מנחת עני עג

לפני וגו' הרי שהשוה הארץ לשמים בכל עניני' גם יש לדקדק אחר שאמר שמה שדבר הקב"ה ה לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם מקשה למה כך וכי זו קושיא הכי הקב"ה ח"ו לא יקיים את דברו ואם זה קושיא מה זה שמתרץ א יהי' דברי אשר יצא מפי לכך נאמר זה הדבר ולבאר זה נאמר דמצאנו שלפעמים הקב"ה פוסק טובה לעולם ומ"מ תלוי בתנאי כמו שנתן חרץ כנען לישראל והתנה עמם שלא יהי להם לעולם רק אם ילכו בדרכיו וישמרו מצותיו כדכתיב ולא תקיא הארץ אתכם וגו' וכשחטאו השליכם מעל פניו וכן נתן המלכות לעולם לדוד רק על תנאי אם ישמרו בניו את התורה כדכתיב בשמואל ולכן הי' אפשר לדון ולחשוב שאם הכהונה נתנה לאהרן ולזרעו ברית כהונת עולם הוא ג"כ על תנאי זה דוקא אם ישמרו את התורה וקל וחומר הוא אם הארץ וכתר מלכות תלוי במה שיקיימו הנוחלים את התורה על אכו"כ יבוקש זה ממי שנבחר לעמוד ולשרת לפניו אבל אינו כן דכהן לעולם אינו מחולל מן הכהונה אפילו עשה כל העבירות ואפילו חלל כל כהונתו בטומאת מת או במה שנשא מפסולי כהונה נאמר זרעו מחולל והוא אינו מחולל וזה גלה לו הקב"ה במה שנתן הכהונה בלשון דבור שהוא לשון קשה כדאמרינן במכות (דף י"ח) וכבר ביארנו שם שאין לשון קשה מורה על כעס כי אם בזה נחלק מלשון אמירה שהאמירה היא לשון קל ומורה שאינה מתקיים בלי השתנות אבל דבור הוא לשון קשה ומורה שיעשה רושם בכח כמי שחוקק דבר בעט ברזל שיהי' קיים ולא ימחה וזה פי' מה שאמר בלעם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה יאמר אם הקב"ה אמר בלשון אמירה ודאי יעשה אבל אפשר שלא יקיים בקיומו אבל ודבר אם בלשון דבור אמר ודאי יקימנה ישאר על קיומו בלי השתנות וזהו ג"כ הפי' וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו רצה לומר שאע"פ שאמר למשה בלשון דבור לשון קשה עם כל זה ניחם ד' ולא עשה שכבר רמז למשה שלא יקויים רק אם לא יתפלל במה שאמר הרף ממני ואכלם כמו שפי' רש"י שם

והנה בכל הבריאה אפילו בשמש וירח וכוכבי השמים אנו רואים השתנות לפעמים לא בלבד שינוי מקום אלא גם שינויי התמונות והענינים כמו שנראים בשמש לפעמים כחמים ומחשך וכל שכן בארץ וכל הבריות אשר בה שממש אין רגע שלא נעשו בהם השתנות ורק בשמים לא נראה ה לנו השתנות כלל מעת שנטה אותם הבורא יתברך בתחלת הבריאה לא נשתנה לא מקומם ולא דמותם ולא מראיתם וזה נגרם באשר שבבריאת השמים הי' שינוי מה שלא הי' בכל הבריאה דאמרינן באבות בעשרה מאמרות נברא העולם ומפרש בגמרא בר"ה דתשע פעמים כתיב ויאמר מר בפ' בראשית בבריאה והעשירי הוא השמים דכתיב בדבר ד' השמים נעשו הרי שכל הבריאה נעשה באמירת ד' ורק השמים נעשו בדבר ד וזהו מה שאמרנו שלשון אמירה מורה על דבר שאפשר שישונה אבל לשון דבור מורה על קיום הדבר בלי השתנות וזה פי' המדרש שרצה ליישב למה פתח הציווי על חינוך אהרן ובניו לכהונה בלשון זר וזה הדבר מה שלא נוהג כן בשאר ציוויי התורה לזה אמר הה"ד לעולם ד' דברך נצב בשמים ומפרש פסוק זה שבזה אמר דוד כשם שהקב"ה אמת כך דברו אמת נצב כשמים רצה לומר כשם שהקב"ה הוא בגדולתו ותפארתו לעולם מבלי שינוי מה שמורה על אמתתו כך דברו ומדמה דברו לשמים שעומדים לעינינו מבלי השתנות מפני שנבראו תחלה על פי גזירת הקב"ה בלשון דבור כדכתיב בדבר ד שמים נעשו ולכן פתח בזה הדבר לבשר לאהרן ולבניו שנתן להם ברית הכהונה לעולם ולא ישתנה אפילו לאותם מזרעו אשר לא ילכו בדרכיו ועל זה מקשה המדרש ולמה זה פי' למה יהי' זה כן ומשיב כן יהי' דברי דייקא אשר יצא מפי לכך נאמר וזה הדבר כיון שמה שיצא מלשון דבור מפי לא ישוב ריקם כי אם עשה אשר שלחתיו ולא ישתנה והכהונה ניתן בזה הדבר לכן תהיה לעולם לאהרן ולבניו ולכך נאמר וזה הדבר להודיע כן

אמנם עוד איתא במדרש וזה הדבר הה"ד קחו עמכם דברים ושובו אל ד' וגו' איני מבקש מכם לא דברים ולא עולות אלא דברים שנאמר קחו עמכם דברים עכ"ל ויש לתמוה מה שאמר איני מבקש מכם לא זבחים ולא עולות בתחלת הפרשה שנתחנכו אהרן ובניו להקריב הקרבנות בעד ישראל גם איזה המשך יש במה שאמר קחו עמכם דברים לוזה הדבר שפתח הה"ד קחו עמכם דברים אבל יתיישב זה שיש חלוק בין לשון שאלה ללשון בקשה למשל הסוחר שמכר סחורה ללוקח ושאל ממנו מחיר חמשה דינרין והלוקח לא ירצה ליתן אלא ארבע דינרין והמוכר נתרצה ומוכר לו במחיר זה הרי הסוחר לא בקש רק ארבע דינרין בלבבו אבל מפני שידע שאם ישאל ארבע דינרין לא ירצה הלוקח ליתן רק שלש כן שאל חמשה אבל לא בקש באמת רק ארבע הרי מה ששאל נקרא שאלה ומה שקבל הוא בקשתו וכן ענין הקרבנות שאם הקב"ה שאל מהחטא להקריב קרבן לכפרה לו אין בקשתו בהקרבת הקרבן זריקת הדם והקטר חלביו ובשרו כ"א שעל ידי הקרבה זו יוכנע לב החוטא שיחשוב על מעשיו שהוא הי' ראוי למות על חטאו אם לא קבל הקב"ה הבהמה כפרו וזה מה שאמר המדרש שהוקשה לו ג"כ מה שהערנו למה פתח צווי ח נוך אהרן ובניו לעבודה בלשון וזה הדבר לזה מתרץ הה"ד קחו עמכם דברים שנותן בראש צווי הקרבנות ענין