מנחת עני עו

(שהטילנו לתוך הכבשן) ובמים בימי פרעה וחוציאנו לרוי' בימי המן עכ"ל ויש להבין אם על זה מרמז הכתוב למה הזכיר מכל הצרות שעברו על ישראל רק שני אלה בימי נבוכדנצר ובימי פרעה וגם אלה שלא כסדר שהקדים נבוכדנצר לפרעה ומצרות פרעה לא הזכיר רק שבאנו במים אבל יפורש דכאשר שלחה אסתר להתך אל מרדכי נאמר ותצוהו אל מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה והכפל מה זה ועל מה זה פירושו דמדת הצדיקים כשיבוא ח"ו פורענות לא די להם לידע ענין הצרה אלא יפשפשו לידע איזה חטא גרם אותה באשר שיודעים כי לא ענה מלבו וזה מה שצוותה אסתר לומר למרדכי לדעת מה היא הצרה ועל מה באה איזה חטא גרם אותה

ועל פי זה יפורש מה שאמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים אשר בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת לילה ויום ואיתא במדרש וכי וצומו איני יודע שאל יאכלו ואל ישתו אלא לכפר על עון סעודת אחשורוש וכבר הקשה ביערות דבש איך מתורץ בזה הקושיא של הכפל אבל יש לומר בשנדקדק עוד מה שאמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים שלצום כניסה זו למה אבל יפורש ע"פ מה שאמר ישעי' הכזה יהי' צום אבחרהו אם ענות אדם נפשו וגו' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו' הלא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית ומבשרך אל תתעלם וכוונת דברי הנביא נראה שלמניעת אכילה ושתי יקרא בלשה"ק צום וגם ענות את נפשו כדכתיב גבי יום כפור תענו את נפשותיכם אבל שורש צום בהרחבת פירושו אינו על מניעת האכילה לבד כ"א על התדבק דבר בדבר כמו שכתוב הרד"ק בשורש צום כדכתיב במעשה נבות קראו צום שפירושו שיעשו אסיפה ומזה צומת הגידים בלשון רז"ל שהגידין נתאחדו ולכן שורש צום על הענוי נפש אינה רק בדרך השאלה כי ע"י מניעת אכילה ושתי' נתקצרו כלי האכילה וא"כ עיקר הוראת צום הוא האסיפה והתאחדות חלק בחלק וזה מה שהוכיחם הנביא הכזה יהי' צום אבחרהו יום ענות אד נפשו שהוא מניעת אכילה ושתי' זה רק הצום אשר צריך לכם לכפר עונותיכם אבל צום אבחרהו הוא שתתאחדו אחדות גמור ולהיות שלום ואחוה ביניכם וזה תשיגו ע"י פתח חרצובות רשע ושלח רצוצים חפשי ופרס לרעב לחמך וגו' ומבשרך אל תתעלם. והנה אסתר ידעה שאפשר שבאה הצרה על אחד משתי עונות או על שהשתחוו לצלם נבוכדנצר או על שנהנו מסעודת אחשורוש וצותה למרדכי לתקן שניהם חטא עבודה זרה יתקן ע"י שיתאחד ישראל בשלום שזה מחסה נגד עונש עון ע"ז כמו שדרשו רז"ל על מה דכתיב חבור אפרים עצבים הנח לו אפילו כשעבדו אפרים עצבים אבל הי' חבור ביניהם הנח לו וזה מה שאמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי שיגרום ע"י כניסה שיצומו דהיינו שיתאחדו חבור גמור ואם באולי בא העונש על שנהנו מסעודת אחשורוש לזה אל תאכלו ואל תשתו לכפר על עון זה וזה כוונת המדרש וכי וצומו איני יודע שאל יאכלו ואל ישתו אלא שזה יהי' לכפר על עון הסעודה מכלל דוצומו הוא פירושו ענין אחר לא העינוי נפש כ"ח ההתאחדות והשלום ואם אמנם הי' קצת כפרה לישראל בשושן מה שנהנו מסעודת אחשורוש על שמנעו עצמם שלשת ימים ממאכל ומשתה תחת שאכלו שבעת ימים כל מאכלות אסורות שבתורה וודאי רק תפלת מרדכי וזכות רוב ישראל שלא חטאו בזה הגין עליהם ושזה מועיל נודע מקריעת ים סוף שעליו נאמר עבר בים צרה שפסל מיכה עבר עם שבט דן תוך הים אשר ע"כ דרשו רז"ל ממה דכתיב והמים להם חמה חסר שהי' חמה עליהם על עבירה זו ועכ"ז נצולו גם שבט דן ע"י זכות הרבים או ע"י תפלת משה שלא טובעו בים סוף וזה הפי' מה שדרש ר' חנינא בר פפא באנו באש בימי נבוכדנצר שהשליך המסרבים להשתחות לצלם לתוך כבשן האש ועי"ז היינו אנוסים בהשתחות לצלם ובחנו במים בימי פרעה ונצלנו כלנו גם העוברים עם הפסל וע"י זה ותוציאנו לרוי' בימי המן שלא נענשנו לא על שהשתחוינו לצלם ולא על סעודת אחשורוש

ועפ"ז יבואר מה דאמרינן במגילה ד' ט"ו ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית אמר ר' לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה ואמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראו ארי' שנאמר הושיעני מפי ארי' עכ"ל ואם נפרש מה שאמרה אסתר ועל אונס כרצון שמה שנכנסה עתה אל המלך בלי הקרא ממנו כאונס יחשב יקשה סתירה בדברי למה שאמרה בעצמה כאשר בקש מרדכי ממנה לבוא אל המלך מבלי קריאה וכאשר אבדתי אבדתי שדרשו רז"ל אבדתי ממך שעד עכשיו באונס ועתה ברצון הרי שהיא בעצמה לא חשבה עתה לאונס בואה אל המלך כ"א רצון וכבר הקשו הקדמונים סתירה זו אבל ע"פ דברינו נפרש בשנעיר על מה שאמר ר' לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים מאי בעי בזה אכן יפורש שאסתר חשבה שכבר נתכפר עון ע"ז לישראל ע"י שהיו אונס ולא דאגה רק מעון הנאת סעודת אחשורש אבל כשנסתלקה שכינה ממנה כשהגיעה לבית הצלמים חשבה זה לסימן שנתעורר על ישראל עון ע"ז כמו שדרשו רז"ל באברהם וירדוף עד דן כשרדף המלכים שבהגיעו לדן חלש כחו שנתעורר חטא עגל דן שיעמידו בניו שם כן חשבה אסתר