מנחת עני סב

התורה מה שאין כן בכם שכולכם רוחני בלי הרגש גשמיות ותאוותיו ובזה הצדיק למשה שלקח התורה במתנה וזה מה שאמר לו הקב"ה לקחת מתנות באדם ע"י אברהם האדם הגדול בענקים נתנה לך התורה במתנה נגד טענת המלאכים

ועל דרך זה נבאר גם מדרש הובא בילקוט שדורש פסוק זה עוד בענין אחר עלית למרום שבית שבי אמר ריב"ל בשעה שעלה משה למרום עמדו המלאכים להרגו אמר להם בשביל שני דברים שנתנו לי מן השמים אתם רוצים להרגני הניחוהו משל למה"ד לסוחר גדול ההולך במקום סכנה תפסוהו לסטים בקשו להורגו א"ל במנה שיש עמי אתם רוצים להרגני הניחוהו ולא הרגו אותו ולא היו יודעים שהיו בידו אבנים טובות ומרגליות שאין להם דמים אמרו מה בצע לנו בהריגתו אין בידו כלום כשנכנס לעיר התחיל למכור אבנים טובים ומרגליות אמרו לו אתמול אמרת לנו אין לי אלא ועתה אתה מוציא אבנים טובים ומרגליות א"ל אתמול כשאמרתי לכם הייתי במקום סכנה כך משה רבינו אמר אין לי אלא שני דברים ומתנה גדולה היתה בידו שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם עכ"ל ויש לתמו' שאם ידעו המלאכים בנתינת התורה למשה איך האמינו לו שלא לקח רק ב' דברים ואם לא ידעו למה הודה להם בב' דברים גם לא ידענו מה הם ב' דברים האלה. ובפשטות י"ל דאמרו רז"ל כשדבר הקב"ה בסיני הי' הולך קולו מסוף העולם ועד סופו וזה ודאי גם מלאכי שרת שמעו אבל עוד אמרו רז"ל (סוף מכות) אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ושאר התורה מפי משה דהיינו שהקב"ה הורה למשה פנים אל פנים וזה לא שמעו המלאכים ולכן לא הודה להם משה רק בשני דברים

אכן עוד י"ל בביאור ב' דברים והמשל וכי משה היתל ושיקר ח"ו לומר שאין בידו רק ב' דברים דהנה התורה יש לה כלל ויש לה פרט וכבר כלל הלל כל התורה במצוה אחת ואהבת לרעך כמוך כן נאמר שכלל התורה הם ב' דברים סור מרע ועשה טוב והפרטים של סור מרע הם מצות לא תעשה והפרטים של עשה טוב הם המצוות עשה. ואחרי אשר כל המצות בין עשה בין ל"ת אין להם שייכות רק בעניני העולם הזה הגשמי ולא בעולם רוחני לכן לא הכירו המלאכים מהתורה רק הכללים שהם סור מרע ועשה טוב שנוהגים גם בעולם רוחני כגון לאהוב האמת ולשנוא שקר כמו שדרשו רז"ל שאמר הקב"ה לרוח נבות כאשר אמר אהי' רוח שקר בפי כל נביאיו צא ממחיצתי דובר שקר לא יכון לנגד עיני וכן לאהוב להקב"ה ולשבחו ולהללו ושלא למרות דבר קדשו ועוד ענינים כלה שהם הכלל של סור מרע ועשה טוב אבל פרטי המצות לא ידעו ולא הבינו ובאמת ע"י פרטים האלה ישראל קונים שלימות בקיומם עד שנתעלו ממלאכי שרת כמו שאמרו רז"ל שצדיקים מחיצתן לפנים ממלאכי השרת. ובזה נבין הענין דבפסוק יש לדקדק דבתחלה אחר שבית שבי ואח"כ לקחת מתנות גם יש לדקדק מה שאמר בא באדם דה"ל למימר לאדם וזה מבאר המדרש דתיבת שבי פירושו דבר קטן כמו שפי' רש"י בחומש ע"פ המדרש וילחם בישראל וישב ממנו שבי ששבה שפחה קטנה בלבד. וזה מה שאמר הכתוב עלית למרום שבית שבי כשהיית במרום ושבית התורה לא היתה בעיני המלאכים רק שבי דבר קטן הכמות שזה מה שאמר משה להם הלא התורה שאתם מקנאים בי אצליכם אינה רק דבר קטן שהיא רק ב' דברים סור מרע ועשה טוב במה שאתם ג"כ נשלמתם בהם אבל כשירד למטה תוך בני אדם שבהם יתקיימו פרטי התורה היו מתנות רבות בערך גדול הכמות והאיכות וזה מה שאמר לקחת מתנות באדם מה שהי' במרום רק שבי הי' באדם תוך חברת בני אדם מתנות רב הערך ומבאר זה כמשל הסוחר שכשהי אצל הלסטים אמר שלא הי' בידו רק מנה אבל כשבא לעיר הי' אבנים טובים ומרגליות ולכך אמר הקב"ה למשה לקחת מתנות באדם. לפ' משפטים

במשנה ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. ויש לבאר זה בדרך מוסר שארבעה דברים הם שמביאין האדם לידי עבירות והם (א) גאוה וגסות הרוח (ב) עצלות בעסק התורה עד שנשאר בור לא ידע ליזהר מעבירה לבלתי הכפל (ג) אהבת ורדיפת הנאות העולם (ד) התלהבות יצר הרע שמבעיר בלבו התשוקה לחטוא והמה מרומזים בארבע נזיקין. השור מרמז לגאות וגסות הרוח כמו שאמרו רז"ל בחגיגה כי גאה גאה הקב"ה מתגאה על הגאים שהם השור בבהמות נשר בעופות ארי בחיות ואם גם נשר וארי נקראים גאים עכ"ז השור בגאות שלו הוא הגרוע שבכולם שלהארי יש מדות נדיבות כידוע ולנשר מידת