מנחת עני סא

העינים כמו שאמר יהונתן ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט הדבש הזה וכן אמרו רז"ל ל למה נקרא שמם תמרים שמאירים את העינים והמובחר מהתמרים הוא הדבש ולכן נמשלה התורה לדבש בבחינה שהיא מאירת עינים. החלב היא הטהורה והנקי שבמשקים שאם יתערב בה רק מעט דבר מכוער תפסד ולכן היא משל התורה בבחינה שהיא טהורה ועי"ז עומדת לעד. בשמן יש סתירה כאשר כבר הזכיר המדרש תחלתו מר וסופו מתוק שבכל הפירות המשקה היוצא מהם שו' לטעם הפרי שאם הפרי מתוק גם המשקה היוצא ממנה מתוק וחם הפרי מר גם המשקה הנסחט ממנה מר הוא אבל בשמן אינו כן שהזית הוא מר והשמן הנסחט ממנו הוא מתוק ולכן נמשלה התורה לשמן בבחינה שמאחדת הסתירות לטוב כדכתיב משפטי ד' אמת צדקו יחדיו

וכמו שיש מעלות בלמוד התורה כן יש מעלות בקיום מצותי' שבתחלה צריך ללחום האויב הפנימי שהוא היצר הרע המתעה אותו מדרך החיים לבטלו מן המצות ולהכשילו בעבירות עד שישבה התורה להיותה נכנע לו כשבי הנשבה במלחמה עמו תלחם בגבורה עד שתגבר עליו וחשבה שביו הוציאו מתחת ידו וכמו שפירש האלשיך בפסוק כי תצא למלחמה וגו' ושבית שביו. אכן גם במשול על יצר הרע אל יחשוב אדם כי בטוח הוא מלחטוא עוד כי מי לנו גדול בזה כדוד המע"ה שאמר ולבי חלל בקרבי ועכ"ז לא עמד בנסיון ולכן צריך להשים מחסום גם לתאוות המותרות שימיניע ממנו כל המותרות ולעשות גדר לעצמו לבל יכשל לצאת מן ההיתר אל האיסור וכן במעשה המצות לא ימנע מלטרוח וליגע לכבד את קונו ובממונו ולנוד שינה מעיניו כשיצטרך לקיום המצוה. אמנם כשירגיל את עצמו בזה לא ירגיש עוד שום יגיעה וטורח והוצאות ממון כי אדרבה יהי לו לתאות נפש שיצלח בידו לכבד את קונו מאשר קבל ממנו גם לא יירא עוד להכשל בעבירה באשר שלברוח ממנה הוא לו לתענוג. ואלה הן שלשה המדריגות של עבודת הקב"ה בקיום מצותיו בתחילה צריך ללחום להכניע יצר הרע שלא לחטוא בעבירות ושלא יתרשל בקיום המצות ואם עשה כן הוא בגדר ששבה ממנו את התורה שהיתה לו לשבי והוציאה מתחת ידו ואחרי כן בא למדרגה השנית שלא צריך ללחום עוד נגד יצר הרע אבל צריך ליקח אושר המצות בביטול המותרות מהתאות גם בדברים המותרים ושצריך ליגע בגופו ובממונו לקיים מצות ד' וזה הוא בגדר לקיחה כמי שלוקח בדמים דבר החביב לו ביותר ונותן מחירו דבר אחר קטן הערך ומזה יבוא למדרגה העליונה שלא ירגיש עוד שום צער וחסרון בהפרישו מתאוותיו וביגיעתו לקיים המצות וזה בגדר מתנה כמי שמקבל מתנה שהיא לשמחה לו ואשר לא נתן מאומה בעדה וכמו שאמרו השלמים טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ונאמר עוד דבש וחלב תחת לשונך

והנה כאשר קבל משה בהר התורה בשביל ישראל נראו לו כל המדרגות איך יתעלו בקיום התורה וזה שנאמר עלית למרום שבית שבי זה מדרגה הראשונה לכבוש יצר הרע ולשבות שביו ואח"כ לקחת שניתן התורה בלקיחה כמי שנותן תחתי מתאוותיו ומכוחותיו ואח"כ עלה למדרגה העליונ' שהיא מתנות שבמתנ' נתנה לו שנהנה ממנה מבלי שנותן תחתי' דבר אחר וזה פי' המדרש עלית למרום שבית שבי יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם פירוש אחר ששבה התורה ממי שמתנגד לה שהוא היצר הרע נטלה חנם שאין צריך ליתן דבר תחתי' ת"ל לקחת בלקיחה נתנה לו יכול יהא חייב ליתן לו את הדמים ת"ל מתנות פירוש בתחילה היא בלקיחה שנותן תחתי' תאותיו ויגיעיו ואחרי כן במתנה נתנה לו אחר שבטל יצר הרע ממנו ולא מרגיש עוד טורח וצער בקיום התורה היא לו מתנה. אמנם כאשר הגיע למדרגה זו בעד ישראל באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה דאיתא במדרש כאשר בקשו מלאכי השרת מאת הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו ליתן לו התורה החמדה הגנוזה תנה הודך על השמים והשיב להם משה מה כתיב בתורה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וגו' כלום יש יצר הרע ביניכם לשמור מצות האלה נגדו והי' משתיק אותם בזה עתה כשראו שיש קיום לתורה גם בשהיא בגדר מתנה שאין עוד כבישת יצר ויגיעה וטורח לקיים מצותי' אז אמרו מלאכי השרת הלא בגדר הזה גם אנחנו ולמה יקח משה התורה להורידה לארץ במה נבחר הוא ממנו לקבל התורה וזהו מה שאמר המדרש באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה ואחרי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו לא רצה לגעור במלאכי השרת על טענותם ולכן משה עלה אל האלקים שבא למשפט עם מלאכי השרת לפני דיין האמת ולמען השתק טענת המלאכים עשה הקב"ה קלסתר פני משה כשל אברהם ואמר להם אי אתם מתביישים ממנו שאכלתם אצלו ומלבד ממה שנראה מפשטות הדברים שהוכיחם הקב"ה בזה על מה שקנאו למשה על קבלת מתנתו אחרי שהם ג"כ קבלו גמילות חסדים ממנו שאכלו אצלו עוד רצה להעיר בזה תשובה על טענותם כי אם האדם יכול להתעלות אל המעלה העליונה שבטל יצר הרע ממנו עכ"ז אינו רוחני כמוכם כאשר גם אתם ידעתם שהרי כשירדתם אל אברהם אכלתם בביתו והרגשתם שבירידתכם לארץ נעשיתם גוף גשמי לאכול מאכל הארץ אף שבמקום ישיבתכם בשמים מאסתם מאכל כזה ולכן גם בני אדם אף שמכניעים הגשמיות שלהם תחת הרוחניות עם כל זה לא בטל לגמרי ויצדקו אצלם קיום מצות