מנחת עני סד

ולפרש זה יש לומר שהמדרש רוצה לבאר למה אחר נתינת התורה ואמירת עשרת הדברות שהם כלל התורה פתח בואלה המשפטים שואלה מוסיף על הראשונים ומראה שמחובר לראשונים וזה מיישב שלמוד התורה נחלק לשלשה חלקים. החלק האחד הוא המדרש לדרוש התורה ע"פ י"ג מדות בשכל ובעיון בפלפול ובסברא. החלק השני הוא הלכות לידע עקרי הדינים שמוציא מהמדרש והעיון. החלק השלישי המה הא האגדות שקלים להבין ומושכים לב האדם לשמוע. ושלשה החלקים נמשלו ליין תבואה ושמן. המדרש שהיא חלק השכל והעיון נמשל ליין שמפקח כמו שאמרו רז"ל יינא פקחן. ההלכות נמשלו לתבואה כמו שאמרו רז"ל סוף תמורה הכל צריכין למרי חטייא וכמו שדרשו על זה ורב תבואות בכח השור. ההגדות נמשלו לשמן שמושך לב האדם בנחת ובנועם ומשמחו וכתיב שמן וקטורת ישמח לב. אכן כמו שכל אלו צריכין כלי להחזיקן כי מי שנחסר זה ממנו אין באשר שלא יכול להביאם אצלו וליהנות מהם כחפץ לבבו כן כל חלקי התורה אין להם קיום אצל לומדיהם אלא ע"י אוצר של יראת חטא כמו שאמרו רז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקימת וכו'

אמנם ליראת חטא צריך התעוררות כמאמר התנא לידע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים ושהשם יביא במשפט על כל נעלם ולכן התבוננות המשפט מביא לידי יראת חטא שהוא הכלי המחזיק התורה ועל כן סמך אלה המשפטים לנתינת התורה לומר שזה מוסיף על הראשונים לעורר לבב האדם שהקב"ה עושה משפט ג"כ כדכתיב חקיו ומשפטיו לישראל וסיים המדרש והנביא צווח ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה לומר שהנביא צוח בקול לעורר לבב ישראל לתשובה ואמר ציון במשפט תפדה אם לא תשובו לא יהי' לכם פדות כ"א על פי משפט ד' עד שהצרות והיסורים ימרקו עוונותיכם אבל ושבי בצדקה אם תשובו אז בצדקה וחסד תפדו ולא במשפט

אבל עקר התעוררות האדם ליראת חטא ולירוא הדין והמשפט הוא כאשר אמרנו שיזכור יום המיתה אשר יצטרך ליתן דין וחשבון על כל מעשי חלדו וע"פ אשר תצא משפטו יהי חלקו לעולם הבא וזה מרומז בפסוק כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם אם בגפו יבוא בגפו יצא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו: בדברים האלה יש רמז על ענין האדם בעולם הזה שנקרא ונועד להיות עבד ד' כדכתיב ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם וכתיב כי לי בני ישראל עבדים ותכלית העבודה היא השלמתו דהיינו השלמת הגוף שאדם מורכב מגוף ונשמה הנשמה טהורה שהיא חלק אלקים ממעל ולא צריכה השלמה אבל אלי' נזדוג בעולם הזה גוף עכור שצריך להשלם ע"י עבודת ד' להיות רוחני לעת תחית המתים ולהיות ראוי להתענג בנועם ד'. במדרש הנעלם פרשת חיי שרה נמשלה הנשמה לאיש והגוף המושפע לאשה ומבאר שם ע"ד רמז אשר לא תקח אשה לבני כי אם ממשפחתי שלעת התחי' ימצא גוף קדוש להזדוג עם הנשמה. והנה כנאמר בתפלה למשה ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ואם מהם נגרע עשירית הראשון מימי קטנותו שעוד אין על האדם עבודת הקרש נשארו לו עוד ששים שנה לעבודת השם עד ישלמו שבעים ימי חלדו. וזה מה שאמרנו כי במצוה זו של עבד עברי ימצא האדם משל על תכליתו כי גם אותו קנה אדון העולם להיות לו עבד נאמן אך לא לעבד עולם כי רק שש שנים עשריות יעבוד ובעשירית השביעי שהוא אחר כלות לו שבעים שנה יצא חפשי לחזות בנועם ד. ומשפטו הוא אם בגפו יבוא עד עת קץ ימי חייו שלא פעל מאומה בגופו הנמשל לאשתו לזככו אז בגפו יצא ואין לגוף חלק בתחי' אבל אם בעל אשה הוא שהי לגוף לבעל ומשל בו להכניעו לעבודת ד' ולזככו וללבנו מסיג החטאים אז ויצאה אשתו עמו ושניהם יחד יעמדו לקץ הימין לבקר בהיכל ד' ולהתענג בנועם העולם הבא

עפ"ז יפורש ג"כ שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ד' אלקינו עד שיחננו הנה כפל למשול את בני האדם לעבדים ולשפחה והוא ע"פ דברינו שהנשמה כאיש והגוף המושפע כאשה ואז שניהם בערך הקב"ה הנשמה כעבד והגוף כשפחה ולשניהם אין תקוה לעמוד בדין כי אם עד שחנן אותנו ד' אלקינו במתנת חנם. אמנם אם גם ע"פ המדרש אשר ביארנו יראת החטא הוא המחזיק התורה עכ"ז אין זה המעלה העליונה לתכלית האדם כי מן היראה יעלה אל אהבת ד' כדכתיב ואהבת את ד' אלקיך ועפ"ז יבואר מה שנאמר השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה ויש לדקדק מה משמיענו בזה שהשמש יצא בבא לוט לצוער וי"ל ע"פ מה דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו מה שממשל אוהב ד' לצאת השמש הוא ע"פ הכתוב על השמש ישיש כגבור לרוץ אורח שאם גם הירח ירוץ אורח נתיבתו עכ"ז אינו כגבור שגבורתו בקרבו כי אורו בא לו מחוץ על ידי השמש ובזה יתחלקו העובד ד' מאהבה לעבדו מיראת עונש דאהבה הוא אור הנשמה המאיר בקרבו ומתוכו אבל יראה באה מדבר החוצה לו שירא העונש או הפסד השכר ולכן נאמר ואוהביו כצאת השמש