מנחת עני עא

אשר תקחו מאתם שבשבילם תקחו התרומה לכפר עליהם ואחרי אשר הדבור ויקחו לי תרומה הוא בשביל התורה לכן נסמך הציווי הזה לסיפור מתן תורה לומר שבשביל התורה שנתן הקב"ה לישראל אשר אי אפשר לו להפרד ממנה צוה ויקחו לי תרומה לי לכבודי למען תדור עם תורתי ומבאר זה במה דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו כי לא בלבד שגם אחרי אשר נתתי אותה לכם לא אבזה אותה וקראתי אותה טוב אלא שגם עוד נקראת תורתי לכן תורתי אל תעזובו ואיך תתאחד ההתנגדות הזה מבאר במשל למלך שהשיא בתו ואי אפשר לו להפרד ממנה גם אחר שנתנה לאיש ועל כן צוה ויקחו לי תרומה לי לכבודי בעבור שאני מבקש שיעשו לי ממנה מקדש לשכון בתוכה עם תורתי ולזה מסיים ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ומפני שעיקר התרומה היא בשביל זה לכן הקדים לכל צווי עשיית הארון שבה התורה שרק בשביל זה אמר הקב"ה ושכנת בתוכם. לפרשת תצוה בפסוק ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שיין זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד יש לדקדק למה פתח פרשה זו בלשון ואתה תצוה ולא בלשון הרגיל צו את בני ישראל גם הלשון ויקחו אינו מכוון דהל"ל ויביאו וגם אליך מיותר וכן הכפל למאור ולהעלות נר דמיותר אחד מהם אבל יאמר שכבר העיר בזוהר על סדרה זו שבכל סדרות התורה מסיפור לידת משה בשמות עד סוף התורה נזכר שם משה חוץ מבסדרה זו ונתן טעם מפני שבקש משה ואם אין מחיני נא מספרך אשר כתבת וקללת חכם גם על תנאי עושה רושם לכן נמחק שמו בסדר זה אמנם אחרי שרק מצדקת משה וחבתו אל ישראל הזכיר קללה זו רצה הקב"ה ליתן שכרו ולהראות חביבתו לפניו ולכן פתח בואתה להודיע שהוא עיקר ישראל שבו נכלל הכל דאיתא במדרש דהדלקת נר במשכן צוה הקב"ה לאמר לישראל נרי בידך ונרך בידי אם אתה מדליק את נרי שנאמר כי נר מצוה ותורה אור אני משמר נרך אשר בידי אשר עליו נאמר נר ד' נשמת אדם והנה מה שנקראה התורה אור והמצוה נר מפני שהתורה הכלל כל המצות היא אור שגדול מן הנר שלא מאיר רק על מקום קרוב ואם שבענין זה האור גדול מן הנר עכ"ז כמו שאין ביכולת האדם להאיר כל בית וחדר באור כי אי אפשר הכניס לו בחורים ובסדקים ולזה צריך להנר הנדלק מן האור כמו שאמרו רז"ל בבדיקת חמץ שאין בודקין לאור האבוקה כ"א לאור הנר כן ענין התורה בהצטרפות להמצות דמי שיחזיק באור לבד שילמוד תורה בלי החזקה במנות לא יאיר מחשכי מעשיו ולזה צריך נר המצוה הנדלק באור התורה. וכן הי' הענין של שני תאומי' צבי' האחים החסידים משה ואהרן שנשאו שני הכתרים כתר תורה וכתר כהונה משה הי' האור שממנו קבל כל ישראל אורו כנאמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים ולכן כל ישראל תלוי בו. וזה מה שאמר הכתוב ואתה תצוה באשר שאתה מאיר התורה בעד כל ישראל ולכן הצווי הזה שבה נכלל כל מדרגתך אתה תצוה והצווי הוא ויקחו אליך שכל מה שזוכים ישראל ולוקחים לעצצם מתורה ומצות נחשב אליך כמאמר התנא באבות משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו שנאמר צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל ומה הוא אשר יקחו אליך שמן זית זך כתית למאור רצה לומר שלקיום מאור התורה צריך להרגיל הישראל עצמו בארבע מדות שנרמזים בארבע תיבות האלה. (א) שמן שיפריש עצמו בכל האפשר מעניני העולם הזה כמו ששבח בלעם לישראל הן עם לבדד ישכון וזה דוגמת השמן שאינו מתערב עם משקים אחרים כאיתא במדרש (ב) זית שיהיו דברי התורה בכל עת חדשים בעיניך לחבב אותם כדבר חדש ולא כדבר ישן ובפרט נגד דברי האפקורסים האומרים התורה לא תיאות עוד לזמנינו ולזה אמר שהיא כזית שנקרא רענן שתמיד עליו ירוקים ונראה כאלו נצמחו מחדש (ג) זך שיהי נקי כפים זך מפשע נגד ד' ונגד בני אדם שלא יהי' סני שומעני' (ד) כתית שלא יבקש תענוגי העולם כ"א כמאמר התנא כך היא דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחי' ובכלל זה שיהי' סבלן ועניו כענין הזיתים שע"י שנכתשים מוציאים שמנן ואלה הם המדות למאור להשיג התורה שנקרא אור אכן מפני שלא המדרש עיקר אלא המעשה לזה מסיים להעלות נר תמיד שתכלית התורה למען הדלק בה נר מצוה תמיד. עוד בפסוק באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותה אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני ד' חקת עולם לדורותם מאת בני ישראל גם בפסוק זה יש לדקדק דמחוץ לפרוכת אשר על העדות נראה מיותר שכבר ידענו שהפרוכת הי' מפסיק בין אוהל מועד וקדש הקדשים גם אשר אמר מערב ער בוקר צריך ביאור שהרי הערכת הנרות לא היתה רק שעה אחת ולא מערב ועד בוקר וגם