מנחת עני עד

תכליתם שהוא שע"י דברים ישובו החוטאים אל ד' כי אמר הקב"ה אעפ"י ששאלתי מכם להקריב לפני זבחים ועולות זה רק שאלתי אבל תכלית השאלה שהיא הבקשה איני מבקש מכם אלא דברים כדכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ד'. אכן למה נאמר זה לאהרן ובניו המקריבים ולא לישראל אשר בעדם נקרבו הקרבנות זה יתיישב על פי מה דאיתא במדרש פרשת שמות ויחר אף ד' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי אמר לו ראוי היית להיות כהן והוא לוי ולפי שאתה מסרב על דברי תהי' לוי והוא כהן ידעתי כי דבר ידבר הוא לפי שאמרת לא איש דברים אנכי ולכך דבר ידבר הוא עכ"ל ויש לדקדק מה המשך יש בין מה שפתח המדרש תהי' לוי והוא כהן במה שמסיים ידעתי כי דבר ידבר הוא חבל יבואר ע"פ דברינו שעיקר כוונת הקרבן היא לעורר תשובה להחוטא לכן הי' הכהן צריך להיות בעל דברים לעורר בדבריו חרטה בלב החוטא למען ייטיב מעשיו ודרכיו וכן הי' מדת אהרן כאשר ניבא מלאכי עליו ורבים השיב מעון. והנה משה כאשר סירב בשליחות אמר לא איש דברים אנכי וגו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי וגם אחרי שהקב"ה גילה לו שירפא אותו כמו שאמר מי שם פה לאדם וגו' הלא אנכי ד' עכ"ז עמד בסרבתו ואמר שלא נא ביד תשלח ובמה שסירב ולא בקש להרפא מכבדות פיהו לא הי' ראוי לכהונה ע"פ בקשת הקב"ה וזה פי' המדרש ראוי היית להיות כהן והוא לוי ולפי שאתה מסרב על דברי תהי' אתה לוי והוא כהן אכן אל תחשוב כי לעונש גזרתי עליך כן כי ידעתי כי רק ברוב ענותנותיך סרבת אבל לפי שאמרת לא איש דברים אנכי לכן רק אהרן ראוי להיות כהן כי דבר ידבר הוא

וזה פי' הגמרא בע"ז ששמש משה בז' ימי המלואים בכהונה גדולה ובמה שמש בחלוק לבן לומר שמצד הקדושה ומדותיו הי משה ראוי לכהונה כמו אהרן וזה מרמז החלוק לבן שהלבוש נקרא מדה כדכתיב מדו בד והטעם כי כמו שהלבוש הוא הנראה מבחוץ על גוף האדם כן מדותיו הם לבוש לנשמתו אשר על ידם יוכר אם זך ונקי הוא ומראה הלבן היא משל הנקיות והטהרה כדכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים ובזה הי' עדות על משה שמסתמא על פי ציווי הקב"ה שימש בחלוק לבן שמצד מדותיו יוכר פנימיותו שקדוש וטהור הוא וראוי לכהונה אכן למה באמת לא נתנה לו הכהונה כ"א לאהרן לזה מפרש רב כהנא שהחלוק לא הי' לו אימרא שאימרא הוא התרגום של שפה וכמו שפי' רש"י בע"ז שם אימרא שפה וכמו שפה לפיו שנאמר גבי מעיל ובזה הורה שרק מפני שחלוקו לא הי' לו שפה כמו שאמר כבד פה אנכי לא נתנה לו הכהונה וגם בזה הודיע הקב"ה שגם במה שלא נתן למשה נכיר גדולתו

ועוד נודע זה במה דאמרינן סוף חולין משה מן התורה מניין בשגם הוא בשר המן מן התורה מניין המן העץ אסתר מן התורה מניין ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מניין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא עכ"ל ולבאר זה מאין מנא מקום שיש רמז לשמות הללו מן התורה עד שאמר משה מן התורה מניין וכו' נפרש שמשה אמר ביום מותו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשו רז"ל בקידושין תיבת היום היום מלאו ימי ושנותי אכן ממה נודע למשה זה שמלאו ימיו ושנותיו הקצובים לו שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא לזה מבאר שנרמז לו במה דכתיב בשגם הוא בשר בשגם בגמטריא במספר משה וכתיב והיו ימיו מחה ועשרים שנה. בה בהמן נאמר ויאמר ממוכן ואמרינן במגילה תנח ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות ופי רש"י י עומד להיות תלוי אכן מהיכן ידענו כן שהי' מוכן להיות תלוי לזה משיב שנרמז בהמן העץ שהמן מוכן לעץ להיות תלוי עליו. באסתר נאמר כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו' ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות ויש להבין על איזה עת רמז מרדכי במה שאמר לעת כזאת לזה משיב שנרמז זה בתורה במה שכתוב ואנכי הסתר אסתיר ביום ההוא לאמר שיבוא עת בימי אסתר שיקויים זה ונרמז לך זאת שזמן הזה מיוחדת לך לבטל הגזרה מישראל במרדכי דכי נאמר איש יהודי הי' ולשון זה משונה מלשון הספור במקראי קדש שמתחיל בויהי וכן הי לומר פה ויהי איש יהודי וגו' אכן ידוע ע"פ דקדוק הלשון שהעבר שעבר כבר קודם מעשה אחר נאמר בלשון עבר ולא בלשון עתיד עם ו' המהפך כמו שפי' רש"י והאדם ידע את חוה אשתו קודם שנתגרש מבן עדן וד פקד את שרה קודם שרפא את אבימלך ורבים כמוהם ולזה מקשה מרדכי מן התורה מניין אנה נרמז עליו קודם שהי' בספור הזה ומתרץ שנאמר מר דרור ובזה כבר גילה הכתוב שיבוא איש יהודי לעת העתיד ששמו כן

אמנם לא בלבד השמות אלא גם הענינים של אשר נקראו בשמות נרמזו בפסוקים שמביא דבפרשת בראשית כתיב ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו' ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו ויאמר ד' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ולהבין דברי ד' על מעשי בני האלקים נבאר דכבר דרשו רז"ל במדרש הובא גם ברש"י דבני האלקים האלה היו המלאכים שקטרגו בבריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו אחרי אשר גלוי לפניך שיחטא לך והשיב להם הקב"ה אם תהיו בתחתונים תחטאו יותר מן האדם ושלחן לארץ לנסותן והוא מה שנאמר