מנחת עני עה

ויראו בני האלקים את בנות האדם ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו אפילו אשת איש הרי שלא עמדו בנסיון וקלקלו מעשיהם ובזה הראה הקב"ה שמעלת הצדיקים גדולה משל המלאכים אכן לפי זה יקשה למה השרה שכינתו על המלאכים תמיד אשר הם סביב לכסא קדשו ולא על הצדיקים בארץ לזה אמר הקב"ה לא ידון רוחי באדם לעולם בעוד שהוא אדם בשגם הוא בשר כי אם גם גדולה קדושת נשמתו גופו הוא בשר שאינו ראוי להתקיים שגם משה מבחר היצורים אשר בארץ הוא בשר ולא ראוי להיות לעולם כי ימיו לא יהיו רק מאה ועשרים שנה. ולמה ק"כ שנה דוקא יש ליתן טעם שמשה אמר ימי שנותנו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה וכאשר יצאו ישראל ממצרים כבר הגיע לגבורות פ' שנה והגיע סוף ימיו כפי הטבע אשר קצב בעצמו אבל אז נתעלה למלאכי והי' שם ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה כמלאכים וע"פ מדת הקב"ה שמחשב יום לשנה הוסיף לו הקב"ה ארבעים שנה על ימי חייו ע ע"פ מספר מ' יום שנפסק להיות אדם בהתקרבו אל ד' לקבל התורה ולכן היו ימיו מאה ועשרים

בהמן נרמז ענינו בהמן העץ דדרשו רז"ל במגילה במה שנאמר לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו תנא לו הכין ויש להבין במה נרמז שלו הכין אבל יבואר לפי שהמן הי' גזע צפעוני מעשו ועמלק אשר שרשם נחש הקדמוני וכדאיתא במדרש המן והנחש פתחו באף ושניהם נתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם וכמו שכתב המהרש"א ולכן המן אשר גזעו הנחש המחטיא בעץ הדעת הוא הי' המוכן להתלות בעץ ולא הצדיק מרדכי שתיקן חטא עץ הדעת ולכן נאמר אשר הכין לו לא למרדכי הוכן העץ כ"א לו כאשר נרמז בהמן העץ

באסתר נאמר שנרמזה בפסוק הסתר אסתיר שכתב בפ' וילך הנך שוכב וגו' וקם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני והפר את בריתי וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והי' לאכול וגו' ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא וגו' ויש לדקדק הכפל אחר שכבר אמר וחרה אפי ועזבתים כפל עוד ואנכי הסתר אסתיר אבל יפורש שיש חלוק בין עזיבה והסתרת פנים אצל הקב"ה שעזיבה הוא הסרת השגחתו לגמרי ואז יבוא הפורענות באמת ע"י אויביהם ופגעי הזמן אבל הסתרת פנים מראה כמי שעומד אחורי הפרגוד שפניו אינו נראה אבל הוא רואה ומשגיח ועל שני הענינים באה הנבואה כאשר תבוא העת שיזנו העם אחרי אלהי נכר ויעזבוני ויפרו את בריתי אז וחרה אפי ועזבתים והי' לאכול אבל תבוא גם עת אחרת שלא יעזבוני לגמרי שלא יעבדו לקים אחרים רק יפנו אליהם שנראה כמי שרוצה לעבדם אבל לא בלבבם כאשר הי' בימי נבוכדנצר שהשתחוו לצלם אבל לא עשו אלא לפנים כמו שאמר רשב"י לתלמידיו כדאיתא במגילה ולכן גם הקב"ה לא עשה אלא לפנים שמראה כמי שמסרם ביד אויביהם והסיר השגחתו מהם אכן לא יהי' כן כי לא יהי' רק הסתרת פנים אבל לא ינום ולא יישן שומר ישראל וזה מה שאמר הכתוב ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה שיבוא אז בימי אסתר שלא יהי' רק הסתרת פנים ולא עזיבה באשר כי פנה לקים אחרים שהרעה אשר עשה לא הי' עזיבה כ"א פנה אל אלקים אחרים שרק פנה לפנים לעיני העם אבל בלבו לא עזב אמונתי לכן גם אני לא אעזבם אז רק הסתר אסתיר פני עד שישובו. במרדכי נאמר מר דרור ומתרגמינן מרי דכיא שמורה על שם מרדכי וזה מרמז כי לפי הנראה גרם מרדכי לישראל שני דברים בתחלה מר שע"י שלא השתחוה להמן בא אליהם מרירות הצרה ופחד להשמד מעל הארץ ולבסוף הביא להם מרדכי דרור כדכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וכתיב ומנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם אבל האמת אינו כן אלא כדמתרגמינן מרי דכיא דהיינו כשהי' מרי כאשר המרו את פי ד' זה הי' מר אבל דכיא כשנעשו טהור ע"י תשובה אז הי' דרור שנעשו חפשי מהפורענות

הרי שכמה מאות שנה טרם נולד משה כבר עלה במחשבה לפני היודע עתידות שהוא יהי מבחר היצורים אשר על כן הקב"ה ידעו בשם לומר שאפילו על צדיק הגדול כמשה אשר תאור אור הגדול נשמתו בקרבו לא ידון רוחי לעולם בעוד שהוא בשר והעיד עליו הבורא יתברך גם בזה שהוא מבחר כל האדם אשר יהיו בארץ

והנה מה שאמרנו שישראל לא נענשו על ע"ז בימי אסתר כיון שלא עשו רק לפנים הוא ע"פ מה דאיתא מגילה ד' י"ב שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליי אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו בכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה א א"ל מפני שהשתחוו לצלם (בימי נבוכדנצר) אמרו וכי משא פנים יש יש בדבר (היאך זכו לנס) א"ל הם לא עשו אלא לפנים (מיראה) אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו עכ"ל ר"ל אפילו יראת העונש אשר באה לא נעשה ברצון הקב"ה כי אם ע"פ הכרח לכפר עון ובזה נבאר מה דאיתא במגילה שם דף י"א ר"ח בר פפא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים וחוציאנו לרוי' באנו באש בימי נבוכדנצר