מנחת עני ע

איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש עכ"ל להבין ענין המשלים שנמשלה התורה לכסף ולזהב ולשרות וכרמים וענין שכר הסרסור ושהמוכר מבקש להמכר עם ממכרו וגם להבין מה קישור יש לדרשה זו עם ויקחו לי תרומה וגם למה פתח בויקחו לי תרומה ומסיים שנאמר ועשו לי מקדש נאמר דהנה במקח יבואו על הבחינה שלשה ה ענינים ענין המקח מצד תועלתו וענין הלוקח וענין המוכר ובכל אחד מאלה הענינים נמצאו בחינות מתנגדות זו לזו. מצד הלוקח קח יבחן שאם מוצאו לו לוקחים הרבה זה מראה שהמקח הוא דבר השו' לכל נפש אבל אז אינו יקר הערך ואם הוא יקר הערך לא ימצאו לו קונים הרבה אבל הם עשירים ומכובדים. מצד תועלת המקח יבחן אם תועלתו הכרחי לחיי האדם לנעימות ולשמחה ועל פי הרוב גם אלה מתנגדים שההכרח אינו נעים והנעים אינו הכרחי. מצד המוכר יבחן אם המוכר שמח בממכרו או יעצב שאם נותן שכר גדול לסרסור מורה ששמח בממכרו ואם קשה לו להפרד ממנו הוא סימן שיעצב על ממכרו. אמנם במקח התורה שמכר הקב"ה לישראל נתאחדו כל המעלות וכל התנגדות נתבטל וזה מה שמבאר המדרש ופתח במעלות שהם מצד הלוקחים שלזה נמשלה התורה לכסף ולזהב שהכסף יש לו המעלה שהוא יוצא בהוצאה לכל נפש ולזהב המעלה שהוא יקר הערך יותר על כן תנן הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב שהזהב אחרי שהוא יקר הערך אין לו דין מטבע השו' לכל הנפש ולהיפך זה הוא הכסף. וזה מה שאמר המדרש יש לך מקח שיש בוזהב שהוא יקר הערך אבל אינו שו' לכל נפש כמו הכסף ויש לך מקח שיש בו כסף ששו' לכל נפש אבל אינו יקר הערך כמו הזהב אבל בתורה נתאחדו שניהם שהיא יקרה שכל חפצים לא ישוו בה ועם כל זה היא שו' לכל נפש מישראל קרוב להם בפיהם ובלבבם. וכן מצד תועלת המקח אשר יבחן הצורך הכרחי או הנעימות לזה נמשלה התורה לשדות ולכרמים שהשדות מצמיחים הלחם שהוא הכרחי למחית האדם והכרמים הם המצמיחים היין שאינו הכרחי אבל הוא הנעים לחיך והמשמח לב כדכתיב ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד ושניהם נתאחדו בתורה שבה תלוי חיי האדם כדכתיב כי היא חייך ואורך ימיך והיא הנעימה כנאמר עלי' מתוקים מדבש ונופת צופים והיא המשמחת כדכתיב פקודי ד' ישרים משמחי לב. וכן בענין המוכר תתאחדנה בתורה שתי ההתנגדות שמשכר גדול שנתן לסרסור ניכר איך יקר בעיני הקב"ה ממכר התורה לישראל וממה שיכבד בעיניו להפרד מתורתו יוכר שלא בז ממכרו כדרך המוכר ששמח בממכרו כי גם אחרי שמכר מקח הנמכר יקר בעיניו מאוד עד שלא יכול להפרד ממנו אכן איך אפשר זה מבאר המדרש בהמשל למלך שהשיא את בתו היחידה האהובה לו למלך גדול ששמח בנשואי כי זה תכליתה וזה מראה בשכר גדול שנותן לסרסור ועכ"ז קשה לו להפרד מבתו אשר ע ע"כ מבקש מחתנו לעשות לו בית לדור עמו ועמה

ובזה נבוא לבאור המדרש שמלבד שהוקשה לו ג"כ מה שהקשינו למעלה למה פתח צווי המשכן בעשית הארון ולא במשכן עצמו גם הוקשה לו סמיכת הפרשיות שמשפטים מסיים בספור נתינת התורה ומיד פתח בויקחו לי תרומה והלא מעשה העגל הי' בנתיים טרם נצטוה משה על לקיחת התרומה לבנין המקדש והי' לו להקדים את ספור זה קודם ציווי ויקחו לי תרומה גם בפסוק כי לקח טוב יש לדקדק אחר שאמר לקח טוב נתתי לכם הרי התורה שלהם שלקחו אותה ומסיים תורתי אל תעזובו היאך קראה תורתי אחרי שמכרה. אמנם כל זה יתיושב במה שיש לדקדק בפסוק ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם שהזהיר בו שלשה פעמים תרומה בלשונות שונות בתחלה ויקחו לי תרומה ואחר כן תקחו את תרומתי שם לא נאמר תקחו לי אבל נאמר תר ומתי ובפעם השלישית כתיב זאת התרומה אשר תקחו מאתם שם לא נאמר תרומתי ולא לי ויתבאר זה ע"פ הכלל שנחלקים כל המצות למצות שבין אדם למקום שבין אדם לחבירו ושבין אדם לעצמו ושלושת הבחינות האלה היו בצווי הרמת התרומה שהי' לכבוד הקב"ה למען יבנה לו מקדש שידור בו עם תורתו כי אי אפשר לו להפרד ממנה. וגם להרגל לישראל במצוות שבין אדם לחבירו אשר בראשם מצות הנדיבות ובאשר שצדקה לא הי' אפשר במדבר שכלם היו להם מחסורם אשר יחסר להם בשוה במן ובבאר לכן נצטוו לנדב למשכן כל אחד ע"פ נדבת לבו להרגילם בנדיבות וגם טעם שלישי ממצות שבין אדם לעצמו הי לתרומה הזאת שבה הצילו עצמם מעונש עון העגל כמו שאמרו רז"ל אמר הקב"ה תבא נדבת המשכן ותכפר על מה שנדבו לעגל ולכן נאמר שלשה פעמים תרומה בלשונות שונים ויקחו לי תרומה הוא נגד בחינה הראשונה לכבוד הקב"ה לבנות לו מקדש לשכנו ולכן כתיב לי לשמי. לבחינה השני להרגיל את ישראל במדות נדיבות שבין אדם לחבירו אשר חפץ בה ד' נאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי שגם היא נקראת תרומת ד אשר חפץ בה אכן בבחינה השלישית שהיא לכפרה נאמר וזאת התרומה לא תרומתי שאין חפץ לד' במכפר על החטא כ"א לשמוע בקולו וכמו שדרשו רז"ל בחגיגה הוקר רגלך מבית ריעך בחטאות ואשמות ולכן נאמר