבים עליהם מושל רצון הבורא כמו שפי' האלשיך ורק במלך נאמר לב מלכים ביד ד' אל כל יחפוץ יטנו וזה מה שאמרה אסתר שמא על שקראתיו כלב שלא חשבחיו למלך לכן תעזבני שלא לשלוח ישועה על ידי מפני שאין בידך להטות לבבו לטוב לכן חזרה לקראו ארי' שהוא המלך בחיות לומר הלא לב מלכים בידך להטות לכל אשר תחפוץ

ועפ"ז יפורש מה דאיתא במדרש רבה מגילה כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקך א"ל אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי בבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שחק והי' שמח שמחה גדולה עכ"ל ויש לדקדק למה שמח דוקא אחר ששמע השלשה פסוקים אכן יבואר דיש לומר שדאגת מרדכי בהגזרה הי' על שלשה דברים האחד דיש לתמוה מה דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וגו' וילך בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וכי זה מידת הצדיקים להראות מיעוט הבטחון לעיני ההמון הלא כתיב וצדיקים ככפיר יבטח וכתיב יראי ד' בטחו בד' ולפי גודל היראה יהי' הבטחון אבל יש לומר שזה בעצמו הי' דאגת מרדכי ע"פ מה שפירש האלשיך מה שנאמר ביעקב ויירא יעקב מאוד ויצר לו שמה שאירע מורא ליעקב שזה בעצמו הי' מה שהצר לו שראה זה לסימן שחוטא הוא כדכתיב פחדו בציון חטאים וזה הי' גם דאגת מרדכי על שנפל עליו אימה ופחד ומש ממנו מידת הבטחון שראה זה לסימן שחוטא הוא. דאגה השני' הי' למרדכי ע"פ מה דאמרינן במגילה ד' ט"ו ויזעק זעקה גדולה ומרה מה אמר רב אמר גבה המן מאחשורוש ופירש רש"י שמלאו לבו לדבר מה שלא עלתה על לב אחשורוש ועל פירוש זה קשה שאין זה במשמעות הלשון גבה המן מאחשורוש וגם אם זה צעקתו מה מועיל לזעוק בתוך העיר הי' לו לזעוק כן בבית המלך שאולי תבוא לאזניו אבל על פי דברינו הנ"ל יבואר שמרדכי ידע ג ג"כ שנקל בעיני ד' אם יטה חסדו על ישראל להטות לב אחשורוש לטובה אבל לזה זעק תוך העיר לעורר לבב ישראל שאל יבטחו בזה כי גבה המן מאחשורוש שניתן לו כח יותר מאחשורוש והמן הדיוט הוא ואין רצון הקב"ה להטות לבב הדיוט לטובה או לרעה באשר שהוא בעל בחירה. ודאגתו השלישית היתה שדאג על עונות ישראל באשר שידע שחטאו בהשחוי' לצלם ובפרט יושבי שושן בשנהנו מסעודה שעוד לא נתכפר

ונגד שלשת דאגות האלה מצא מרדכי מרגוע בשלש הפסוקים שאמרו לו התינוקות. נגד דאבה הראשונה על שנמלא פחד ומש מקרבו הבטחון בהקב"ה אמר לו התנוק הראשון אל תירא מפחד פתאום שאף שמדת הצדיקים היא לשים בד' מבטחם ולא לירוא עכ"ז במה שהוא הרגשת הטבע לא יוכלו לעמוד כרגע נגדה באשר שהם אדם ומדרכי הטבע הוא שמי ששומע פתאום דבר מבהיל לבו בל עמו עד שישקיט רוחו ויגבור שכלו על הרגשת הטבע וכן אירע ליעקב כששמע פתאום שעשו בא נגדו עם ד' מאות איש נרעש רוחו בקרבו ונתמלא פחד עד שגבר מדת בטחונו ותשקוט רוחו וכמו כן אירע למרדכי ומצא סימן טוב לזה בדברי הפסוק אל תירא מפחד פתאום דהלשון ע"פ מפחד קשה דהל"ל פחד פתאום אבל ע"פ דברינו יפורש היטב דאמר אל תירא מפוזר אשר בא עליך ותחשוב שזה סימן שחוטא אתה כדכתיב פחדו בציון חטאים מפחד כזה לא תירא אם היא פתאום שזה מדרך הטבע אם תבושר דבר רע שתמלא פחד אבל אין פחד כזה סימן עבירה שתירא שחוטא אתה אם תגביר מדת הבטחון על הפחד ותשקיט רוחך. ונגד דאגת מרדכי השניי' על שהגזירה נגזרה מאדם שהוא בעל בחירה אמר לו התנוק השני הפסוק עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל כי אם אמנם שנגד בעל בחירה לא תועיל תשועת ד' הוא שאם האדם רוצה להרשיע ולהזיק לחבירו אין ביד ד' להטות לבבו לטוב שיחדול ולא יעשה אשר זמם דאז ימשול על בחירתו והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אבל עם כל זה אין מעצור לד' להציל הצדיק מיד רשע על ידי שיסכל עצתו ויבטל המעשה הרע אשר חשב לעשות וכמו שהתפלל דוד כאשר נועצו אבשלום ואחיתופל לרדוף אותו אז אמר סכל נא עצת אחיתופל לא התפלל שיטה הקב"ה לבבם לטובה עליו כי זה בלתי אפשר על פי חקי חכמתו אבל אפשר שיסכל עצתם שלא יעשה מחשבתם הרע תושי' וכן נעשה וכמו כן